הברמס ומהפכתו על הפילוסופיה האוריינית שלו

המלחמה על רצועת עזה הפכה לאתגר אמיתי עבור המערכת הקולוניאלית המערבית, בשל המצב הפוליטי הממשיך לתמוך במאבק הפלסטיני. אך מי שעוקב אחרי הכיוונים של הפילוסוף הגרמני יורגן הברמס, שם לב לסתירה ברורה במבחנים. על אף שחשיבתו הרומנטית מבוססת על הערצת החירות, זכויות האדם, דיאלוג רציונלי, המרחב והשטח הציבורי, והקמת הסכמה, עמדותיו הפוליטיות, הצטרפו לצד התעמולה הציונית שמקדמת את הצדקות לכיבוש הישראלי על הרצועה, והכחישה את קיומם של טיהור אתני, והאשימה את התומכים בנרטיב הפלסטיני ובמחאות народיות בגרמניה באנטישמיות.
הברמס, אשר הכחיש את קיום הטיהור האתני בעזה והביע הזדהות עם המינהל הציוני והחתימה שלו על ההצהרה שהיקבה על ידי חלק מהוגי הדעות והמשפיעים לפני יותר משנה, טען כי מה שקורה בעזה איננו טיהור אתני. ולמרות הפילוסופיה העמוקה שלו, שהפכה אותו לאחד מגדולי התיאורטיקנים של המדינה הגרמנית המודרנית, ורבים סבורים כי הוא מתיישב עם החשיבה הציונית, ההצגה שלו המובילה לפילוסופיית הדיאלוג אפשרה לו לקרוא לחירות ולשחרור האדם מהעול, בנוסף לכך שהתיאור שלו בהגנה על המרחב או השטח הציבורי הכניס לפילוסופים ולהוגי דעות בני זמננו סוג של בלבול בהתמודדות עם רעיונותיו הפוליטיים הנוגדים במידת מה את רעיונותיו הפילוסופיים,
וזו בעיה אמיתית, במיוחד לאחר שסירב לפרסים תרבותיים מכובדים, ממדינות רוצות להוקיר אותו על מה שהוא השאיר כירושה מחשבתית חשובה ויקרה, מתוך מניע שביע ברגע שבו הכוח מתנגש עם השכל, הכוח הוא זה המנצח באופן זמני, כשהוא מציין כי הוא מאמין בניצחון הכוח האורייני של המילה הביקורתית בטווח הארוך, בהתייחסות מפורשת לדחייתו של רעיון השליטה והעריצות. ובגלל שהוא נחשב לאחד התיאורטיקנים של בית הספר של פרנקפורט, יש להבין את מסלול המודרניות הקיימת היום, וחשיבות הבנת המציאות הנוכחית, המצריכה יישום כלים מושגיים ודוקטרינאליים שדורש חזרה לבית הספר ההוא כדי להיעזר בכלים שלו למתוח ביקורת על הוגי דעותיו, וליצור דיאלוג פילוסופי עמוק לנוכח הפער בין ההצהרה לפרקטיקה, שגורם לחוסר מהימנות ולחסרי верחוקות לא רק בפוליטיקה אלא גם במחשבה ובפילוסופיה.
החזרה לידע של בית הספר ומעשיו ויצירת ערוצים דיאלוגיים עמוקים בעלי היבטים מושגיים, אינן מטרה בהתחשב בזה, וגם לא מועלות או מוגדרות כהוקרה ושבח לבית הספר, אלא מתוך רצון להיעזר בכלים שלה במגע ובחיים כדי לחקור פתרונות ביחס לעמדות הברמס בנוגע למלחמה על הרצועה. הכלים שהעניק הבית הספר ושיצרה להבין את המצב הנוכחי, ובעיקר במצב בעזה, סיפקה ניתוח פילוסופי - נוסף על ניתוח פוליטי וחברתי להבנת המצב ולדיון בבעיותיו ופתרונותיו - יש ליישם, ובפרט בתחום הרעיון של שליטה, והצורך לאשר את רעיון השחרור האנושי ושחרור הכיבוש.
וכך רעיון השליטה, הוא ניגוד למרחב הציבורי, כי שליטה זו, שעליה דיברו פילוסופים של הבית ספר, מופעלת כיום בכל מגוון פני השטח וההשתקפויות שלה ברצועת עזה על ידי המינהל הציוני, יצר מדינות אקונומיות, אשר התחיל "לשבר" את האנשים, הוא הורג ילדים ונשים כאילו אינם בני אדם, אלא חפצים בעיניו המחליפים כדי להצדיק את כל המעשים המדכאים בכל צורותיהם כדי לא להרגיש אשמה. שכן, החטא הוא גדול ועמוק יותר ממה שיכול להיות טעות סכמתית, שההפרות יכולות להתרחש מבלי אם ידעו מראש, אבל חטא מתוגשם כאשר זה מתבצע בקפידה על ביטוי שביודעין הוא עוקר את האמת ומבצע אותו.
באמת, הברמס סתר את עצמו, והפך על הפילוסופיה שלו, והצדיק את מעורבותו במרחב הציבורי דרך השקפת של תרבות אנשי המקצוע, כדי להכתיב רציונליות על העמדה האידיאולוגית שלו, ולתחורר את מוטיב של האזרחים הגרמנים - בהנחה שהוא מתלונן על העדר מוטיבציה גרמנית- אשר מפגינים נגד המינהל הציוני ודורשים להפסיק את הטיהור האתני, בטענה שמה שהם עושים זה לעוות או להנחית את המטרה, וכך לגרום למשבר שמאיים על האחידות החברתית התרבותית בחברה הגרמנית.
זה מוביל להקטנת רציונליות של המערכת הפוליטית, או פירוש אחר, יכולת המדינה ליישב את האינטרסים הסותרים של האזרחים שהיא משלטת, ובכך לאבד את הלגיטימיות שלה תוך גרימת משבר שמאיים על האחידות החברתית התרבותית ואחידות המערכת, מה שמוביל למשבר כלכלי שמערער את כח האחידות של המערכת הכלכלית בדרך שמחממת את הסכסוך בין העבודה להון, כלומר התמוטטות המדינה או הפיכתה למדינה כושלת. בסופו של דבר, יגיע למסקנה שהתנהגות המתחברת עם העם הפלסטיני היא התנהגות בלתי תרבותית ומשפיעה לרעה על המוטיבציה הגרמנית שהוא רואה בה שהיא מהלכת בכיוון הפוך לתנועת ההיסטוריה.
ובאמת, המדיניות الخارجية של גרמניה מקדימה את החשיבה והפילוסופיה של הברמס, וקובעת עמדות פוליטיות היסטוריות, שהתבטא ייצוגה בהכרת מדינת פלסטין, תחת הלחץ הציבורי הגרמני הגדול, ובמעשים לחוצה הקובעים את זכויות העם הפלסטיני ואת זכותו להקים את מדינתו המובססות שעל האדמה, אך היא נתונה תחת הכיבוש, פגעה בעוצמת המחשבה האוריינית המערבית, והכה בלב הרעיון כי ישראל היא הדוגמה המתקדמת בתווך של כאוס ריאקציוני חסר יכולת מחשבתית ומדעית ותרבותית.