"הסכם המסגרת".. אף אחד לא לומד מההיסטוריה!

"מדברים על שלום אז התכונן למלחמה", אמרה ישנה אך תקפה דרך העصور. כאשר ה"שלום" התקיים בין מצרים לישראל הוא היווה פתיחה למלחמה בלבנון בשנת 1982, וכאשר נחתם "שלום איברהים" נוצרו התנאים למלחמת השמדה והמלחמה נגד איראן.

 

כך אנו יכולים לראות את "הסכם המסגרת" בין ישראל לממשלה הלבנונית, שהוא יהיה פתיחה לשפיכת דמים, אף אם רק בכך שהוא מסמל המשך המלחמה נגד איראן וחזבאללה באמצעים אחרים.

כשהנושא הלבנוני על הפרק, יש להזכיר שני דברים דומים להסכם המסגרת האמור. הראשון; ההסכם שנחתם בין מפלגת הכתائب בראשות בשיר ג'ומייל וישראל לפני הפלישה ללבנון ואחריה, והשני; הסכם 17 במאי 1983 בין לבנון שרדפה מלחמת אזרחים וישראל הכובשת את לבנון. "שניים" אלה ניתן להסיק מהם מה עשוי לומר הסכם המסגרת החדש לגבי לבנון, הוא מגיע כהכתבה ישראלית-אמריקאית, ולא כאופציה ריבונית לבנונית. ואם ניסיונות מסוג זה בעבר נועדו להדיר את אש"ף, או לפגוע בנושא פלסטין בצד החריף שלה, או להקיף את הכוחות הלאומיים הלבנוניים בסביבתם, אז גם הסכם זה שואף להקיף את חזבאללה בארצו על ידי העמדתו מול כוחות אחרים שותפים בארץ. ולעניין הלחץ על הנשיא הסורי הזמני להיכנס למלחמה נגד חזבאללה, זה עשוי להוביל לתוצאה שהובילה כניסת סוריה ללבנון בשנת 1976 במסגרת הסכם אזורי. כי לא ניתן היה להכניס כוח "הרתעה ערבית" אלא דרך סדרה של טבח, שהחלה במחנה תל זעתר (שמהם נפגעו כ-3000 פלסטינים), ורצף של חיסולי דמויות תנועת העם, הראשון בהם היה המורה כמאל ג'ומייל 1977. אפשר לומר כי הסכמים מסוג "המודל" הזה בדרך כלל הביאו ללבנון אלימות בדרך ש"יכעסו הערבים זה את זה", והנה הלבנונים!

הסכים השגריר הישראלי בוושינגטון להגיב על החתימה על ההסכם, ואמר שהדבר החשוב ביותר בו הוא להוציא את איראן וחזבאללה מחוץ למשוואה. זו אמירה שמייצגת את המטרות של ישראל מההסכם, והחשובה שבהן היא ניסיון להתמודד עם לבנון מחוץ להבנות האמריקניות-איראניות אשר לא משאירות לישראל, לפי הסברה האיראנית, שום מרחב תמרון בלבנון, כי האיראניים קשרו את הפסקת האש בגזרתם בהפסקה על כל הגזרות ומעל לכל לבנון. ובזמן שהממשלה הלבנונית לא נשענה על הטקסט הזה ועל הדף הזה, הן הלכו למשא ומתן חשוף ומושפל מכל דבר, אין בידיה אלא ההבטחה האמריקאית מול ההטעיה הישראלית הנשענת על כיבוש האדמה הלבנונית, והשמדת תשתיתו.

הפוליטיקה באלף ב"יה פירושה לא לחזור על מה ש-fail")., ואינה מתייחסת למלחמתו של כל כיצד זה יקרה עם ממשלת חושיסטית כחלש מסבך עכביש, שתחיה על במות התקשורת הישראליות וכפות אמריקאיות בחתימה על הסכם שלא תוכל לעמוד בתנאיו, מול מפלגה שהיא עדיין חזקה מהמדינה, ומול סביבת לבנונית שיודעת את ההיסטוריה. והחשוב מכל, שהממשלה הלבנונית החתומה על ההסכם ממשיכה בקריאתה לאזור כמו שהיה כשהיא קיבלה את השלטון, והיא הייתה צריכה לקחת בחשבון את תוצאות המלחמה האחרונה, ולקרוא את הסימנים בעיניים לבנוניות ולא במשקפיים אמריקאיות-ישראליות.

אני מעריך מהמקום שלי בניתוח מה שקרה ומתרחש בלבנון ובמלחמות, כולל האחרונה, כי חזבאללה עכשיו יותר גמיש בהגעה לנוסחה של קיום עם ממשלה הלבנונית ושותפיה בה מכל זמן אחר, בניגוד למה שחושבים; כי הוא הצליח לשחזר את מה שאיבד בשנה האחרונה. אך מה לעשות כשממשלת לבנון הימרה על ישראל כדי לשחרר אותה מחזבאללה, וכאשר ממשלת ישראל מהמרת על ממשלת נואף סלאם כדי לשחרר אותה מחזבאללה?! שני ההימורים האלה נראים לי מפסידים, אולם המפסיד הגדול בהם הוא לבנון ועמיה והאזור.