חזון לפירוק הכבלים של המתקזז

מומחה בפיננסים ציבוריים

הממשלה הישראלית נוקטת באסטרטגיה שנועדה לדכות כלכלית את הרשות הלאומית הפלסטינית ואת העם הפלסטיני, באמצעות שימוש בכלים שונים, בהם הכנסות המתקזז, דרך חזקות ולקיחות, לאורך השנים האחרונות. אך ההתפתחות הדרמטית והמסוכנת הייתה באמצע שנת 2025, כאשר שר האוצר הישראלי המוקצן "סמוטריץ'" עצר את העברת כל הכנסות המתקזז, והחזיק אותן לחלוטין, מה שגרם לאובדן (68%) מהכנסותיו של האוצר הציבורי. הסכומים המוחזקים אצל ישראל בגין המתקזז עמדו על כ**13** מיליארד שקל, והשפיעו לרעה על ההכנסות שניגבו באופן מקומי ממסים מקומיים ועמלות שונות, בשל הידוק מחזור הכלכלה, והכניסו את הרשות הפלסטינית למשבר פיננסי הגדול ביותר מאז מוקם. הכנסות המתקזז הן המרכיב הדומיננטי בהכנסות הפלסטיניות. דבר זה השפיע לרעה על יכולת הרשות הפלסטינית לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובדים הציבוריים, הספקים, והענקת שירותים לאזרחים.

באופן מקביל לכך, ישראל עשתה גם שימוש בכלים נוספים לדיכוי הכלכלה הפלסטינית, ביניהם משבר הצטברות השקל, וסגירת השוק הישראלי בפני העמים הפלסטינים מזה למעלה משנתיים, איום על ניתוק הקשרים הבנקאיים, והמצור המוחלט על כל הכפרים והערים הפלסטיניות דרך מדיניות השערים, והפרעת תנועת הסחר, وغيرها. ובניגוד להשקת הקרן החירומית לתמיכה בתקציב הציבורי, הוא נשאר מוגבל בהשפעתו, במיוחד לאור הסכומים שמדינות התחייבו להן שמוגבלים מאוד, ואינו ברור עד כמה הם תדירים או מתמשכים.

ולכן אין פתרון למשבר הפיננסי ללא פתרונות לסוגיית המתקזז, וצורך בפירוק הכבלים שלה. מכאן קיימת העניין לפעול בכל הרמות (בינלאומיות/חוקיות/דיפלומטיות/מקומיות) לפתרונות מהותיים לסוגיית המתקזז, כי היא חרב מונפת על צווארו של העם הפלסטיני, וכלי אסטרטגי ישראלי להרס הקיומיות הפלסטינית דרך דיכוי כלכלי, וזאת דרך השקעת התמיכה הבינלאומית, וההתרחשות של ועידת ניו יורק לפתרון שתי המדינות, והמוצרים של ועידת התורמים בראשות المملكة العربية السعودية וצרפת, אשר כללה את ההכרזה לראשונה על המחויבות לפעול למען סקירת פרוטוקול פריז הכלכלי שמסדיר את הקשרים הפיננסיים בין הרשות הפלסטינית לישראל, ומסגרת חדשה להעברת כספי המתקזז. לכן יש לבנות על ההכרזה הזו ולהשקיע במומנטום הבינלאומי על מנת לעבוד על פתרונות לסוגיית המתקזז לפני שההתרחשות תתקרר, ודרך קריאה לסקור את פרוטוקול פריז הכלכלי ולהקים מסגרת חדשה לקשרים הכלכליים בין הרשות הלאומית הפלסטינית לישראל, דרך שני מסלולי עבודה:

•    בטווח הקצר: לקחת מדינות/מדינה את ניהול תיק המתקזז במלואו או חלקית, דרך מעקב אחרי הליך התהליכים השונים שלה, במיוחד עם המעבר הדיגיטלי שבה, והשקת תוכנית מחשוב משותפת בשנת 2022, לניהול המתקזז, ולעבוד על הבטחת העברת המתקזז, ועבודתית בהדרגתיות לשייך גביית כמה מסים למשרד האוצר הפלסטיני ישירות, כגון מס "הבלו" על הדלקים, ועוד.

•    בטווח הארוך: להעביר את הסמכויות הקטונסיות לרשות הפלסטינית דרך "נמל יבש" ולקחת את המשרד האוצר הפלסטיני לנהל את ההליכים המכסיים, אם בתוך השטחים הפלסטיניים או בשיתוף פעולה עם מדינות השכנות, מה שייתן לרשות הפלסטינית סמכויות לחלוטין בניהול המכס.

מבחינה מקומית, קיימת צורך לחזק את הבסיס היציב, דרך חבילת תמריצים למגזר הפרטי ולמוסדות עסקיים להתאושש מההשפעות של המלחמה, במיוחד ממוסדות העסקים הקטנים והזעירים, והשקעה במגזרי החקלאות והתעשייה במטרה להחליף את היבוא הפלסטיני במקום הישראלי והמובא, להגדיל את הכנסות המקומיות ולהפחית את הכנסות המתקזז, לצד תפקיד זה בהפחתת אחוז האבטלה, ושיקום המחזור הכלכלי, נוסף לצורך להשקיע בכלכלה הדיגיטלית, ואנרגיה חלופית, שיחזקו גם את הפרוקה מכבל המתקזז.

ולסיכום, גם אם הפתרונות המוצעים נראים קשים ליישום, במיוחד לנוכח הממשלה הישראלית הנוכחית, המשך המצב כפי שהוא הוא המסוכן ביותר. לכן, תיק ההתמודדות הכלכלית הוא הכרח עילאי, ומכאן נדרשת השקה של אסטרטגיה לאומית פלסטינית משתפת, והשקעת מצב הסולידריות עם העם הפלסטיני, וזיהוי המדינות במדינה הפלסטינית, וההתרחשות הרשמית והעממית העולמית התומכת במקרה הפלסטיני, כדי לעבור לעבודה על הפרוק מכבלי המתקזז, כי ללא הכנסות המתקזז לא תסתיים המשבר הפיננסי, ותצמצם את גמישות פעולתה של הרשות הפלסטינית במה שקשור לסיפוק צורכי האזרחים והשירותים הבסיסיים מיום ליום.