70 שנה על המ minaret.. מוחמד עלי השייך שומר אזן החזנים בדמשק

סאדה ניוז - מלב המסגד האומיי בדמשק הישנה; שם מתלכדים הסימטאות הוותיקות והצרות ומצטברים ממדי ההיסטוריה התרבותית, זורם קול צלול שחוצה את גבולות המקום ומשכנו בלבבות המאזינים, קול שמתרומם מעל רעש הסוחרים, וצעדיהם המהירים, ולחישות הקריאות, ומוצא את מקומו בבתי תושבי העיר כאילו הוא חלק מהמשפחה.

קולו של השייח מוחמד עלי השייך, החזן הוותיק ביותר במסגד האומיי, והחזן המבוגר ביותר בעיר, אשר ירש את המלאכה מאביו ושמר עליה במשך 70 שנה, ונקרא "שייח החזנים".

השייח נחשב לאחד מהשומרים האחרונים של מסורת דתית דמשקאית ייחודית בשם "אזן החזנים", אזן שאוזן דמשקאית לא תפספס,הנושאת עימה משמעויות הקשורות לרגש של הקהילה העשירה הזו.

ילד שיורש את המִחְרָב

בבמשק דמשקה מעביר את מלאכת החזן כמו שמעבירים את הבתים ההיסטוריים הוותיקים, מאב לבן, ומסבא לנכד, ומשפחות שלמות נושאות את הכותרת "החזן" כמורשת שמוגנת ושמורה כמו שמגנים את הזכרון, ושומרים את הסיפורים והשמות מדור לדור.

נולד מוחמד עלי השייך בשנת 1932 לאב שבילה מעל שישים שנה חזן במסגד האומיי, וסבא שגם היה חזן. הילד גדל כשהוא הולך מאחורי אביו למסגד, וחוזר על האזן כמי שמחזר לאחר מנגינה שהוא אוהב וזוכר את טווחיו.

לאחר שאביו נפטר כשהיה בן עשר, לקח על עצמו את אימונתו כבנו הבכור להוציא את אזן לשמור על המורשת הזו, ולאחר 5 שנים חלה אחיו בגופו, וביקש מהנער את האזן לראשונה לבד במסגד הקדוש של סוייה הרומי בשכונת המידאן הדמשקאית, ומאותה רגע לא עוד האזן היה מסורת משפחתית של ילד מכור לקול הזה, אלא אחריות שהוטלה עליו מוקדם.

עם הגעת 1949 התחיל הנער את הביקורים התכופים שלו למסגד האומיי, שם הכירו אותו החזנים מאז היה ילד, ולאחר שנה אחת היה חזן רשמי במסגד, מתחלף עם עשרות חזנים במערכת שנקראת "המשמרות", שבה יתקיימו תפילות בשלוש משמרות, וכל משמרת מכילה בין חמישה עשר ל-20 חזן, ומינרט הכלה היה המרכז לאזן האדיר לפני הפצה של רמקולים באותה תקופה, והשייך עבד בבית דפוס קרוב למסגד, וכל פעם כאשר הגיע השעה של אזן, הוא עזב את הדיו והנייר התייצב באולם שלו.

בשנת 1973 הוכר רשמית כחזן במסגרת משמרת "הסולטן" המיוחסת לשייח הדמשקי סלים סולטן, והוא התברג עם 27 חזנים אחרים, כדי לאחד את קולותיהם באזן אחד שחוצה את חומות דמשק אל גניו והכפרים הסובבים בו.

אזן החזנים.. סוד דמשקאית בן שש מאות שנה

המסגד האומיי בודד באופן המסורתי הזה מדורות מאז מאוחר המאה ה-15, וידוע בשם "אזן החזנים", ועד היום עומד מספר חזנים לפני המיקרופון, מתחיל אחד מהם בקדासत, והאחרים חוזרים אחריו בתיאום מחושב, במסורת נדירה שאף עיר אחרת אינה מכירה.

לכל יום אזן

ואזן דמשקאית קשורה אותו במוזיקה, שכן מוקדש לכל יום טווח מסוימת, ביום שבת התפילה נערפה בטווח של הצבע, וביום ראשון בטווח של הבית, וביום שני בטווח של הנאווי, וביום שלישי בטווח של הסיקה, וביום רביעי בטווח של עיראק, וביום חמישי בטווח של החיג'אז, וביום שישי בטווח של הרשאת, בעוד שטווחי הקדימות והדיווחים מתחלפים בכל תפילה על פי היום, ובטווח שונה מהטווח של האזן, בעוד תפילת הצהריים מתבצע תמיד בטווח החיג'אז כמקרה חריג.

ולא היה זה המגוונים בפרק כלשהי של ההיסטוריה, תעודה מוזיקלית, אלא מהווה מערכת זמנים בלתי כתובה לפני ההפצה של לוחות הזמנים המודרניים, שכך ידעו תושבי דמשק להבחין ביום על פי טווח האזן, שראו אותו כקירוב צום ברמדאן לעת הצהריים ממהירות אזן המג'רל, והוא השתמש עצמו בחכמים שנמצאים למדריך שיבין את כולם לפי התפילות.

נוכחות מרשימה

השתנו צורות העיר ורבים מהפרטים בחיי היומיום בה, אך קול השייח מוחמד עלי השייך עדיין לאורך שבעים שנה מתפשט מחצר המסגד האומיי לשכנות רחוקות שכבר אינם מצפים לראות את מינרטי המסגד אך עדיין שומעים את רוחו כאב חזנים.

ואפילו בזמנים חריגים בהם סגורים דלתות המסגד האומיי בפני המתפללים, קול מוחמד עלי השייך נשמע מתוכו, שומר על נוכחותו היומית, ומחבב את העיר אשר התרגל לראות את יומה לפי אלו שרקיעים ושלושה בינהם.

בעשורים, מעצם קולו של מוחמד עלי השייך, הפך לערכי במוזיקות האזן, וזכרה החי של שם החזנים ומסורותיהם, ומעניק לחזנים החדשים את עמדותיו וניסיון במאמצים לשמור על המורשת הדמשקאית הייחודית הזו.

וכאשר ההתחדשות של המסגד האומיי מציעה חזנים, נותר השייך עם חזן אחר שמר על מסורת האזן הגדול עד שהוקם קור של חזנים חדשים.

והשייח מוחמד עלי השייך נחשב לדגם לשינוי הקול לזכרה ציבור ואודה שלמה של עיר שלמה, ונוכחות יומית קבועה שלא עוזבת את תושביה עם שחר, עד הצהריים, ועד לערב, במסגרת מסורת שחשוב לה בידיש דמשק על שאר הערים האסלאמיות, וששומרות עליה מאלפי שנים.

מקור: الجزيرة