בין שמועה לאמת... מי זוכה באמון הציבור?

מי זוכה באמון הציבור קודם: מי מפרסם את החדשה במהירות או מי נותן אותה במדויק? שאלה זו מתגברת בעידן שבו חדשות ומידע זורמים במהירות חסרת תקדים.

בעולם התקשורת המודרני כבר אין מה שנקרא "חלל תקשורתי". כל מידע שמאחר גוף כלשהו להציגו, יזדרשו אחרים למלא את החלל שהוא משאיר, בין אם בהתבסס על מידע מדויק ובין אם על תחזיות וניתוחים שאולי לא מבוססים על עובדות שלמות. בעידן הטלפונים הסלולריים ופלטפורמות המדיה החברתית, כל אדם יכול לפרסם מידע או לפרש אותו או אפילו לגדש אותו מול אלפי עוקבים בתוך דקות.

כל שאלה שהגוף הרלוונטי לא עונה עליה בצורה ברורה ובזמן הנכון, תושלם על ידי עשרות עמודים, חשבונות וקבוצות ברשתות החברתיות. כאן הסוגיה לא נעצרת בגבולות של הפצת מידע, אלא מתרחבת גם ליצירת אמונות ורושם בקרב הציבור.

זה מה שאנחנו עדים לו יותר ויותר בחברה הפלסטינית. עם כל נושא הנוגע לחיי האזרחים, בין אם זה קשור לשכר, מחירים, שירותים או מצבים כלכליים, רבים מתחילים לחפש תשובות במקורות לא רשמיים לפני שיצא הסיפור מהממשלה. עם הזמן, חלק מהמשפיעים, פעילים ודפי חדשות הופכים למקורות ראשיים של מידע עבור קהל רחב.

לא מדובר רק במצב של מהירות הפצת שמועות או דלפות לא מאושרות, שכן חלק מהציבור מעניק למקורות הללו מידה של אמון השווה לפעמים, או עלולה להיות גבוהה, מהאמון שלו במקורות הרשמיים.

אי אפשר להסביר את התופעה הזו רק על בסיס המהירות, אלא גם באמצעות مجموعة של عوامل מצטברות, הבולטות שבהן כוללות ירידת רמת האמון של חלק מהאזרחים במקורות הרשמית, ויכולת המקורות האלטרנטיביים לתקשר ישירות עם הציבור, תוך שימוש בשפה פשוטה וקרובה לאנשים, בנוסף לתחושת חלק מהקהל שהמוסדות הרשמיים לא מתקשרים עימם מספיק או לא מספקים תשובות ברורות בזמן הנכון.

מנגד, המוסדות הממשלתיים מתמודדים עם מציאות שונה. המידע הרשמי לא יוצא בדרך כלל במהירות שבה שמועות או תחזיות מתפשטות, מכיוון שהוא עובר הליכים משפטיים, מנהליים וביקורות מרובות לפני שהוא מתפרסם. כמו כן, חלק מקבצי המידע הרגישים, בין אם הם כספיים או פוליטיים או ביטחוניים, ייתכן שההחלטות בנוגע להם לא יהיו מוגדרות סופית ברגע שתפוצה בשטח הדיגיטלי.

המקרה של השכר מתבלט כדוגמה ברורה לכך. כשמתקרב מועד תשלום השכר בסוף כל חודש, מתחילה גל רחב של תחזיות, דלפות וניתוחים, והנושא הופך למוקד עניין יומי עבור עובדים, תקשורת ורשתות חברתיות. בעוד שהאזרח או העובד מחפש תשובה מהירה וישירה, הגורמים הרשמים עדיין עוקבים אחרי ההתפתחויות ומשלימים את המידע הנדרש לקבלת החלטה סופית.

חלק מהאחרים עשויים לשכוח שההחלטות הממשלתיות, במיוחד אלה הקשורות לחייהם של אנשים ולהתנהלותם החיי, דורשות מידה של שקילה ודייקנות, כי כל מידע לא מדויק יכול הוביל להשלכות שמעבר לרגע ההכרזה עצמו.

אך האתגר האמיתי לא נוגע רק למי שמחזיק במידע, אלא למי שמצליח לנהל את הציפיות של הציבור ולבנות גשרים של אמון עימו. האזרח לא מחכה רק להודעה הרשמית, אלא רוצה להרגיש שיש גוף שמתקשר איתו постоянно, ומעדכן אותו על מה שקורה, מסביר לו את הסיבות, את האתגרים ואת האפשרויות המוצעות בשקיפות ובבהירות. וכאשר תקשורת זו חסרה, מתרחב שטח השגות והשמועות, ותיקון הרושם השגוי הופך לקשה יותר.

ושיקום האמינות הזו לא מתרחש רק דרך הכרזות רשמיות. יש צורך גם בנוכחות תקשורתית מתמשכת שמקדימה את השמועה ואינה מסתפקת ברדיפתה. הציבור רוצה מידע מדויק, אך הוא גם רוצה להרגיש שהקול שלו נשמע, וששטחי האינטרסים היומיים שלו מקבלים תשומת לב ובכורה.

מנקודת מבט זו, על התקשורת הממשלתית לא להסתכל על המדיה החברתית ודפי החדשות כמתחרים על מספר העוקבים או על כמות האינטראקציות, אלא כעל חלק מהסביבה התקשורתית שיכולה להניע את המידע המדויק ולחזק את המודעות הכללית. כאשר הסיפור הרשמי מתעכב, החלל לא נשאר קיים, ודברים אחרים ימלאו אותו במהירות. הם עשויים להפוך למקור הראשי של המידע עבור הציבור.

ואם חיזוק התקשורת הישירה עם הציבור הוא חלק חיוני מהפתרון, פתיחות לפעילים בסביבה התקשורתית הדיגיטלית מציינת דרך נוספת לא פחות חשובה. בסביבה תקשורתית שבה המוסדות הרשמיים כבר לא שולטים בזרימת המידע, יש להרגיש את הצורך לבנות ערוצי תקשורת אפקטיביים יותר עם העיתונאים, המשפיעים ומוצרי התוכן, לא במטרה להנחות את הנרטיב הציבורי, אלא להבטיח שהמידע המדויק יגיע לציבור דרך הפלטפורמות שהוא עוקב אחריהן וסומך עליהן.

בסופו של דבר, תופעה זו אינה מוגבלת לפלסטין בלבד, אלא היא מהווה אתגר עולמי שממשלות ומוסדות מתמודדות איתה בעידן הזרימה המהירה של חדשות ומידע. לכן, לא מספיקה רק הכחשת השמועה או תיקוניה, מכיוון שעל התקשורת המקדימה לספק נתונים מדויקים בזמן הנכון להיות צורך ולא בחירה. בקרב האמון, לא ניצח בהכרח מי שמדבר ראשון, אלא מי שמצליח להיות האמין ביותר והקרוב לציבור שלו.