הבחירות לקונגרס "הממתינות": האם הן תהוו את חופת النجاة למצב הפלסטיני המתמוטט?!

אם החזונות נכונים, והכנות הכוונות, ודיבור הלך למעשים, והמרכבת הלכה על המסילה הנכונה, מה שמשרת את האינטרסים הלאומיים העליונים של העם הערבי הפלסטיני, ולא יצא אף מכשול פה או שם שמעכב את המסלול, אז הבחירות השלישיות למועצה המחוקקת הפלסטינית ייערכו בנובמבר הקרוב, בחירות שציפו להן הרבה זמן, כאשר הפעם האחרונה הייתה לפני עשרים שנה, דבר שגרם לסוג של אי סדר חקיקתי בזירה הפלסטינית, שסייע בהרס המצב הפלסטיני בכל המובנים, מצב קטסטרופי שדחף את המצב הפלסטיני, חסימת אופק והסתובבות במקום, ורשות פלסטינית, וקדימה ניהול שהפך לחסר אונים ביכולת לספק את הצרכים הבסיסיים, או להשיג פריצת דרך שמקלה על חומרת הסבל שחווים האזרחים הפשוטים, בין אם זה בירושלים או בגדה המערבית או בעזה, מצב קטסטרופי הומניטרי וכלכלי ופוליטי וחברתי וחוקתי, שחיים בו בני העם הערבי הפלסטיני, ויש מי שרואה שהמנהיגות חיה בעמק, והעם בעמק רחוק!!

הגדה המערבית ועיר ירושלים מתמודדות עם סגר קשה בתנועה, והתפשטות חומקת בהתנחלות, והפקעת אדמות, ואיום שכבר אינו סודי על הסיפוח, והטלת סגירות ומחסומים צבאיים ודלתות ברזל המונעים מהפלסטינים לנהל את חייהם הרגילים ומעכבים את הגעתם למקומות עבודתם, אפילו הגעה למקומות הקדושים האיסלאמיים והנוצריים ומתקני שירותים בסיסיים, הפכה קשה מאוד, ואפילו המעברים הגבוליים במיוחד עם הצד הירדני, ומה שמכונה מעבר אל-קרامة, או גשר המלך חוסיין, זאת בעיה מסוג אחר וסבל שחסר את דרגות הכבוד הכי בסיסיות למלטים, בשל צעדים ישראליים תכנים, ובתחום הכלכלה יש החרפה בשיעורי האבטלה והעוני לרמות שאין כמותן מאז הסגר הישראלי שנמשך במשך עשורים, והגבלת תנועת עובדים ומוצרים ומניעת עבודה לפלסטינים במתקנים ישראליים, והסקטור הציבורי סובל מעומס בביצוע השירותים וכתוצאה מחלקי השכר שהעובדים מקבלים במשך יותר מחמש שנים.

אשר לעזה, מדובר בנושאים שאין צורך לדבר עליהם, כאשר הסבל נמשך במשך כשלוש שנים בעקבות תוקפים ברבריים ציוניים-אמריקאיים, שפגעו בבני אדם, באבן ובדרכי החיים בכל ההיבטים, הרס עצום ליותר משני שלישים מהבניינים והמתקנים, דבר שגרם לבריחת מיליוני עזתים, מאות אלפי שהידים ופצועים, שלא לדבר על הידרדרות הטפח הבריאותי בצורה גדולה, והפצת מחלות מסוגים שונים, שצמודות למחסור חמור בתרופות ובמצרכים רפואיים, ובחשמל ובמים נקיים, בעוד שהפיצול הפוליטי והגיאוגרפי הנמשך במשך כ-19 שנה, בין הגדה המערבית ועזה, מטיל את צלו העכור על בני העם הערבי הפלסטיני, דבר שהוביל לשיתוק בהיבטים שונים של החיים הפלסטיניים, ולחולשה ביכולתו של המערכת הפוליטית לנהל את המשבר ולסדר את הבית הפנימי ולמצוא תוכנית לאומית מאוחדת.

לכל זה מתווספת כאוס חקיקתי שחיים בו האדמות הפלסטיניות, בצל היעדר המועצה המחוקקת הנבחרת, אשר הוציא הנשיא מחמוד עבאס decreto על פירוקה בסוף שנת 2018, דבר שהגביר את הפערים בין הכוחות הפלסטיניים, מה שעורר דיון משפטי ופוליטי רחב בזירה הפלסטינית, ונחשב להחלטה פוליטית ולא חוקית על ידי כוחות אופוזיציה, בעוד שהרשות הפלסטינית תיארה את הצעד כהכרח לתקן את המסלול החוקתי בשל עצירת עבודת המועצה, והתחומים של החיים מאז ועד היום המוקדשים רק למרשם שעושים הנשיא מחמוד עבאס.

כל זאת קורה בצל החסימה של כל אופק פוליטי, שכן מהלך השלום שהרשות הפלסטינית עדיין מהמרת עליו קופא לחלוטין בהעדר כל מסלולים רציניים לשלום, וזוועות שמבוצעות על ידי כוחות הכיבוש, ומאמצי כוחות הכיבוש לעקוף את הסכם אוסלו לאחר הקפאת מרבית הסעיפים שבו הנוגעים לאינטרסים פלסטיניים מצד אחד והטלת מציאות על הקרקע, תוך כדי בלוני ניסוי ותקשורת לא רשמית עם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, בין אם זה באמצעות ערוצים ערבים או אירופאים, כולם מתרכזים סביב רפורמות במבני הרשות הפלסטינית, וחלוקת התקציב עם עזה, עד למצב שבו הרשות תהיה תחת פיקוח והסכמה ערבית, בהתאם מה שהתפרסם לאחרונה משמועות, ושמועות אחרות - שעשויות להיות סתם שמועות או גם בלוני ניסוי - על חלוקת הגדה המערבית לשלוש (אמירות) דרומית, מרכזית וצפונית, דבר שמעמיק את התחושה של אובדן התקווה אצל האזרח הפלסטיני ויכול לגביר את הסכסוך.

אך, אם כל זה הוא התמצאות שבסיפור ואולי יש יותר שעדיין לא צף על פני השטח, האם בסופו של דבר? האם המצב הפלסטיני הפך לעבד למציאות או להישאר כפי שהוא, גורל בלתי נמנע? שאלות אלו חוזרות ונשנות ברחוב הפלסטיני בצורה רחבה, וניגודיות עם ההחלטה של המנהיגות הפלסטינית לקיים בחירות למועצה המחוקקת והמועצה הלאומית, אז איך אפשר לקרב בין מה שמתרחש כיום לבין מה שיהיה - אם זה יקרה - בעתיד הקרוב? והאם באמת הבחירות יכולות להיות חופת النجاة למצב הפלסטיני המתמוטט, מהבחינה של קביעת מחדש את הקלפים המפוזרים, ובכך לעצב מחדש את הבית הפלסטיני, להחזיר את הלגיטימיות שנלקחה, והכנה לסיום הפיצול הגיאוגרפי בין הגדה המערבית לעזה? ואיך יתקדם התהליך החקיקתי ככזה שהוא אמור להיות לאומי טהור, בצל כיבוש קולוניאלי-התנחלותי שמנסה בכל כוחו למעוך את הנשמה הפלסטינית ולפרק את האחדות של העם?

אין ספק שהחידוש של הלגיטימיות הפלסטינית הוא דבר קרדינאלי, וניסיון - אם הן באמת הכוונות - להחזיר את הנשמה לחיים האזרחיים הפלסטיניים בכל פרטיהם, שכן זה משקף את הרצון החופשי של העם, ובכך יש הכרח לכך שיהיה מיסוד על עקרונות של שוויון ושקיפות ותחרותיות הוגנת ועצמאות הגופים המפקחים, וניטרליות בניהול תהליך הבחירות.

ולכן, חידוש הלגיטימיות פירושו להכין את כל שכבות העם להשתתף בעבודה המאבק, לאחר שסוללים את הדרך לעתיד מזהיר דרך שיפור תנאי החיים שיבטיחו את הכבוד ההומאני, מה שיעזור להכפיל את הכישורים ההמוניים בבניית מחדש לאחר החזרת ההערכה לעם ולמרכיביו ותפקידו, הוא כאקטיב העיקרי במאבק השחרור, הלגיטימיות הפלסטינית החדשה תטפל בחוקי החוק ותכוניות שיענו על הצרכים השונים של העם ושאיפותיו.

אך כדי להבטיח שהבחירות יהיו לאומיות בטרם, וחגיגת דמוקרטיה אמיתית שתהיה דוגמה תרבותית שמעידה על כך שהעם הפלסטיני ראוי לחופש ולצדק ולחיים בכבוד, יש לקיים קודם כל דיון לאומי כולל שבו משתתפות כל המפלגות ונציגי החברה האזרחית, עד להסכמה לאומית ואסטרטגיה משותפת לניהול המשברים ולהתמודדות עם האתגרים הקריטיים, וכל המשתתפים מתחייבים בהסכם כבוד לכבד את התוצאות לא משנה מה היו.

ולאחר מכן, ולצורך הבטחת הצלחת הבחירות חובה שיהיו מספר תנאים, önemli יותר מהם חופש ביטוי וארגון וספק סביבה המאפשרת לאנשים ולמועמדים לבטא את דעותיהם בחופשיות, ולהקים אסיפות ללא פחד מרדיפה או הפחדה, הרחק מהתערבויות רשמיות, ממשלתיות ומפלגתיות, והבטחת הליך שקוף לספירת הקולות, ותיעוד התוצאות והכרזתן בדיוק בפני הציבור ולעיני המפקחים, ואיסור ניצול משאבים ציבוריים או משרות ממשלתיות לטובת מועמדים מסוימים, וספק שטח פרסום עם הזדמנויות שוות והוגנות בעיתונים הרשמיים והמקומיים השונים, על מנת לאפשר לכל רשימה לבטא את עצמה ללא גינוי או תכחיש או הפצה לרעה לאחרים, ולנחות את תוכניתה בפני האזרח כך שיוכל להגיע למידע אמיתי על המועמדים, להחליט אז במי לבחור דרך הקול החוקי, ולהבטיח שאף לא התערבות יהיה בעבודת המפקחים במעקב אחר התהליך הבחירות בכל שלביהן אם יהיו מקומיות או בינלאומיות, ולבסוף לא פחות ולא אחר, להבטיח את המעבר השלו החלק של השלטון לאחר ספירת התוצאות.