הבחירות הפלסטיניות בין האפשרי לבלתי אפשרי

מחבר: אברהים אברש

אם יתקיימו הבחירות legislatives בנובמבר הקרוב, הן אמורות להיות בחירות legislatives לרשות עם שלטון עצמי מוגבל, שמקורותיה הסכם אוסלו אשר לא מכירה בו ישראל ולא תנועת חמאס ומי שסובב סביבם. כמו כן, הבחירות ייערכו בהתאם לחוק הבחירות משנת 2003 שעודכן לאחרונה, אשר דורש את קבלת המועמדים על סמך ארגון השחרור הפלסטיני וההחלטות של החוק הבינלאומי. זו הבעיה הראשונה שתעבור את הבחירות, בנוסף למצב הבטחוני בעזה ובגדה.

יש גם סיבוכים נוספים לאחר הבחירות שכבר ציינו במאמר קודם; כמו היכולת של ממשלה בראשות תנועת פתח למלא את תפקידיה בעזה במקרה שאין פתרון לבעיה של נשק חמאס, והקשר של ממשלה זו עם ועדת הטכנוקרטים בראשות עלי שעת, ועם מועצת השלום ומילדנוב. במקביל, אם תנצח תנועת חמאס, האם הממשלה שתוקם יכולה לממש את סמכויותיה, בין אם בגדה או בעזה כולה? יש גם בעיית הנשיאות; אם לא ייערכו בחירות נשיאותיות לפני הבחירות legislatives, תהיה תחרות ומאבק על מי שיתפוס את כיסא הנשיאות במועצה التشري中ת, כיוון שהוא יהיה הנשיא הזמני של הרשות לאחר היעדרות הנשיא אבו מאזן, וה"זמני" הזה עשוי להימשך אם עניינינו הפנימיים יישארו כפי שהם.

עם זאת, ההכרזה של תנועת חמאס מפי בשם נעים על השתתפות חמאס בבחירות legislatives והתחלת שיחות צדדיות בין פתח לחמאס סביב הבחירות, כמו שכבר ביקשנו, היא צעד חיובי אם לא הייתה מניפולציה מצד חמאס על מנת לחכות ולשים את האחריות על כישלון קיום הבחירות על תנועת פתח והנשיא. ואם הייתה חמאס נכנסת לבחירות 2006 על פי התנאים שהציבה ההנהגה, שהם אותם תנאים נדרשים עתה, לא היו מתרחשים כל מה שקרה מהרס ומלחה או לפחות לא היו ההפסדים בהיקף ובצורה הזו.

אם הכוונות של חמאס כנות הפעם, ייתכן והשתתפותה דרך נציגים ולא בזמנה ובתפקידה הרשמי תהיה פורצת דרך להרבה מהמשברים הפנימיים, ואילו תהיה ליתרון עבור חמאס כיוון שזה יאפשר לה להישאר בנוף הפוליטי דרך הימצאותם במועצה التشري中ת, במיוחד אם יושג הסכם על הקמת רשימה בחירות משותפת מדמויות שתהא מוסכמת על כולם, דבר שיביא להקמת ממשלת טכנוקרטים שאינה מפלגתית שהסכימו עליה כל המרכיבים הפוליטיים והחברתיים ולא רק המפלגות.

הצעה זו עשויה להיות קרובה לחלום או להזיות פוליטיות לאור התרחקות הממשקים ולא בהירות המצב של חמאס לתיקונים על חוק הבחירות, וההתנגדות הישראלית לכל הסכם פלסטיני, אך אם הכוונות יהיו כנות הרחק מסיסמאות גדולות וטענות נצחון ולחצים חיצוניים, ייתכן שמה שאמרנו מהווה חלון תקווה להציל מה שאפשר להציל בין אם בעזה או בגדה ולהתמודד עם הלחצים החיצוניים הקוראים לרפורמה.

ולבסוף, האם שיטפון זה של צווים נשיאותיים לקיום בחירות לוועידת תנועת פתח, למועצה הלאומית, ולמועצה التشري中ת, והצבת חוקה למדינה, מבטא את האמונה של הנשיא שהנסיבות הפכו לאפשריות לכל זה והפעלה של מסלול דמוקרטי שיביא להחלפת שלטון? או שזה פחד שהעומד יגרום ליותר בעיות מאשר השארת העניינים כפי שהם? או שיש לחצים חיצוניים מלווה בהבטחות אמריקאיות ואירופיות וערביות שיהיו בשורות טובות לרשות לאחר הבחירות הישראליות ופתרון בעיית נשק חמאס?