הפרדת המסלולים פלסטינית: עזה מול הגדה

כאשר כל השיחות על פיוס, והפגישות בקהיר, והמאמצים של המתווכים (טורקיה, קטאר, מצרים) מגיעות למקום חסום ואין שום כותרת פלסטינית מאחדת; ומוסיפים על כך את הפסקת כל המאמצים האזוריים והבינלאומיים להגיע להסדר לסכסוך באופן כללי, או לפתרון מה שמכונה "בעיית הנשק של חמאס" – עם זאת, מה שמתרחש בעזה הרבה מעבר לנשק של התנועה – ומכיוון שהפוליטיקה לא מכירה בריק, במיוחד בסכסוך הישן והמסובך ביותר במזרח התיכון; במקרה זה יש להיזהר מתנועות אמריקאיות שמתרחשות בשקט עם צדדים מהרשות הפלסטינית ועם צדדים ערביים לשוב ולעצב את המצב הפלסטיני באופן כללי כדי להעביר את מרכז כובד הרשות הפלסטינית מהגדה המערבית לעזה, גם אם הכותרת הגלויה היא המצב בעזה.

הדבר הבולט והמטריד ביותר הוא ההפרדה בין מסלול הגדה וההסדר הפוליטי של הסוגיה הפלסטינית על בסיס החלטות החוק הבינלאומי ופתרון שתי המדינות, שהוא המסלול המושתק ואינו במו"מ כיום מצד אחד ומסלול עזה וכיצד לנהלו מצד שני, כאשר כל השיח על רפורמה ברשות וחזרתה לשלטון בעזה ועל שחרור כספי המע"מ מלווה בהתעלמות מהמעשים הישראליים בגדה, ומהסכנות להחלה, כאילו התכנית האמריקאית-ישראלית – שאליה משתתפים צדדים ערביים – שואפת לכך שהצעדים לחזרת הרשות לעזה יהיו מול הקטנה הדרגתית של תפקידה בגדה המערבית וקבלת הסדר העובדות המוכתב על ידי ישראל, בין אם מדובר בהתנחלויות או ביטול חלק מהגופים הביטחוניים של הרשות או ביטול ההסכמים שנחתמו עם הרשות כפי שהתרחש בנוגע לעיר חברון. ואז ניתן יהיה להפעיל את פתרון שתי המדינות, אבל במקרה זה עזה לבדה תהיה המדינה הפלסטינית הנדונה, ואפילו במקרה זה לא תהיה מדינה עצמאית וריבונית אלא תהא תחת ניסוי ומוגבלת בתנאים, התחייבויות וקונפליקטים פנימיים סביב השלטון, ותגרום לתושביה בעזה להיות במצב של עיסוק מתמיד לשמור על חייהם ולשכוח את הסוגיה המרכזית שלהם ולמה שמתרחש בגדה.

בהקשר זה, ישנן ניסיונות לקרב בין עמדות הצדדים הפלסטיניים המפולגים, בין אם בתוך פתח ובין אם מחוצה לה, סביב התכנית הזו בשיטת פיתוי פעם ואיומים פעם אחרת. ואני אזכיר כאן מאמר שכתבתי במאי 2013 כותרתו (פיוס פלסטיני קרוב בהובלה אמריקאית), זאת אחרי הכישלון ליישם את ההסכם בקהיר 2011 ודוחא 2012.

המשך ההתנהלות של חמאס ושאר הפלגים כולל את תנועת פתח על התעקשותם והמשך הפילוג שלהם והיעדר סמכות וכותרת אחת וראייה אחת על המצב בעזה ועל איך לנהל את הסכסוך עם האויב באופן כללי הוא מה שיביא להצלחה של תכנית זו או של התסריט הצפוי, במיוחד לאחר הגעה למסמך ההבנות בין וושינגטון וטהראן, והפרדת המסלול של איראן וلبנון מהמסלול של עזה ופלסטין.

התסריט הרע הזה לעתיד הסוגיה הפלסטינית ועזה יהיה טוב יותר מתסריט ומטכניקת הטרנספר של תושבי עזה, שעדיין נוכחת במחשבה האסטרטגית הישראלית ואפילו האמריקאית, ועשויה להתלוות לכך טרנספר של תושבי הגדה.