על המחלוקות בין ישראל למצרים!

מחבר: سهيل كيوان

מה אפשר להבין מדרישת ישראל מהשלטון של טראמפ להפעיל לחץ על מצרים להקל על נוכחות כוחותיה הצבאיים בסיני?

האם הכוחות הללו מהווים איום על ישראל? האם ישראל חוששת ממתקפה מצרית מפתיעה על רצועת עזה לשחרר אותה מכיבוש? או שהיא חרדה ממאמצים מצריים התקפיים להציל את העם הפלסטיני מהגירוש וההכחדה?

והאם לצבא מצרים הרגיל, התלוי ברוב ובחשיבות נשקו בתמיכה אמריקאית, יש יכולת מול ישראל שמקבלת תמיכה בלתי מוגבלת מאמריקה?

בפשטות, אין כוונות מצריות התקפת. אז מה ישראל רוצה?

מה שישראל רוצה הוא שותפות פעילה בהגירה, ולא רק התעלמות ממה שמתרחש של השמדה שתוביל להגירה.

לא ניתן לשלול שישראל תאפשר לקבוצות פלסטיניות חמושות פתיחה של מעבר رفח או פתיחה של חור בקיר שבין מצרים לרצועת עזה, או לחץ של מאות אלפי המון ולצור אותם כך שלא תהיה להם ברירה אחרת אלא לפתוח את המעבר תחת לחץ ההרג, ההצתה וההכחדה.

ההצהרות הישראליות הן קריאה למצריים שהמשימה שלהם היא "מאבק בטרור", ולכן הותר לכוחותיהם להיכנס לסיני בכוחות יותר ממה שהיה זמין לפי ההסכם. זה אומר שאין צורך בהימצאות הכוחות הללו כל עוד הם לא תורמים להוצאה לפועל של התוכנית הישראלית.

שר האוצר הפשיסטי סמוטריץ' הכריז כי רצועת עזה היא שלל נדל"ן שחברו ת compartilh ישראל ואמריקה. במשמע אחר, רצועת עזה היא שטח להשקעות, ולא מקום למדינה או לעם שיחיה בה.
הגירוש מתנהל במלוא המרץ, דרך צווים לסילוק בניינים, שכונות וערים, ולאחר מכן הכנסת רובוטים שמתפוצצים בין הבתים כדי להרוג את מי שנשאר בהם ולעשות שכונות שלמות שאינן ראויות לחיים.

שכר ההובלה של הדברים הביתיים הבסיסיים וחברי המשפחה עולה על כאלף דולר.

בנוסף לכך, שכר הדירה לדירה – אם קיימת – מגיע ל-3000 שקל לחודש, ולא נשאר מטר אחד לא ocupado.

כך גם קניית אוהל היא דבר יקר, ואז למצוא מקום להקימו אינו זמין, ואם נמצא על אדמה בבעלות פרטית, הוא מושכר במחירים מאוד גבוהים.

בבמות הענק הללו של מאות אלפי אנשים, לא קיימות שירותים רפואיים, בנוסף לחוסר חמור במי שתייה של עד 70%.

המצב הבריאותי של מאות אלפי בני אדם באיזור מצומצם, מעלה את הסיכון להתפרצות מחלות עור ואפידמיות מדבקות.

המעמד הרשמי של מצרים הוא שהיא מתנגדת להגירת הפלסטינים, ולא תאפשר להם להיכנס לאדמותיה, כפי שאמר סיסי: "העברת הפלסטינים לסיני תהפוך אותה לבסיס לפעולות שיצאו מהמחנות הללו נגד ישראל".

והוא אמר "שצעד כזה יוביל לגירוש דומה מהגדה המערבית לירדן, דבר שמשפיע על רעיון הקמת מדינה פלסטינית".

ומצרים מאשרת מפעם לפעם שהיא עושה את חובתה למאבק ב"טרור" ולמניעת "הברחה", ואומר מי שמוצג בכלי התקשורת המצריים כמי שהוא המומחה האסטרטגי האלוף מוחמד עבד الواحد "שהמחלוקות הפוליטיות ודעות המחלוקות אינן משפיעות על שיתוף הפעולה והתיאום הביטחוני המתמשך בין הצדדים המצריים לישראלים".

מכאן ניתן להסיק שדיבורים על עימות מצרי ישראלי אינם אלא בועות להסחת תשומת הלב מההשמדה המתקיימת במציאות, שתוביל בוודאות להיגרש, או לפחות להיגרש מאות אלפים, ומצרים לא תוכל למנוע זאת מתוך חוסר רצונה להתמודד עם ישראל.

השיח על אפשרויות מלחמה בין מצרים לישראל הוא בועות וניסיון להטיל ספק בעמדתו של עבד אלפתאח אלסיסי, בעוד הפלסטיני מגיע לאחת משני אפשרויות: למות ברעב, מחלה או הפגזות, או להגר.

האם ישראל תאפשר לעצמה להכות את הכוחות המצריים שגדלו על מה שמותר בסיני? למרות שזה נראה לא סביר מאוד, כי זה אומר אובדן ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של התנועה הציונית, שהוא הסכם קמפ דייויד והנטרול של מצרים מהסכסוך הערבי-ישראלי, אך זה לא בלתי אפשרי כל עוד ישראל מסמנת את הבאה ואכיפת כל מי שלא מציית בכוונותיו ומעשיו, גם אם הוא מקיים עמה יחסי שלום או יחסים באיזה סוג אחר.

הממשלה הפשיסטית הזו שיכורה מכוחם, ומהתמיכה האמריקאית שיש להם, וגם מהתמיכה الشعبية הפנימית, לא רואה עוד שום障碍 לפניהם כדי לממש את חלום ישראל הגדולה, אפילו במחיר מלחמות בלתי נגמרות.