על ההאשמות בבגידה בזירה הפלסטינית

ככל שמישהו מבקר את הרשות הפלסטינית ואת פתח, ומשוחח על היבטי השחיתות והכישלון, או מבקר את טיב הקשר שלהם עם ישראל, הרשות ופתח מגיבות באשמת המבקרים האלה כי הם סוכנים של ישראל ואויבים לפרויקט הלאומי. וככל שהקולות המתנגדים לחמאס גוברים, ואחראים על הפילוג ומה שהביא עליו שלטונם, ומה שהגיע המצב בעזה, חמאס ותומכיה משיבות שהקולות האלה בוגדים ועושים את המלאכה של ישראל ומבצעים את המדיניות שלה, מבלי ששני הצדדים (פתח וחמאס) מבינים שהקולות המוקיעים מבטאות את דעת הרוב של העם שמרגיש את ממדי ההרס והחורבן ואת ההתדרדרות של השאלה הפלסטינית, בין אם בגדה המערבית ובין אם ברצועת עזה, ובכל השאלה הלאומית.

לא כל מי שמבקר ומתנגד ומגלה טעויות ועוברות בשני הצדדים הוא בוגד או מרגל, אלא זו זעקת כאב וכעס עבור בן הגדה, שרואה את ההנהגה של הרשות ופתח חיות במגדלים השיניים שלהם ומציגות את עצמן דרך הערוצים וערוצי התקשורת החברתית, בעוד שידיד גונב את אדמתו, מפרק את ביתו, ומצמצם עליו את דרכי הקיום מבלי שהרשות עושה דבר כדי להגן עליו ולמנוע את ההתנהגות הישראלית. זו זעקת כאב וכעס עבור בן רצועת עזה שסבל ונמשך לסבול ממלחמת השמד ומוות וחורבן ורעב ומחלות ואיום על גירוש מחוץ לרצועה, בעוד שההנהגה של החמאס בחו"ל חיות חיים נוחים במלונות ווילות במצרים, קטר, טורקיה ואחרים, מבלי שחמאס וכלי הנשק שלו יכולים להגן עליו, ואפילו להגן על אנשיו ברצועה. זו זעקת כעס וכאב של העם הפלסטיני שבגולה על מה שהגיע אליו כל המצב הפלסטיני והתעלמות מחצי העם החי בגלות ממתין לשוב לארץ الوطن ואפילו למדינה בחלק מהארץ.

 אבל, האם קיימת בגידה ברורה ומאושרת אצל שני הצדדים במשוואה הפלסטינית: פתח יחד עם הארגון והרשות מהצד האחד, וחמאס וקבוצות ההתנגדות מהצד השני?

ודאי שיש חוסר יכולת וכישלון ושגיאה בשיפוט ובניהול אצל שני הצדדים, בין אם מדובר על ניהול תהליך ההסכם הפוליטי והמשא ומתן וניהול הרשות לגבי הצד הראשון, או ניהול נושא ההתנגדות المسلحة וניהול רצועת עזה אצל הצד השני, ולשני הצדדים יש כישלון בשיחות האיחוד וביצירת האחדות הלאומית.

אבל הארגון לשחרור הפלסטיני ופתח לא ביצעו בגידה כאשר חתמו על הסכם אוסלו, או כשקיבלו את הרשות, ולא אפילו בתיאום הביטחוני עם ישראל, אלא יש לקחת בחשבון את הנסיבות ההיסטוריות בעת החתימה על אוסלו, שהגיעה מיד לאחר שני אירועים גדולים; הראשון הוא עולמי והוא קריסת ברית המועצות והמחנה הסוציאליסטי, והשני הוא אזורי ערבי והוא מלחמת המפרץ השנייה והמצור על הארגון לשחרור הפלסטיני כלכלית ופוליטית. הם נכשלו בהערכותיהם על השותף הישראלי בתהליך ההסדר, ובמיוחד לאחר רציחת יצחק רבין, והם נכשלו בהערכה על המתווך האמריקאי, כמו שהם נכשלו בניהול הרשות ובשקיפות, ובמובלעות בפני כמה מושחתים והזדמנויות שהשתלטו על מקומות מנהיגות ברשות, כמו שההנהגה הרשמית לא יכלה ליצור הסכמה בתוך הארגון לשחרור הפלסטיני, או בינה לבין חמאס ושאר קבוצות ההתנגדות. וייתכן שיש אנשים בוגדים ומרגלים שעזרו לכיבוש לבצע את תוכניותיו, אבל פתח באופן כללי, שנלחם בכיבוש כבר כ-שישים שנה בתוך פלסטין ומחוצה לה, והקדיש מאות אלפי שהידים ופצועים ואסירים כולל את מנהיגותם הראשונה, אי אפשר להאשים אותה בבגידה ובוויתור על הזכות הפלסטינית, וגם אותו הדבר חל על שאר קבוצות הארגון לשחרור הפלסטיני.

אותו הדבר חל על קבוצות ההתנגדות, ובמיוחד חמאס והג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית; הם לא יצאו מתוך מקום ומצב בוגד לפלסטין ולעם שלה, כשנלחמו בקרב עם האויב והקנו אלפי שהידים ופצועים ואסירים מאנשיהם וממנהיגותם, אלא השגיאה והתקלה היו בהערכותיהם, ובמיוחד עבור חמאס - שנמצאה בשימוש הכי הרבה במילה בגידה ועבודה לישראל כדי להאשים את כל מי שאין ממנו - שאותם ישראל משכו אותה מההתחלות הראשונות עם האסלם כדי להיות במצב עויין בפני הארגון לשחרור הפלסטיני כדי להכות את האחדות של העם הפלסטיני, כמו שהם נכשלו בהערכותיהם ובמקום היה עמידה מול הפרויקט הלאומי הפלסטיני, והאשימו את הארגון ואת פתח בבגידה, וחיברו את עצמם עם קבוצת האחים המוסלמים ולאחר מכן עם איראן ומחוזיה, כמו שהם גם נכשלו בניהוגם בהתנגדות ובניהול רצועת עזה.

נכון שמהבחינה התוצאתית, התוצאות של הגישה של שני הצדדים - מהכישלון באופציות ההסדר הפוליטי על בסיס אוסלו, וכישלון הגישה של ההתנגדות المسلحة בדרך שבה חמאס ביצעה אותה - לא פחות מסוכנות ממעשה הבגידה, ומה שבין הבגידה לבין הנכונות השגויה במעמד הלאומי הוא קו שיער.

כאשר אנו פוסלים את הבגידה מהמפלגות והקבוצות באופן כללי - ואיננו פוסלים אותה מאנשים שיכולים להיות במקומות בכירים במפלגותיהם ובמנהיגות וצריך לעבור משפטן - כדי שלא יוטבע דמותו של העם הפלסטיני וההיסטוריה המאבקית שלו ויוטל עליו את האחריות על מה שמתרחש, ובמיוחד שההאשים בבגידה מקדמים אותה ומעלים אותה פלטפורמות תקשורת וערוצי תקשורת חברתית ישראליים וערבים כדי להטיל ספק בכל העם הפלסטיני ובצדקת עניינו ולא רק במנהיגות; כמו גם שהשميات ההדדיות האלה, פתחו את השטח לאחרים לשייך את הפלסטינים בין לאומיים ובוגדים, וגם כדי שנשאיר את ההזדמנות לקרבה ולפשרה בין המפלגות, גם אם העם איבד את אמונתו בהן; כי לא תצליח פשרה בין צד לאומי לצד בוגד.

העיוות הזה של העם הפלסטיני וניהולו מוטלת על המפלגות ולכן עליהן לשנות את השיח הפוליטי שלהן ולהפסיק את ההשמצות כלפי מי שחולק על דעתן, כאשר כולן עוברות על הגבולות של הבגידה אם נמדוד אותן לפי התוצר של המעשים והגישות שלהן.