הכלכלה הפלסטינית 2026: צמיחה על הנייר... ומשבר בכיס של האזרח

מחבר: חאלד דרעמה

כשכלכלנים מדברים על צמיחה ומיתון, הם מדברים בשפה של מספרים. אך האזרח הפלסטיני מודד את הכלכלה בצורה שונה לחלוטין. הוא מודד אותה לפי מספר הימים שבהם הוא יכול לקנות את צורכי משפחתו, לפי יכולתו לשלם בשכר דירה, לפי הזדמנות תעסוקה שמכבדת אותו, ולפי יכולתו לחנך את ילדיו ולהבטיח את עתידם.

בשנת 2026, הפלסטיני חווה ניגוד כלכלי מורכב. מצד אחד, מספר מדדים רשמיים מראים שיפור יחסי בהשוואה לשנת 2024, שנחשבת לאחת השנים הגרועות ביותר בהיסטוריה של הכלכלה הפלסטינית. מצד שני, המציאות המעשית עדיין משקפת משבר עמוק שלא עזב את פרטי חיי היומיום.

הכלכלה הפלסטינית כיום לא חווה שלב התאוששות אמיתי, אלא שלב של יציבות שברירית לאחר זעזוע חסר תקדים.

צמיחה כלכלית שאינה מורגשת על ידי האזרח

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית מצביעים על תחזיות לצמיחת הכלכלה הפלסטינית במהלך שנת 2026 בשיעור שנע בין 4.1% ל-4.5%, לאחר רישום צמיחה של כ-4% במהלך שנת 2025 בהשוואה לשנת 2024.

אולם קריאת המספרים הללו ללא הקשר עשויה להיות מטעה.

הכלכלה הפלסטינית איבדה במהלך השנים האחרונות חלק גדול מכושר הייצור שלה, ומה שהושג מצמיחה הגיע לאחר קריסה כלכלית רחבה, לכן מדובר בהתאוששות חלקית מתוך בסיס מאוד נמוך, ולא בהתרחבות כלכלית אמיתית.

עבור תוצר מקומי גולמי עדיין נמוך כמעט ברבע מהשיא שלו שנרשם לפני המשבר, בעוד שממוצע ההכנסה לנפש ירד מכ-3,095 דולר בשנת 2022 לכ-2,300 דולר במחירים קבועים, מה שמעיד על ירידה ברורה ברמת ההכנסה האמיתית של האזרח.

במילים אחרות, ייתכן שהמדד הכלכלי משתפר, אך יכולת המשפחה הפלסטינית להוציא עדיין קטנה.

עזה... כלכלה מחפשת חיים

קשה לתאר את מה שקרה לכלכלה בעזה כתופעה של מיתון או צניחה בלבד, אלא מדובר בנפילה כלכלית כוללת.

כלכלת הרצועה צנחה בכמעט 84% בהשוואה למה שהיה לפני המלחמה, בעוד שהתוצר לנפש ירד לרמות שמגיעות לכ-200 דולר בשנה, מהשיעורים הנמוכים ביותר שנרשמו בעולם.

מאחורי המספרים הללו מסתתרות מאות אלפי משפחות שאיבדו את מקורות הכנסתה, אלפי עסקים שיצאו משירות, תשתיות שהן נהרסו באופן נרחב, בנוסף להפסקת פעולות של תחומי ייצור ושירותים בדרך כלל.

הפעילות הכלכלית בעזה תלויה במידה רבה בסיוע הומניטרי, בעוד שמContribution של תחומי הייצור ירד לרמות חסרות תקדים.

הגדה המערבית... עמידה כלכלית תחת לחץ

מנגד, הגדה המערבית חוותה שיפור יחסי בהשוואה לשנה הקודמת, המנוגד בחזרה חלקית של מספר עובדים לשוק העבודה בתוך ישראל ולשיפור מוגבל בכמה פעילויות כלכליות.

אולם השיפור הזה נשאר מוגבל בהשפעתו בשל המשך המגבלות על התנועה, ירידת ההשקעות, חולשה בנזילות, ועיכוב בתשלום חובות כספיים, בנוסף למצב אי הוודאות שמגביל את התרחבות המגזר הפרטי.

הכלכלה בגדה אינה צומחת כי היא הפכה ליותר פרודוקטיבית, אלא כי היא מנסה להסתגל למציאות מורכבת מאוד.

אבטלה... המשבר שנוגע לכל בית

האבטלה היא האתגר הגדול ביותר בפני הכלכלה הפלסטינית.

שיעור האבטלה הכללי עמד על כ-29.5% במהלך הרבעון הראשון של שנת 2026, בעוד שבقطاع עזה עמד על למעלה מ-78%, לעומת כ-29% בגדה המערבית.

וזו נשארת את קבוצת הנוער הכי נפגעת, כאשר שיעורי האבטלה בתוכם עולים על 40%, בעוד שנשים מתמודדות עם אתגרים נוספים שמקשים על הזדמנויות השתתפותן הכלכליות.

מספרים אלו אינם מעידים רק על העדר משרות, אלא מעידים על דחיית הנישואין, על עליית שיעורי ההגירה, על גידול בכך התלות בסיוע, על התפשטות העוני, ועל ירידה ביציבות החברתית.

אינפלציה... הכנסה נמוכה והוצאות גבוהות

למרות ההבדלים בין הגדה המערבית לרצועת עזה, האזרח הפלסטיני מתמודד עם לחצים הולכים ומתרכזים בגלל עליית מחירים של הרבה מצרכים ושירותים בסיסיים.
בשעה שההכנסות האמיתיות ירדו, הוצאות המזון, התחבורה, הדיור והאנרגיה עלו, ולכן המשפחה הפלסטינית ניצבת מול משוואה קשה של הכנסה מוגבלת מול הוצאות הולכות ומתרקעות.

וזה מה שגורם לתחושת האזרח שהמצב הכלכלי הולך ופוחת גם כאשר דוחות מדברים על קיומם של צמיחה כלכלית.

עלות כלכלית שעולה על המספרים

הערכות ממשלות בין לאומיות מעריכות כי הצרכים לשיקום עזה מגיעים לכ-71.4 מיליארד דולר בשנים הקרובות, כולל בניית בתים, שיקום תשתיות ותחומי הבריאות, החינוך והייצור.

כמו כן, דוחות האומות המאוחדות מצביעים על כך שהעלות המצטברת של הכיבוש על הכלכלה הפלסטינית מאז שנת 2000 עברה את ה-212 מיליארד דולר, מדובר במספר שמעיד על גובה ההזדמנויות הכלכליות שהפסיד המשק הפלסטיני במהלך יותר משני עשורים.

מספרים אלו אינם מהווים רק הפסדים כספיים, אלא הם מייצגים מפעלים שלא נבנו, משרות שלא נוצרו, השקעות שלא הגיעו, ודורות ששילמו את מחיר היעדר הצמיחה.

מדוע האזרח לא מרגיש בשום שיפור?

התשובה פשוטה ומורכבת בו זמנית.

כי הצמיחה הנוכחית לא מתבססת על התרחבות בייצור או על עליית ההשקעה, אלא מסתמכת במידה רבה על סיוע, צריכה, העברות כספים, והתאוששות חלקית לאחר קריסה גדולה.

ובזמן שהמגבלות על התנועה והמסחר נמשכות, ההשקעה נשארת חלשה, והאמון במגזר הפרטי הולך ופוחת, כל שיפור נשאר מוגבל ולא משתקף באופן ישיר על רמת החיים של האזרח.

ולכן הפלסטיני מרגיש שחייו היומיים לא השתנו, למרות ששיעורים כלכליים מסוימים השתנו.

איפה נמצאות הזדמנויות ההתאוששות?

למרות התמונה הקודרת, הכלכלה הפלסטינית אינה חסרה הזדמנויות שאפשר לבנות עליהן.

הכלכלה הדיגיטלית, יזמות, חקלאות חכמה, אנרגיה מתחדשת, תעשיות מזון, ותיירות ברגע שהמצב יתייצב, מהווים תחומים בעלי פוטנציאל ליצירת ערך מוסף והזדמנויות תעסוקה חדשות אם תינתן הסביבה המתאימה.

כמו כן, השקעה בהון אנושי, בחינוך, בחדשנות, ובחיזוק הנוער, נחשבת לדרך הכי ברת קיימא לבניית כלכלה שתהיה יותר מספקת לאתגרים.

 בסופו של דבר 

הכלכלה הפלסטינית בשנת 2026 חיה בשלב מעבר רגיש בין התאוששות חלקית להמשך המשבר.

אקלים כלכלי מסויים עשויים להשתפר, אך הכלכלה האמיתית היא זו שהאזרח מרגיש ביום יום שלו, ולא מה שמופיע בטבלאות הסטטיסטיות.

ולא ניתן לדבר על התאוששות כלכלית בת קיימא ללא שיקום כולל, שיפור הסביבה להשקעה, הסרת מגבלות שמעכבות את הפעילות הכלכלית, חיזוק הייצור המקומי, ויצירת הזדמנויות עבודה אמיתיות המכבדות את כבוד האדם.

בסופו של דבר, הכלכלה אינה רק מספרים, אלא היא האדם.

וכשהכבוד של האדם נהיה מרכז המדיניות הכלכלית, המספרים מתגלים כהתפתחות, הצמיחה חוזרת להזדמנויות, והעמידה הופכת לעתיד שהפלסטינים שזוכים בו.