וירוס המוות המהיר.. איך אילץ אבולה את העולם לשנות את דרך חשיבתו?

סדא ניוז - לפני שהעולם ידע את ההלם של מגפת קורונה, היה וירוס נוסף שאילץ את המערכות הבריאותיות לשקול מחדש את הדרך להתמודד עם מגפות; וירוס "אבולה", שהפך מהתפרצויות מקומיות באזורים מוגבלים לבחינה עולמית של יכולת המדינות לזהות מחלות מדבקות ולהכיל אותן.

ומשטרוּם שכתבה אסמאע עאלי לאל-ג'זירה מציינת שהשם אבולה שב לראש הכותרות עם המשך ההתפרצות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כשיש אזהרות שהמגפה עדיין לא הגיעה לשיאה, ושלשלוט בה עשויה לקחת חודשים רבים ואולי עד שנה שלמה.

אבולה לא היה רק וירוס מסוכן מאוד, אלא גם היה אחד מהאתגרים הכי מסובכים לבריאות הציבור, בשל שיעורי התמותה הגבוהים הקשורים אליו, שהגיעו בממוצע ההיסטורי של כ-50%, עם הבדל גדול בין 25% ל-90% בהתאם לסוג הווירוס, מהירות גילוי המקרים ואיכות הטיפול המיועד.

הסיבוך של הווירוס נובע מכך שהוא משפחה שמכילה מספר סוגים, בולטים בהם וירוס "זאיר" שעליו פותחו החיסונים המרכזיים המאושרים, לצד סוגים אחרים כמו "סודאן" ו"בון דיבוג'יו", שאינם מספקים חסינות מובטחת נגדו.

רגע מכריע

אך הרגע המכריע בהיסטוריה של אבולה הגיע במהלך ההתפרצות במערב אפריקה בין השנים 2014 ל-2016, כאשר העולם חזה בגל הכי גדול של הווירוס מאז גילויו, כאשר יותר מ-28 אלף אנשים חלו, ומעל ל-11 אלף מתו.

התפרצות זו חשפה שאין לפחוד מהמגפות רק מחוזק הווירוס, אלא גם מיכולת המערכות הבריאותיות לזהות אותו ולנקוט בפעולה. חולשת מערכות האזעקה המוקדמות, הקושי לגלות את שרשרות ההדבקה והיעדר האמון בין הקהילות לרשויות הבריאות הובילו להתרחבות ההתפרצות.

ממשבר זה החלו שינויים גדולים בדרך שבה מתמודד העולם עם מגפות.

השינוי הראשון היה חיזוק המערכות להתבסס על מחקרים אפידמיולוגיים וגילוי מוקדם, לאחר שאבולה הוכיחה שהאיחור בזיהוי המקרים הראשונים יכול להפוך התפרצות מוגבלת למשבר רחב. ומהירות גילוי המקרים ודיווחם הפכה לחלק הכרחי בקו ההגנה הראשון.

השינוי השני היה בחשיבה על מעקב אחרי המגעים, כשניסיון הוכיח שעזיבת הנפגעים בלבד לא מספיקה, ושליטה על המגפה דורשת ידיעת האנשים שנחשפו להדבקה ומעקב מדויק אחרי העברתה. עם הזמן, פעולות אלה עברו משיטות מסורתיות לכלים דיגיטליים מהירים ויעילים יותר.

הלקח השלישי שאבולה فرضה היה החשיבות של אמון הקהל. צוותי התגובה הבריאותית באזורים מסוימים הציבו התנגדות בשל פחד מהמחלה או הסטיגמה החברתית, דבר שהדגיש שכדי להצליח בכל מאבק בריאותי לא מספיק להיות שייכים לרפואה ולחיסונים, אלא יש לשתף את הקהילות ולכבד את תרבותן.

בנוסף, אבולה תרמה לשינוי הדרך שבה מפתחים חיסונים וטיפולים, שכן ההתפרצויות החוזרות התקדמו את המדענים להאיץ ניסויים קליניים während הצרות במקום להמתין לסיום התפשטות המחלה. ומקצועית, הידע הזה סייע באימוץ חיסון "אירפיבו" נגד זן זאיר, וגם הביא לקחים מהשליוו את מאמצי הפיתוח של חיסונים בתקופות מאוחרות יותר, כולל מגפת קורונה.

ולמרות שאבולה לא היה הגורם היחיד שעיצב את מערכת הבריאות העולמית, הוא היה נקודת מפנה מכריעה שהביאה לידי גילוי חסרונות בהכנה למגפות, ודרבנה מדינות להשקיע במעקב בריאותי, תגובה מהירה, ושיתוף פעולה בינלאומי.

בעוד שהווירוס ממשיך להופיע מדי פעם, השאלה שהניחה אבולה על סדר היום היא: האם האנושות הפכה מוכנה יותר להתמודד עם המגפה הבאה, או שהלקחים עדיין דורשים יישום נרחב יותר במציאות?

מקור: אל-ג'זירה