למה אפליקציה סינית של אינטליגנציה מלאכותית עוררה פחדים בהוליווד?

סדא ניוז -  מודל חדש של אינטליגנציה מלאכותית, שפותח על ידי "בייטדאנס" החברה הסינית המפתחת את אפליקציית "טיק טוק", עורר בהוליווד בשבוע הזה מהומה, לא רק בזכות יכולותיו, אלא גם מה שיכול להוביל לשינוי בתעשיות היצירתיות.

על פי ה-BBC, אפליקציית "סידנס" יכולה ליצור סרטונים באיכות קולנועית, עם אפקטים קוליים ודיאלוגים, בסך הכל על ידי הזנת כמה טקסטים.

הופצו באופן נרחב סרטונים שמיוחסים ל"סידנס", והם כוללים דמויות מפורסמות כמו "ספיידרמן" ו"דדפול".

אולפנים גדולים כמו "דיסני" ו"פאראמונט" מיהרו להאשים את "בייטדאנס" בהפרת זכויות יוצרים, אך הדאגות לגבי הטכנולוגיה הזו חורגות מעבר לבעיות משפטיות.

מהו "סידנס"? ולמה כל ההמולה הזו?

"סידנס" הושק ביוני 2025 ללא המולה רבה, אך הגרסה השנייה ששוחררה לאחר שמונה חודשים היא זו שעוררה מהומה גדולה.

יאן וילאם בלום, מאולפן "וידאו סטייט" היצירתי אומר: "זו הפעם הראשונה, אני לא חושב שזה נראה טוב לאינטליגנציה מלאכותית, אלא אני חושב שזה מתהליך הפקה אמיתי".

הוא מוסיף שדגמי הסרטונים המערביים המסתמכים על אינטליגנציה מלאכותית עשו התקדמות בטיפול בהנחיות משתמשים כדי ליצור תמונות מדהימות, אבל נראה ש"סידנס" הצליח לאחד הכל ביחד.

כמו כלים אחרים של אינטליגנציה מלאכותית, "סידנס" יכול ליצור סרטונים מטקסטים קצרים, ובמספר מקרים נראה כי הזנת טקסט אחד בלבד מייצרת סרטונים באיכות גבוהה.

מרגרט מיטשל, חוקרת בתחום האתיקה של אינטליגנציה מלאכותית, אומרת שזה מרשים במיוחד; כי זה משלב בין טקסט, דימוי וקול במערכת אחת.

ההשפעה של "סידנס" נמדדת על פי מידה לא צפויה: עד כמה טוב הוא מפיק סרטון של וויל סמית' שהוא אוכל פסטה, כאשר תפקידו של "סידנס" אינו מוגבל רק ליצירת גרסה מציאותית להפליא של כוכב הסרט אוכלים צלחת פסטה, אלא הוא גם יצר סרטונים שהפכו לוויראליים במהירות עם סמית' הוא נלחם במפלצת מפסטה, וכל זה נראה כמו סרט המיוצר בהפקה גדולה.

רבים מהמומחים בתעשייה ומפיקי הסרטים מאמינים ש"סידנס" מייצג תקופה חדשה בפיתוח טכנולוגיה ליצירת סרטונים.

דיוויד קוק, מנהל אולפן אנימציה בסינגפור, אומר כי סצנות הקרב המורכבות שהוא יוצר נראות יותר מציאותיות מאשר המתחרים שלו, והוא מוסיף: "זה כמעט מרגיש כאילו מישהו שוכר מצלמה או צלם סרטים המתמחה בסרטי פעולה".

ההבטחה והאתגר

"סידנס" נתקל בבעיות לגבי זכויות יוצרים, ויש זו אתגר הולך ומתרקם בעידן האינטליגנציה המלאכותית, והמומחים מזהירים כי חברות אינטליגנציה מלאכותית מעדיפות את הטכנולוגיה על פני בני אדם; הן מפתחות כלים יותר מתקדמים ומשתמשות בנתונים מבלי תשלום.

חברות הוליווד הגדולות מחו על כך ש"סידנס" עושה שימוש בדמויות שמוגנות בזכויות יוצרים כמו "ספיידרמן" ו" דארת' ויידר".

"דיסני" ו"פאראמונט" שלחו מכתבי אזהרה המדרבנים את "סידנס" להפסיק להשתמש בתוכנם, כמו כן יפן עורכת חקירה נגד "בייטדאנס" בעוון הפרת זכויות יוצרים, לאחר שפורסמו סרטונים בטכנולוגיית אינטליגנציה מלאכותית שמעורבים דמויות אנימה מפורסמות.

בייטדאנס הודיעה כי היא נוקטת צעדים כדי "לחזק את התמיכות הנוכחיות".

ה-BBC ציינה כי זה לא מוגבל רק לחברה הסינית. בשנת 2023, העיתון "ניו יורק טיימס" תבע את חברות "אופן איי" ו"מייקרוסופט", בטענה שהן השתמשו במאמרים שלה ללא רשות כדי לאמן את דגמי האינטליגנציה המלאכותית שלהן. גם "רדיט" הגישה תביעה נגד חברת "פרפלסיטי" בשנה שעברה, בטענה שאותה חברת אינטליגנציה מלאכותית אספה פוסטים של משתמשים בצורה בלתי חוקית. "דיסני" העלתה חששות דומים עם "גוגל".

מיטשל אומרת שהצבת תוויות ברורות על תוכן כדי למנוע הטעית הציבור ולהקים אמון הציבור באינטליגנציה מלאכותית היא הרבה יותר חשובה מסרטונים "היותר אטרקטיביים".

היא מוסיפה כי מסיבה זו, על המפתחים לבנות מערכות לניהול רישיונות ותשלומים, ולספק מנגנונים ברורים לאנשים להתנגד לשימוש לרעה. למשל, "דיסני" חתמה על עסקה בשווי מיליארד דולר (730 מיליון לירות שטרלינג) עם תוכנת "סורה" מאופן איי כדי שהיא תוכל להשתמש בדמויות מסרטיה.

שנאן כהני, חוקר בתחום המחשוב באוניברסיטת מלבורן, אומר כי המפתחים של "סידנס" ככל הנראה היו מודעים לבעיות הפוטנציאליות של זכויות יוצרים הקשורות לשימוש בנכסים של אינטלקטואלים מערביים, ובכל זאת לקחו סיכון.

הוא מוסיף: "יש מקום רחב לעקוף את הכללים אסטרטגית, להתעלם מהם למשך זמן ולצבור כוח שיווקי".

ובאותה עת, עבור חברות קטנות, "סידנס" הוא כלי בעל ערך רב שאי אפשר להתעלם ממנו.

קוק אומר כי אינטליגנציה מלאכותית באיכות כזו תאפשר לחברות כמו שלו להפיק סרטים שתהיה עלותם הרבה יותר גבוהה מיכולתה הנוכחית.

הוא נתן דוגמה לעלייה בפופולריות של סרטונים קצרים וסדרות דרמה קצרות באסיה, אשר בדרך כלל מופקות בתקציבים צנועים - כ-140,000 דולר אמריקאי עד 80 פרקים, כשכל אחד מהם לא יעלה על שתי דקות.

הפקות אלו היו מוגבלות לרומנטיקה או דרמות משפחתיות כדי להפחית בעלויות; בשל העובדה שהן דורשות פחות אפקטים ויזואליים, אבל אינטליגנציה מלאכותית עכשיו יכולה "להקפיץ הפקות תקציב נמוך לסוגים יותר שאפתניים כמו מדע בדיוני, דרמה היסטורית, ועכשיו פעולה".