הסרת הממשלה וחולשת חובת הזהירות בנוגע לטקסטים חקיקתיים

מחבר: ג'יהאד חארב

הוויכוחים הנוגעים לחוק הבחירות הכלליות מתמקדים במעבר לעדכון ההחלטה בחוק מספר 10 לשנת 2026, המעדכנת את ההחלטה בחוק מספר 1 לשנת 2007 ותיקוניה, מעלה שאלות חוקתיות בנוגע להגבלות פוליטיות שמגבלות או עשויות להגביל את ההשתתפות הפוליטית, הנוגעות לאיסור אפליה על בסיס דעה בהתאם לסעיף 9 מהחוק הבסיסי, ומפרות את הוראות סעיף 19 לחוק הבסיסי הנוגעות לחירות הדעה והביטוי מהבחינה המהותית. מהבחינה הצורנית, ההחלטה בחוק הפרה את סעיף 46 לחוק הבסיסי בכך שלא התבססה על המלצת מועצת השרים, כלומר שההחלטה בחוק זו לא ציינה את ההמלצה של מועצת השרים מה שאומר שהבחירות המחוקקות אינן באחריות הממשלה בהתאם לנציג ההחלטה בחוק, והסרת מועצת השרים מהעניין הפוליטי.

סעיף 46 לחוק הבסיסי קובע את הגוף הראשון האחראי על הכנת ההחלטה בחוק במועצת השרים; מועצת השרים מסייעת לנשיא במילוי תפקידיו ובמימוש סמכויותיו באופן המפורט בחוק הבסיסי, הן במקרים רגילים והן במקרים חריגים. כמו כן, סעיף 70 לחוק הבסיסי מציין בבירור כי למועצת השרים יש זכות להציג הצעות חוק "למועצת השרים יש את הזכות להציג למועצה המחוקקת הצעות חוק ולהנפיק תקנות ולקחת את הצעדים הנדרשים ליישום החוקים". וגם במקרה החריג המוזכר בסעיף 43 לחוק, הניתן לנשיא להנפיק חקיקה זמנית, אין בכך מתן הרשאה לבטל את התפקיד החוקתי של מועצת השרים בתהליך החקיקה עצמו.

החוק הבסיסי המעודכן לא קובע את הגוף האחראי על הכנת ההחלטה בחוק, אלא נותר רק בזכות ההעלאה לנשיא, אלא שנראה מניתוח החלטות החוק שהוצאו לאחר יוני 2007 כי הגוף האחראי על הכנת ההחלטות בחוק הוא מועצת השרים, כמו כן רוב החלטות החוק הללו הופיעו במבואותיהן עם הביטוי (בהסתמך על המלצת מועצת השרים). אך חלק מהחוקים החלו להתפרסם על ידי הנשיא מבלי לדון בהם במועצת השרים, או משום שהם נוגעים לנושאים שיפוטיים או למוסדות הכפופים לנשיאות או לבחירות כלליות, בזמן שהחוק הבסיסי מציין כי יוזם החקיקה הוא מועצת השרים או הנציגים, שמועצת השרים, לפי הוראות סעיף 46 שלו, מסייעת לנשיא במילוי תפקידיו ומימוש סמכויותיו כפי שמוסבר בחוק הבסיסי.

השאלה פה אינה נוגעת לסכסוך הפוטנציאלי בין שני קוטבי הסמכות המבצעית אלא בחובת הזהירות לצלילות הנוסח וחוכמתו הנוגעים ליציבות החברתית והכלכלית, כך שלא יגרמו לתיקונים שתוקפים חלק מההחלטות החוקים, מה שעשוי להוביל לחוסר יציבות חקיקתית ולתנודות בעמדות המשפטיות הנובעות מכך. לדוגמה, בחינה של 190 החלטות חוק שהופקו בתקופה של 2020-2024 מראה כי 41 החלטות חוק, כלומר כ-22% מהן, עוררו בעיות וויכוחים חריפים לאחר הוצאתן וייצרו דיון בין מגזרים חברתיים לרשות הפלסטינית. והרשות הפלסטינית (הממשלה והנשיאות), בעקבות הוויכוח החריף והקמפיינים בתקשורת וברשתות החברתיות, נאלצה לסגת או לבטל 10 חוקים או להפסיק את ביצועם, והרשות הפלסטינית שינתה 18 החלטות חוק, חלקן בין פעמיים לארבע פעמים בחמש השנים האחרונות.

חולשת תשומת הלב, הסרת הממשלה וחסר הדיונים הממשיים עם הכוחות הפוליטיים והחברתיים וארגוני החברה האזרחית יוצרת את המצב הזה של חולשה לא רק במנגנון קבלת ההחלטות אלא גם בדימוי מקבל ההחלטות מול הציבור הפלסטיני.