תקשורת ללא קירות: מציאות, השפעות ועדויות מהמסע של העיתונאים בעזה

מאז השביעי באוקטובר 2023, העיתונאים בעזה נתונים למתקפה חסרת תקדים, שפגעה בחייהם, במקומות העבודה ובבתיהם, בהקשרים של מלחמה שלא הסתפקה בהשתקת הקול, אלא שאפה להכות את הסביבה שלהם לחלוטין.

נתוני ועדת החירויות מצביעים על כך שכ-265 עיתונאים נרצחו מאז תחילת התוקפנות, במספרים מהגבוהים שנרשמו בעולם נגד עיתונאים במהלך סכסוך אחד. אך מה שלא פחות חמור מזה, הוא מציאות המגורים הרחבה שעוברים העיתונאים החייים.

מציאות המגורים במספרים:
בעוד שישנם כ-1200 עיתונאים בעזה, הוועדה מעריכה שכ-60% עד 75% מהם איבדו את בתיהם או סבלו מנישול כפוי, כלומר בין 700 ל-900 עיתונאים.

הערכות מלמדות כי יותר מ-80% מהמשרדים והגופים התקשורתיים נהרסו לחלוטין או חלקית, מה שהוביל לקריסה כמעט מלאה של התשתית לתקשורת לעיתונאות.

עיתונאות ללא קירות:
העיתונאי בעזה אינו עובד יותר מחדר חדשות, אלא מאוהל, או ממדרכה, או בפינה במרכז קלט. הטלפון הנייד הפך לכלי הייצור העיקרי, והאינטרנט המופרע קובע את קצב הפרסום, בזמן שהמרחבים הציבוריים הפכו לחלופות הכרחיות למקומות העבודה.

עדויות אנושיות מהשטח:

אומר הדוקטור עאחד פרואנה, אחד העיתונאים הנודדים: "איבדתי את ביתי ואת משרד שלי באותו שבוע. איני יודע היכן לכתוב, אבל אני כותב מהטלפון שלי בין אנשים, לפעמים כשאני מחפש מים למשפחה שלי."

והעיתונאית עלא כساب מספרת:
"אני עובדת מתוך מרכז קליטה, בוחרת פינה שקטה ככל האפשר. הקשה ביותר זה לא ההפצצה, אלא לנסות להתרכז בתוך כל כך הרבה הומות ופחד."

מוסיף הצלם עיתונאי וסאם זגייר: "המצלמה לא יותר כבדה ממה שאני נושא, אלא התחושה שאני מתעד מה עשוי לקרות לי גם."

השפעות מקצועיות ואנושיות:
אובדן הדיור ומקום העבודה אינו רק הפסד חומרי, אלא מעלה בפניו את איכות העבודה העיתונאית, את ביטחונם של העיתונאים, ואת היכולת לבדוק ולתעד. כמו כן, זה מפחית את האפשרות להגן על המקורות, ומחליש את הסטנדרטים המקצועיים תחת לחצי המציאות.

סביבת עבודה חרבה:

בעקבות חוסר במקומות עבודה בטוחים, הפסקות חשמל ותקשורת, והתפזרות הצוותים העיתונאיים, העבודה התקשורתית התקרבה יותר למאמץ אינדיבידואלי לשמר את המקצועיות, ולא לעבודה מוסדית מאורגנת.

ועדת החירויות מאשרת מה שהתרחש בעזה מהווה הרס שיטתי של סביבת העבודה התקשורתית, ולא רק מתן מענה לאנשים. לכן, הוועדה קוראת ל:

ספקת הגנה בינלאומית דחופה לעיתונאים בעזה, תמיכה בהקמת מרחבי עבודה בטוחים וזמניים לעיתונאים המגוללים, לחוץ על כך שלא יותקפו גופים תקשורתיים, מתן תמיכה נפשית ומקצועית לעיתונאים הנפגעים.

"תקשורת ללא קירות" כבר אינה תיאור מטאפורי, אלא מציאות יומיומית לעיתונאים שממשיכים את עבודתם בתנאים הקשים ביותר, נושאים את המסר שלהם למרות איבוד המקום והיעדר הביטחון כתוצאה מאובדן הקירות שנעלמו בגלל טילים ופצצות צה"ל.