מדוע סימבה האמין שהוא הרג את אביו? הסוד הפסיכולוגי מאחורי הקשר של ילדיכם עם "המלך האריה"

סאדאס ניוז - מה גורם לכך שהאנימציה והסרטים המצוירים גוזלים את תשומת הלב של ילדים בעוצמה כזו? האם די בברק הצבעים, מהירות התנועה ורצף הסצנות, או ששילוב בין אפקטים ויזואליים и שמיעתיים יוצר עולם שמספיק כדי לשלוט באוזניהם ובעיניהם?

למרות שניתן להציע הסברים אסתטיים, בימוי ואמנות לתופעה זו, הגישה הזו יוצאת מקריאה אנליטית פסיכולוגית שמבוססת על התובנות של הפסיכולוג הפלסטיני עימד נג'ם, בהתבסס על שלושת הממדים שדיבר עליהם ז'אק לאק:

הדמיון: עולם הדימויים, הזדהות ודמיון שבאמצעותו האדם בונה את תפיסתו על עצמו ועל אחרים.

הסמלי: עולם השפה, החוקים, התרבות, המנהגים והחברה, שנותן לאדם את זהותו החברתית ומעניק לו מהות המסוגלת לתקשר.

המציאותי: מה שנפלט מהשפה ומה שהסמלי אינו יכול לייצגו במלואו, כלומר מה שיש לו אופי טרגי שאינו ניתן לתפיסה במילים.

שלושה ממדים בעבודת אנימציה אחת

אם נביט על האנימציה באמצעות שלושת הממדים הללו, ממד הדמיון נראה בבירור בצד הקדמי; הוא מעניק לילד מרחב לבנות את תודעתו לגבי עצמו דרך השוואות ישירות: שונה ודומה, חזק וחלש, טוב ורע. זוגי הפשוט הזה מעניק לעולם בהירות מפנקת שמפחיתה את מורכבותו.

ממד זה קשור למה שלכאורה מכנה לאק "שלב המראה", כאשר הילד רואה בין החודש השישי והחמישה עשרה את דמותו במראה; הוא רואה דמות גוף שלמה עם חושים כמעט מדויקים, תוך שהוא מרגיש באותו הזמן בגוף שאינו גמור. אז הוא בוחר להזדהות עם הדמות השלמה כאילו היא מה שהוא יהיה בהמשך.

כאן ניתן להבין את משיכת הילדים לדמויות העל בסרטי האנימציה, משום שהן ממחישות את דמות הכוח המוחלט, השליטה והשלמות עימן הם מזדהים, במיוחד בשנים הראשונות שבהן הילד חווה את תסכוליו הראשונים ומתחיל לגלות את גבולות כוחותיו, כשלים וחולשותיו.

במובן זה, תוכן האנימציה מחקה את מסע הילד בהיכרות עם עצמו ועם האחר, בדרכים פשוטות. לאק אומר שהממד הדמיוני "עיוור לשוני האמיתי", רואה את העולם או כגרסה שלי שאני אוהב, או שונה ממני ואויב שאני דוחה.

המציאותי והסמלי.. אובדן, פחד וחוק

בממד המציאותי, לא מדובר רק בחופש מחוקים טבעיים בתוך העולם המצויר (דמויות שממריאות, מתמוטטות ואינן מתות..), אלא גם גישה לנושאים כבדים כמו אובדן, פחד ומוות, אלא בצורה דמיונית שניתן לשאת.

סצנת מותו של "מופסה" בסרט "המלך האריה" היא דוגמה ברורה לכך; מציאותית מדהימה, אך מצגת באופן סמלי מחנך שמאפשר לילד להתקרב לרעיון המוות מבלי להתמוטט ממנו.

הממד הסמלי מתבצע על ידי האנימציה דרך המסרים הקשורים לטוב ולרע, למנהגים, מסורות, קשרים משפחתיים ואחריות. הדמויות המצוירות אינן ממלאות את תפקידן רק במה שהן אומרות, אלא הן עצמן הופכות לסמלים אשר עוזרים לילד להבין משהו ממקומו בעולם וממערכת יחסיו עם אחרים ועם מאבקיו.

אך האם מספיקים אלמנטים כלליים אלו כדי להסביר את הקשר של ילדים עם האנימציה והסרטים המצוירים? כאן הדוגמה הפרטנית הפכה להיות ברורה יותר, ומכאן ניתן לקרוא את הסרט "המלך האריה" (1994) או "המלך סימבה" בגרסה הערבית שלו.

"המלך האריה".. סיפור של כוח, אשמה ושיבה

"סימבה" נולד כבן למלך "מופסה", בטקס חגיגי שמתאים ליורש העצר. במהרה עולות שאלות טובות ומכובדות: מעמד האב, ומעמד הבן כיורש. סימבה לומד מוקדם על גבולות המקום המותר והאסור; מופסה מונע ממנו לעזוב את "ארץ הכבוד" בגלל הצבועים, ודואג שהיא תהיה תחת שלטונו בעתיד לאחר לכתו.

סימבה שר: "לא יכול להמתין להיות מלך", ביטוי שמסכם צד מהשאיפה שלו לגדול, עצמאות ולתפוס את מקומו של האב, עם עידוד מסוכן מדודו "סקאר". הוא מעוניין להלך עם חברתו "נלה" ל"קבר הפילים", שם הם נתקלים במתקפה כמעט שנוגעת לחייהם לולא התערבות מופסה.

מאוחר יותר, "סקאר" מארגן מזימה שבה הוא מפליל את סימבה לעמק עמוק. מופסה מצליח להציל את בנו, אך כשמנסה לטפס על הסלע, סקאר בוגד בו ודוחף אותו ליפול ולמת. לאחר מכן, סקאר מאשים את סימבה שהוא הסיבה למותו של אביו - למרות שהוא יודע את האמת - ומורה לו להימלט ולא לשוב לעולם, לפני ששלח את הצבועים להריגתו. סימבה שורד, אבל בורח למדבר כשעול הגליל כבד עליו.

כאן ניתן להזכיר מה שמציג סיגמונד פרויד ב"חרדה בתרבות" על מקור תחושת האשמה וקשרו עם הכוח האבהי. פרויד מבחין בין סמכות חיצונית (החוק המייצג את האב) שמעבירה את הילד לעיתים לכיוון כיבוש הדחפים שלו מתוך פחד מעונש ואיבוד אהבה והגנה, ומה שמתרחש בעקבות זאת - רגשות עוינות לאותה סמכות. כדי להתגבר על מצב קשה זה, הילד מבצע הפנמה של סמכות זו פנימה, כך נוצר "האני העליון" שאינו מעניש רק על המעשה, אלא גם על הרצון, המחשבה והדמיון, ומפנה את התוקפנות כלפי פנים.

מנקודת מבט זו ניתן להבין את השאלה: מדוע סימבה האמין בקטסטרופ שעשה סקאר שהוא הרג את אביו? תחושת האשמה כאן היא עמוקה יותר מאשמה חיצונית, היא נוגעת לרצונות סותרים הקשורים לתחרות, רצון למעמד, חירות ועצמאות. לכן סימבה נשאר כבול באשמה למרות שלא הרג את אביו בפועל.

"זכור מי אתה".. חזרת השם, האב והמקום

סימבה לא יישאר נמלט לעד. לאחר שנים של חיים רחוק מ"ארץ הכבוד", "נלה" דורשת ממנו לחזור להציל את עמה ואת כס המלוכה שהרס שלטון סקאר. הוא מסרב בהתחלה, מתוך פחד להתעמת עם עברו ואשמה רודפת אותו.

כאן מתערב "רפיקי" הקוף החכם, המוביל את סימבה לעימות סמלי עם דמות האב. בסצנה המפורסמת שבה מופיע רוחו של מופסה בין העננים, שומע סימבה את הביטוי המרכזי: "זכור מי אתה". קריאה זו אינה רק התאוששות מהעוז, אלא חזרה לחיבור עצמו עם המקום הסמלי שהתרסק לאחר הפציעה.

ניתן לקרוא את הרגע הזה כהחזרת "שם האב" כפונקציה סמלית, לא רק כגעגוע לאב הנעדר. הבעיה לא הייתה רק באובדן מופסה, אלא בהפרת הקשר שבין סימבה עם המקום הקשור לרצון, כוח ואחריות, וסירובו להתמודד עם מה שמקום זה מציע לו וכיצד הוא מחייב אותו בעת ובעונה אחת.

כאשר סימבה חוזר ל"ארץ הכבוד" כדי להתמודד עם סקאר, ההתמודדות אינה רק קרב על השלטון, אלא מלחמה עם האשמה, פחד ודימוי שהוא שומר עליו לגבי עצמו כה"רוצח אביו". בשיא ההתמודדות, סקאר מגלה את האמת: הוא זה שהרג את מופסה.

הוידוי הזה הוא רגע של שחרור מהאשמה הישנה, אך הוא לא מוחק את חוויית החיים; אלא מארגן מחדש את מיקום סימבה ביחס לאובדן האב, הקשר שלו עם רצונו ואחריותו ומקומו בתוך הקהל, ומאפשר להנחות את התוקפנות שהייתה מועברת כלפי עצמו, והיא תופסת את כיוונה האמיתי על סקאר כמופיע באחראי על הפשע. כאן ניתן להבין את הסוף המאושר של הסרט כדבר המזכיר גם את חידוש העצמי לאחר הריסתו, לא רק ניצחון מסורתי של טוב על רע.

למה ילדים נמשכים ל"המלך האריה" ולסרטי אנימציה?

מה שמושך את הילדים לסרט הזה אינו רק השירים והאנימציות היפות, אלא שהוא מחקה בדרך סמנטית ודמיינית את הקונפליקטים והתכנים מעולם הנפש שלהם: הפחד מאובדן אהבה, מתח כלפי הכוח, רצון לכוח ועצמאות, ורגשות אשם. אלו אינן מחשבות ברורות במודע של הילד, אך הן מוצאות להן תיווך דרך הזדהות עם הדמויות והסיפורים.

במובן זה, צפייה באנימציה אינה רק בידור חולף, אלא מרחב שבו הפנטזיה פוגשת את הרצון, הפחד את ההנאה, והעצמי את דמויותיו האפשריות. הדמויות והסיפורים הופכים לתיווך סמלי המאפשר לילדים להתקרב לקונפליקטים ולרגשות שלהם בצורה עקיפה ויותר ניתנת להכלה, ובגלל זה חלק מהסרטים המצויירים, כמו "המלך האריה", נשארים נוכחים בזכרונם גם לאחר שיגדלו.

מקור: אל-ג'זירה