המלחמה היבשתית מתקרבת והשינוי הנדרש

לאט לאט מתהפכת המלחמה הישראלית-אמריקאית נגד איראן מהתקפות אוויריות וימיות על מנת לחזק את המשטר האיראני כדי להסכים לתנאים האמריקאיים בנוגע לתוכנית הגרעין והיחסים שלו עם בעלי בריתו באזור כדי להגן על ישראל, למבצעים צבאיים קרקעיים במטרה להגיע ליעדים עמוקים יותר; עבור ישראל, שמטרתה להפיל את המשטר האיראני על ידי הכנת התנאים המתאימים למרד עממי או לעודד מלחמת אזרחים המבוססת על סכסוך אתני באיראן, ועבור הממשל האמריקאי לשלוט בנפט האיראני בדומה לנפט הוונצואלי ולשלוט במצר הורמוז החיוני כדי לשלוט במאגרי הנפט והגז ברמה העולמית מצד אחד, ולחזק את היכולת האמריקאית לעומת ההתקדמות הסינית ברמה הבינלאומית מצד שני.

הסימנים שמעידים על המעבר של המלחמה האמריקאית-ישראלית לכיבוש צבאי, בדומה למה שקרה באפגניסטן 2001 ובעיראק 2003, מתבטאים בהצהרות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על שליטה במצר הורמוז ובאי קשה "חארק" הנפטי, וההכרזה על שליחת כוחות הנחתים וכמה כלי שייט המיועדים לקרב ימי, שלא לדבר על האפשרות לבצע מבצעים מיוחדים כדי לשלוט על האורניום המועשר שברשות איראן, ושני המקרים הללו זקוקים לכוח אדם על הקרקע לתקופות עשויות להתארך.

עניין זה מעיד על כך שארצות הברית, שהגיעה כדי לבצע משימה צבאית לתקופות מוגבלות, ימים או שבועות, עלולה להפוך לתקופה שעשויה להימשך שנים רבות בקרב יבשתי כדי לשלוט באזור גיאוגרפי של כ-1.7 מיליון קילומטרים, ובשאיפות אומה עם מעמד אזורי, וכוחות אידיאולוגיים שהאומרים נגד ארצות הברית וישראל, דבר שמסכן את היציבות העולמית ולא רק את השטח של המזרח התיכון.

למרות שהגישה הזו סותרת את הסיסמה של הנשיא טראמפ בבחירות ואת אסטרטגיית הביטחון הלאומי שהכריז בנובמבר האחרון ואת טיב המחשבה של המפלגה הרפובליקנית, ההיסטוריה האימפריאליסטית האמריקאים מצביעה על כך שמנהיגי מפלגה זו הם בין המתערבים הצבאיים ביותר ברמה הבינלאומית.

לדעתי, אנו בפני נקודת מפנה במלחמה הזו שתהיה לה השפעות על האזור ועל עתידה הפוליטי, והיא מתבטאת בהתערבות צבאית יבשתית; במיוחד לאור ההבנה העמוקה של המדינות באזור כי המלחמה הישראלית הזו נועדה להفرض עליונות ישראלית באזור ורבות מהמלחמות הבאות לעביר אותה למטרות התפשטות קולוניאלית על חשבון המדינות הערביות ולהשגת חלומות מקראיים של הימין הקיצוני בישראל ולשמור על קיום פוליטי לנתניהו, והיא זקוקה לשינוי מהותי במדיניות ובבריתות הקיימות בהתאם לארצות הברית, ובניית אסטרטגיה ערבית המבוססת על חיזוק יכולותיה ורכישת המערכות הצבאיות במסגרת שיתוף פעולה אינטגרטיבי ביניהן, ועל ידי הפעלת הסכם ההגנה הערבי המשותף ופיתוחו בהתאם לשינויים במערכת העולמית ובאינטרסים הכלכליים הערביים ולשמירה על הגבולות והחלל האווירי שלהן מפני כל תוקפנות עתידית.