ההכרה במדינה הפלסטינית: מה זה אומר?

מחבר: طارق جلال التميمي

בצעד היסטורי, בתקופה האחרונה חלה תנועה משמעותית של הכרה בינלאומית במדינה הפלסטינית, בראשות מדינות מערביות שנחשבו בעבר בעלות ברית של ישראל. שינוי דיפלומטי זה מתרחש وسط המלחמה הקשה על רצועת עזה, מה זה אומר הכרה זו מבחינה חוקית ופוליטית, ומהן ההשלכות שלה על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי? 

הנוף הנוכחי של ההכרה הבינלאומית

עד היום, 159 מדינות מתוך 193 המדינות החברות באומות המאוחדות מכירות במדינת פלסטין, מה שמייצג יותר מ-82.5% מהקהילה הבינלאומית. לאחרונה הצטרפו לרשימה הזו מדינות חשובות כמו בריטניה, קנדה, אוסטרליה, פורטוגל, צרפת, בלגיה, לוקסמבורג, מלטה, מונקו, אנדורה והיה צפוי כי מדינות נוספות כמו ניו זילנד וסן מרינו יצטרפו במהלך פסגה מיוחדת באומות המאוחדות בראשות צרפת וסעודיה. גל ההכרות החדש הזה, שמכיל לראשונה מדינות מקבוצת השבע (G7) כוללות את בריטניה וקנדה, מייצג שינוי משמעותי בעמדה הבינלאומית, במיוחד כשהוא מגיע ממדינות שהססו זמן רב לעשות את הצעד הזה מחוץ למסגרת הסדר מו"מ סופי. רוסיה, בנוסף לכל המדינות הערביות ורוב המדינות האפריקאיות ואמריקה הלטינית, לצד סין והודו, מכירות באופן מקדים במדינה הפלסטינית. אלג'יריה נחשבת למדינה הראשונה בעולם שמכירה במדינה הפלסטינית לאחר שהמנוח יאסר ערפאת הכריז על הקמתה ב-15/11/1988, לאחר מכן הצטרפו מדינות רבות נוספות וכן הכרות חוזרות ב-2010 וב-2011.

ההיבטים החוקיים של ההכרה

ההכרה במדינת פלסטין מעוררת ויכוח חוקי מורכב לגבי מהות המדינה במשפט הבינלאומי. מצד אחד, יש את התיאוריה ההצהרתית (Declaratory Theory) שטוענת שהקיום של מדינה הוא עניין של מציאות, שההכרה היא רק אישור של מציאות זו. וצד שני, יש את התיאוריה היסודית (Constitutive Theory) שסבורה שההכרה של מדינות אחרות היא תנאי הכרחי לקיום המדינה כאדם במשפט הבינלאומי. הקריטריונים המוכרים בינלאומית לקיום מדינה מבוססים על אמנת מונטוידאו משנת 1933, שמאשרת ארבעה תנאים בסיסיים:

1. עם קבוע

2. שטח מסוים

3. ממשלה אפקטיבית

4. היכולת לקיים יחסים עם מדינות אחרות

מצבה של פלסטין שונה מאוד, היא עומדת בכמה מהתנאים הללו באופן ברור (כמו העם והקשרים הדיפלומטיים הרחבים), אך חסרה שליטה מלאה על שטחה וגובלה עקב הכיבוש הישראלי הממשיך מאז 1967 וכמובן גם מ-1948. למרות זאת, רבים מהמשפטנים, כמו פיליפ סנדס, סבורים שההכרה מקלה על פלסטין וישראל מבחינת ההתייחסות אליהם על פי המשפט הבינלאומי, דבר שמחזק את מעמדה החוקי משמעותית. "ההכרזה לא אומרת שהמדינה הוקמה, כמו שהיעדרה של ההכרה לא מונע מהמדינה להיות קיימת." - רומן לובוב, פרופסור למשפט בינלאומי.

ההשלכות הפוליטיות והמעשיות

מרחוק מהוויכוח החוקי, ההכרה במדינת פלסטין נושאת משמעויות פוליטיות ומעשיות בעלות חשיבות רבה:

•    מסר פוליטי חזק: ההכרה מייצגת עמדה פוליטית ומוסרית חזקה נגד המשך הכיבוש והרחבת ההתנחלויות, ורבים רואים בה צעד הכרחי לשמר את האפשרות של פתרון שתי המדינות.

•    חיזוק המעמד הדיפלומטי: בעקבות ההכרה יעלה רמת הייצוג הדיפלומטי הפלסטיני ממשלחות לשגרירויות מלאות, דבר המעניק לפלסטין נוכחות מאוד משמעותית בזירה הבינלאומית.

•    לחץ על ישראל: גל ההכרות הזה מהווה לחץ בינלאומי גדול על הממשלה הישראלית, אשר דוחה בתוקף את רעיון הקמת מדינה פלסטינית.

•    צעד לקראת חברות מלאה באומות המאוחדות: פלסטין שואפת לבנות על ההכרות הללו כדי להשיג חברות מלאה באומות המאוחדות, במקום מצבה הנוכחי כמדינה משקיפה שאינה חברה, שהושגה ב-2012.

תגובות ואתגרים עתידיים

ההכרות הללו עוררו זעם רחב בישראל, כאשר הממשלה כינתה אותן "פרס לטרור" ואיימה לנקוט צעדים עונשיים, כולל האצת בניית ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה וסיפוח חלקים ממנה. ההכרה הראשונה הייתה החלטת ראש ממשלת ישראל לסגור את הגשר המחבר בין פלסטין לירדן "גשר המלך حسين" עד לתשובה אחרת כתגובה לצעד פוליטי זה. גם ארצות הברית, בעלת הברית המרכזית של ישראל, תיארה את הצעד כ"מחווה" ולא מועילה, והדגישה כי היא מתמקדת בדיפלומטיה ישירה.

על אף החשיבות הסמלית והחוקית, ההכרה נתונה לאתגרים עצומים להמיר אותה למציאות מוחשית על הקרקע. הכיבוש הישראלי נמשך, ההתנחלויות מחלקות את הגדה המערבית, והפיצול הפוליטי הפלסטיני בין חמאס ופת"ח מייצג מכשול פנימי משמעותי. השגת מדינה פלסטינית עצמאית ובעלת ריבונות דורשת יותר מהכרות דיפלומטיות; היא דורשת רצון פוליטי בינלאומי אמיתי לסיים את הכיבוש, ומאמץ פנימי פלסטיני לאחד את השורות ולבנות מוסדות דמוקרטיים שיכולים לשלוט.

גל ההכרות האחרון מייצג נקודת מפנה עשויה להיות מכרעת בהיסטוריה של הסכסוך. היא מחזירה את הבעיה הפלסטינית לראש סדר היום הבינלאומי ופותחת חלון תקווה צר לשמר את פתרון שתי המדינות, אך הדרך להמיר תקווה זו למציאות עדיין ארוכה ומלאה באתגרים וסיכונים חמורים.