תאי חיים לכלכלה הפלסטינית: האסטרטגיה של הרשויות המקומיות ליצירת "כלכלות מיני" בעידן המצור

הכלכלה הפלסטינית נתונה במצב מתמשך של חוסר ודאות שיטתי בשל התלות המוחלטת שלה במרכז הכספי (החסמים והתקציב הכללי). הניסיון הוכיח שכל זעזוע פוליטי או ביטחוני יכול לשתק את המרכז הזה ואת כל המחזור הכלכלי. המעבר ל"כלכת החוסן העירוני" מהווה תגובה חדשנית ונדרשת, שבה משקל הפיתוח מועבר מהמרכז הרך לבסיס הקשיח המייצג את הרשויות המקומיות והקהילות.

הפלונטר של מרכזיות והשבריריות המבנית

הכלכלה הפלסטינית הייתה תמיד שבויה במודל פיתוח המסתמך על סיוע חוץ ועל הוצאות ממשלתיות מרכזיות. התלות המופרזת הזו משמעה שאותם חירויות כספיות מרכזיות, אשר משתקפות בעיכובים בהעברת כספי החסמים או בעיכובי תשלום המשכורות, לרוב הופכים למשבר מחייה כולל. לדוגמה, הכנסות החסמים חוו ירידה חדה של 23.5% בתקופות המשברים האחרונות, מה שהוביל לשיתוק כמעט מוחלט בהוצאות הממשלה. הקשר ההדוק הזה בין המרכז לסביבה הוא נקודת חולשה אסטרטגית שיש לפרק בכך שמחברים את הכלכלה.

לרשויות המקומיות,Being שמוסדות השלטון הקרובים ביותר לאזרחי, יש את היכולת לשמש כקו ההגנה הראשון והאחרון נגד הזעזועים הללו. אך תפקידן המסורתי נשאר מצומצם לספק שירותים בסיסיים. לנוכח שיעורי האבטלה הגבוהים מאוד, אשר עלו על 31% בשטחי יו"ש והגיעו לרמות שיא בעזה, תפקיד הרשויות המקומיות בהענקת הזדמנויות עבודה מקומיות הוא חיוני. על הרשויות המקומיות להפוך מנותני שירות ליחידות כלכליות קטנות המסוגלות להפיק ערך מוסף, להעניק הזדמנויות עבודה, ולהבטיח את המשכיות החיי הכלכליים תחת גבי השטח שלהן, ובכך לצמצם את התלות של האזרחים במשכורות ממשלתיות כמקור הכנסה ראשוני.

רשויות מקומיות: מנותנות שירות למניע פיתוח

הפעלת תפקיד הרשויות המקומיות כמנוע לפיתוח קומי חושבתה דורשת הגדרה מחודשת של מושג "ריבונות כלכלית". אם הריבונות הפיננסית הגדולה נתונה במצור, הריבונות הכלכלית הקטנה (המקומית) עדיין ניתנת להשגה על ידי שני محاور עיקריות:

1. חיזוק הבלעדיות הפיננסית והפקת הכנסות: במקום התלות המוחלטת בהעברות התקציב המרכזי, על הרשויות המקומיות לפתח כלים חכמים ויעילים לאיסוף מקומי. זה לא אומר להכביד על האזרח, אלא לשפר את היעילות בהפקת קופה, ולהרחיב את הבסיס המס על מנת לכלול פרויקטים המניבים הכנסות הנוהלו על ידי הרשות המקומית עצמה (כמו ניהול שוק סיטונאי או השקעה בתשתית דיגיטלית). כל דינר שנאסף מקומית הוא דינר חסין מפני לחצים פוליטיים חיצוניים, ומחזק את האמון בין האזרח למוסד המקומי.

2. שותפות וקרנות מימון מקומיות מדווחות: על הרשות המקומית להפוך למניע לשותפות בין המגזר הציבורי המקומי, המגזר הפרטי והחברה האזרחית. הרשויות המקומיות יכולות להקים קרנות לפיתוח מקומית, בשיתוף פעולה עם בנקים ועם מהגרים, למימון פרויקטים קטנים ובינוניים הממוקדים בצרכים של הקהילה המקומית. מימון זה מקנה מחזור כלכלי פנימי שאינו מושפע מהתנודות חיצוניות, ומבטיח שהון משרת את עדיפויות הפיתוח המקומי. כמו כן, הפעלת תפקיד המהגרים בהשקעה ישירה בפרויקטים של עיר מולדתם מהווה עזרה חיונית לכלכלת החוסן.

עמודי תווך של "כלכלת החוסן העירוני"

כלכלת החוסן העירוני מתבססת על שלושה עמודי תווך עיקריים שמטרתם להפחית את התלות ולהגביר את הגמישות:

א. ביטחון אנרגטי מקומי כנדנדה לעצמאות: האנרגיה היא נקודת חולשה קריטית. הרשויות המקומיות מדרשות להנחות פרויקטים רחבי היקף של אנרגיה סולארית על גגות של בניינים ציבוריים ופרטיים, לא רק כדי לייצר חשמל למוסדות המקומיים, אלא גם למכור את העודפים לרשת המקומית, מה שמפחית את חשבון האנרגיה המרכזי ויוצר מקור הכנסה בר קיימא. ההשקעה הזו באנרגיה מתחדשת היא השקעה בעצמאות הכלכלית, ומפחיתה את התלות במקורות אנרגיה חיצוניים.

ב. ביטחון תזונתי וחקלאות עירונית כהכנה לחוסן: לנוכח המגבלות על שטחים ומשאבים, הרשויות המקומיות יכולות לתמוך ולהקל על פרויקטים של חקלאות עירונית ואנכית, ולנצל שטחים לא מנוצלים בתחום הוועי כדי לייצר ירקות ופירות חיוניים. זה מחזק את הביטחון התזונתי של הקהילה, מפחית את עלויות הייבוא ומעניק הזדמנויות תעסוקה עונתיות. כמו כן, התמיכה בחקלאים קטנים תורמת לשימור הקרקעות ולהחזקת האוכלוסיות.

ג. תמיכה בפרויקטים קטנים ובינוניים (SMEs) כבסיס לתעסוקה: לרשויות המקומיות יש את היכולת העולה לקבוע את צרכי השוק המקומי. הן יכולות לספק חוות עסקיות מקומיות, ולתמוך בהטבות מס לפרויקטים המעסיקים בני נוער, ולהתמקד במגזרי שירות שאינם דורשים תשתית רחבה, כמו מיקור חוץ או שירותים דיגיטליים. התמיכה בפרויקטים הללו מבטיחה גיוון של מקורות ההכנסה ומפחיתה את התלות במשרות ממשלתיות. חשיבות זו באה לידי ביטוי כאשר אנו יודעים כי פרויקטים קטנים ובינוניים מהווים כ- 98% מהקשיים המובילים בכלכלה הפלסטינית, מה שהופך אותם לבסיס לכל אסטרטגיית חוסן.

סיכום: דה-מרכזליזציה כאסטרטגיית התנגדות

המעבר ל"כלכת החוסן העירוני" אינו רק כיוונו, אלא זהו אסטרטגיית התנגדות כלכלית רחבה. כאשר הרשויות המקומיות מצליחות להבטיח את הצרכים הבסיסיים שלהן מאנרגיה, מזון ומימון, הן מפחיתות את האפקטיביות של כלים לחץ מרכזיים ומצמצמות את השפעת הזעזועים החיצוניים. מודל זה אינו מתכוון להיפרד מהמדינה המרכזית, אלא לחזק אותה על ידי בניית בסיס כלכלי חזק וגמיש, שבו הרשויות המקומיות פועלות כ"תאי חיים" להבטיח את המשכיות החיים הכלכליים גם בתנאים הקשים ביותר. העתיד הכלכלי הפלסטיני אינו נבנה רק על המفاوضות הפוליטיות הגדולות, אלא על אלפי החלטות כלכליות קטנות שהקהילות מקבלות מדי יום כדי להבטיח את קיומן והמשך הקיום שלהן. כלכלת החוסן העירוני היא הדרך לפרשה כלכלית אמיתית שמתחילה היכן שהאזרח חי, ומבשרת על תקופה חדשה של פיתוח בר-קיימא.