כאשר הכיבוש הורג את האמת פעמיים בכדורים ואז בסרטן

בהתחלה הייתה המילה ובסופו של דבר הפך ההרס המזוהם להיות הטקסט היחיד שקוראות הדורות הבאים של עזה בספר ההשמדה השקטה

הכיבוש חצה את גבולות המלחמה המסורתית כדי לנהל מלחמה כימית מורכבת שמטרתה היא המפה הגנטית של האדם הפלסטיני ומשאירה את גופו כשרשרת סודית לגידולים ממאירים.

לא המוות המיידי בלבד נרשם על ידי הכיבוש ברשימות חלליו אלא גם המוות הממתין שמחלחל דרך האוויר, המים ושברי הבניינים המופצצים.

מיערות וייטנאם שהיכו בעוצמת חומר הצבע הכתום ועד בוסתני עזה שנשרפים בפוספור הלבן, הכימיה של האימפריות חוזרת על עצמה, אך ההבדל כאן הוא שהקורבן נמצא במצור ואין לו בריחה מעשן הרעלים.

עזה חוותה בשנים האחרונות, ובעיקר מאז התוקפנות החוזרת מאז השביעי באוקטובר, עלייה מפחידה במקרים של סרטן נדיר, הפלות חוזרות ומותים ללא אבחנה רפואית ברורה.

הרופאים בעזה שהאקשו את החנק לא מצאו הסבר להכפלת גידולי הלימפה ולסרטן הדם בקרב הילדים אלא בהימצאות חומרים מסרטנים באבק של הפצצות שהטיסו מטוסים, הפוספור הלבן האסור על פי החוק הבינלאומי ששרף את העור עד העצם ופרץ לתוך התאים, משאיר צלקות סרטן, לא רק לא נעשה בו שימוש כנשק טקטי אלא הוא הפך לכלי לפיצוץ הגנים דרך הדורות.

באתו עם אורניום מעוכב ומטעני חומרי נפץ קשים שבוחנים את הרקמות לחלקיקים עדינים הניתנים לשאיפה כדי להפוך את הריאות למעבדה ליצירת גידולים.

המשאיות הללו אינן רק חציית גבול צבאי אלא הן ביצוע של מדיניות ממוסדת הנקראת גיאוגרפיה מחלה, שבה המקום שבו אתה גר הופך לאינקובטור למוות האיטי.

אך הראיות על הפשע הזה אינן נשארות זמן רב על פני השטח, ברגע שהקנים שותקים מתחילות דחפורים של הכיבוש בעבודה מקבילה שהיא חפירת הבניינים המיועדים והשטת השכונות עם האדמה بحجة חיפוש מנהרות או נשק.

לפי לוגיקת הכיבוש הביטחונית, הבניין שהופצץ בחומרים מסרטנים הופך להיות עדות המוכיחה שיש להסיר אותה, ואז מכינות מכונות ההריסה את זרועותיהן כדי למחוק את זירת הפשע לפני שיד החוקרים תיגע בה
הגריסה המכוונת הזו אינה פעולה הנדסית חולפת אלא טיפול מכוון להשמדת ראיות שהפך לפשע של הסתרת מאפייני מלחמת הפשע.

החוק הבינלאומי ההומניטרי במאמר 35 של הפרוטוקול הנוסף הראשון של אמנות ז'נבה מגביל את אמצעי הלחימה ואוסר על נשק הגורם נזק מיותר או כאב מופרז.

וסעיף רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי רואה את השימוש ברעל או בנשקים רעילים כפשע מלחמה, ובנוסף הוא מאשים בניהול תקיפות כאשר הוא יודע כי הם יגרמו נזק נרחב וארוך טווח לסביבה הטבעית.

האמנה לאיסור נשק כימי אוסרת באופן מוחלט על פיתוח, ייצור ושימוש בחומרים כימיים רעילים, ובשלטון בית המשפט הבינלאומי, הפנייה לחומרים מסרטנים שיש להם השפעה מדוברת נחשבת תחת ההגבלה הזו.

השמדת בניינים במטרה למנוע את עקבות החומרים הללו מהווה הפרה נוספת של חוב השלטון הכושל להגן על הבריאות הציבורית ולמנוע את חורבן רכוש ללא צורך צבאי דחוף כפי שנקבע במאמר 53 של אמנת ז'נבה הרביעית.

המסוכן ביותר הוא שגירוש השכונות מפחית מהקורבנות את זכותם לאסוף דגימות ולהוכיח את הקשר הסיבתי בין הנשק שנעשה בו שימוש והמחלה המתרקמת, מה שמעכב כל מסלול משפטי עתידי, מול הפשע המורכב הזה עומד הקהל הבינלאומי בחדר ההחייאה המוסרית מתבונן בתהליך השתקת הראיות בשקט ובשיתוף פעולה.

מה שדרוש איננו הודעות גינוי חדשות אלא ועדה בינלאומית ועולמית مستقل שמקורה באספת הנשיאות של האומות המאוחדות ומועצת זכויות האדם, מצוידת במומחים לרפואה משפטית ולרעלים סביבתיים שמעניקים סמכות כניסה מידית ולא מותנית לעזה.

ועדה זו חייבת לאסוף דגימות מהאדמה, המים והרקמות האנושיות מבתי חולים שמתמוטטים תחת מתקללים וכן לנתח את חורבות הבניינים לפני שהדחפורים יאכלו אותם.

על הוועדה לחקור את החיילים והצבא שעברו על פני הגזרות ולבקש את רישומי התחמושת ורישיונות הייצוא כדי לקבוע את מקור החומרים המסרטנים ורצף האספקה שלהם.

למדנו מבית המשפט של נירנברג שמילוי פקודות עליונות אינו פוטר מאחריות פלילית وأن חסינות פוליטית אינה מכסה על פשעי השמדה איטית. פלסטין אינה מעבדה לניסויי מוות ולא קבר לחוק הבינלאומי.

ההסכמה לכהיבוש לרצוח את האמת פעמיים, פעם באקום כימי ופעם בהרס הקירות שהכילו אותה, פירושה לפרוש פשיטת רגל של המערכת המשפטית העולמית ולהפוך את אמנת האומות המאוחדות למזכרת של אות.

בזמן שעפר עזה יישאר בחובות ההיסטוריה עד שציידי הצדק ייצאו מתוך ההריסות כדי לומר את דברם, ושהמילה האחרונה תהיה לבית המשפט ולא לדחפור.