אל תעמיסו על העם הפלסטיני את כישלון המשטרים והאידיאולוגיות שלכם

לפעמים אנחנו שומעים מכמה אחים מהמדינות הערביות ואפילו האסלאמיות הצהרות ומחמאות פוליטיקאים, אינטלקטואלים ופעילים ברשתות החברתיות, שאומרים כי הסוגיה הפלסטינית מוציאה את כוחותיהם וכלכלתם, והגיע הזמן להשתחרר מעול זה וכל מדינה תתפנה לענייניה הפנימיים, ועל הפלסטינים לקטוף מה שזרעו בהתנהגויות ובסיכונים שגויים!
אין אנו מכחישים את תרומת המדינות והעמים הערביים ואחרים לעם הפלסטיני, כמו שאין אנו מכחישים את הטעויות והחריגות של הפלסטינים, בין אם במהלך שהות מרכז המהפכה הפלסטינית בירדן, לאחר מכן בלבנון ואחר כך בתוניס, או לאחר הקמת הרשות הפנימית, או בגלל תנועת חמאס והקשרים החיצוניים שלה; אך להגזים ולפרוך את האמת ולהגיד שהפלסטינים התערבו בעניינים הפנימיים של המדינות הערביות, או שהסוגיה היא הסיבה למה שסובלות מדינות ערביות מאי-שקט כלכלי פנימי או חוסר יציבות פוליטית, אלא ההפך הוא הנכון.

חלק מהמשטרים, המפלגות והתנועות הפוליטיות הערביות והאסלאמיות התערבו בעניינים הפנימיים שלנו מאז המהפכה של 1936 ועד נכבה של 1948; כאשר התערבות הצבאות הערביים באישור בריטניה הייתה הסיבה לאסון שלנו. לאחר הנכבה, הם הרימו סיסמאות ואימצו אידיאולוגיות לאומיות, אינטרנציונליות ומהפכניות, ואמרו כי ישראל מהווה סכנה קיומית על האומה הערבית וצריך להילחם בה, והפלסטינים הצטרפו אליהם ונלחמו עם חורבותיהם ולקחו חלק במלחמותיהם והאמינו בסיסמאותיהם כי הם חיו עימם וצייתו לריבונותם.

הערבים הם שמקמו את האידיאולוגיות הללו; מ"הנאסריוּת" במצרים, ועד "הבעת" שהוקמה על ידי סורים ועיראקים כמו מישל עפלק והביטאר, למעט "תנועת הלאומנים הערבים" שהפלסטיני ג'ורג' חביש השתתף בהקמתה, וגם באותה הדרך עבור המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות.
תחת כותרות גדולות הללו ועל הסיסמה "לאומיות הסוגיה", התערבו ממשלות ומשטרים בכל פרט מחיינו, וחלקן הקימו ארגונים חמושים שקשורים להן ואכפו את כחלק מהכוח הלאומי הפלסטיני.

בשנת 1967, הייתה תבוסת צבאות מצרים, סוריה וירדן מול התוקפנות הציונית, וכתוצאה מהתבוסה שלהם איבדנו את שאר פלסטין. לאחר הנכשה של מלחמת 67 והנסיגה מהאידיאולוגיה הלאומית והאינטרנציונלית (כמו הקומוניזם והסוציאליזם), בפרט לאחר מותו של גמאל עבד אל נאצר, לא בגלל טעות הרעיון והעיקרון אלא בגלל קשרי תככים עם האויבים - המערב והציונות העולמית וישראל - והכשל ביישום, עלו קבוצות האסלאם הפוליטי והאידיאולוגיה האסלאמית, והן עסקו במתן טיפול לפלסטינים כאלו שהם לא הכירו את האסלאם אלא עם הופעת קבוצות אלו ובפרט תנועת חמאס, כמו כן ארגון השחרור הפלסטיני בעצמו נעשה להם כימש עוין וחלש.

לא היה לפלסטינים תפקיד בהקמת קבוצות אלו; כי תנועת האחים המוסלמים הוקמה במצרים על ידי חסן אל-בנא, ואל-קאעדה הוקמה על ידי בן לאדן, ודאעש הוקם על ידי אבו בכר הבגדדי, ובמרבית המקרים היה לתחושות חיצוניות תפקיד בהקמתן. קבוצות אלו חלקו את העם בין כוחות אסלאמיים לאחרים חילוניים וללאומיים, כך שתנועת חמאס עם נאמנותם לתנועת האחים המוסלמים (שאינה פלסטינית), ותנועת הג'יהאד האיסלאמי עם הקשר שלה לאיראן, וכבר ראינו את תוצאות הקשרים של שתי הקבוצות הללו עם הכח האיראני ומה שמכונה "אחדות הגזרות".

כל מה שנאמר לעיל מאשש כי צדדים ערבים ואסלאמיים הם אלה שהכניסו את עצמם בעניינים הפלסטיניים כדי לשרת את האידיאולוגיות שלהן מבלי שהעם הפלסטיני ביקש מהם זאת, והתוצאה של התערבותן הייתה אובדן כל פלסטין, ומה שהסוגיה נחשפת לסכנת מחיקה עכשיו, ומה שסובלות חלק מהמדינות הערביות מאי-שקט כלכלי, עוני ורעב, ומהמאבקים הפוליטיים והדוקטרינליים ופגיעות באדמותיהם על ידי מדינות השכנות ובסיסים אמריקאיים כל זה אין לו קשר עם הסוגיה הפלסטינית.