הצדק החוקי להפצצת בסיסים אמריקאיים בחוף - גישה לחוק הבינלאומי

ידוע על פי המנהג והחוק הבינלאומי, וכפי שמציינות ההסכמים הבינלאומיים בנושא זה ובפרט הסכם מצב הכוחות (SOFA), כי בסיסים צבאיים של כל מדינה במדינות אחרות הם חלק מהצבא וריבונות המדינה המחזיקה בבסיסים, והם כפופים לחוק שלה; מדינת המארחת לא יכולה להיכנס לבסיסים אלה או להתערב בדרך השימוש בכוחות הצבאיים שלהם ובמטרות שהם תוקפים. על רקע זה, הבסיסים הצבאיים האמריקאיים - ואף השגרירויות - בחו"ל, כולל במדינות החוף, הם חלק מריבונות וושינגטון ולא מריבונות מדינות החוף, כמו כן הבסיסים הללו פועלים לטובת וושינגטון ולא לטובת המדינות המארחות, ובפרט כאשר הם משתתפים במלחמות שמנהל וושינגטון ללא היתר ממדינות אלה; לכן, התקיפה שלהם היא התקפה על הריבונות האמריקאית ועל הצבא האמריקאי ולא על ריבונות מדינות החוף.

ולכן, אנו תוהים על הרעש הגדול סביב התקפת איראן על בסיסים צבאיים אמריקאיים במדינות החוף בתגובה למלחמה שמנהל וושינגטון וירושלים נגדה, ובפרט מאחר שבסיסים אלו שימשו להשקת התקפות על מדינות ערב, ולא מנעו אפילו מהמדינות המארחות שלהן, כמו לא הגנו על ריאד מפצצות החות'ים שנורו מתימן, ולא הגנו על קטר כאשר התקפות מהאוויר של מטוסים ישראליים פגעו במפקדת חמאס, כמו כן לא עזרו לאיחוד האמירויות לשוב לשלוש האיים שלה - טונב הגדולה, טונב הקטנה ואי אבו מוסא - אשר נכבשו על ידי איראן בתחילת שנות ה-70, נוסף על כך שחלקן השתתף במלחמה נגד העם הפלסטיני ובמלחמת ההשמדה והטיהור האתני ברצועת עזה.