סיכומים אסטרטגיים ירדניים מרכזיים

פגישות פרטיות, שהמלך עבדאללה השני מקיים באופן קבוע עם אליטות פוליטיות ירדניות, מעידות על כך שמטבח ההחלטות בעמאן שואף להרחיב את מרחב התנועה הפוליטי הירדני בזירה הבינלאומית, דרך פתיחות פוליטיות וכלכליות למדינות מוסלמיות וחברות באסיה. זה מוסבר גם בסיור המלך לאחרונה במספר מדינות שם, ובחתימה על הסכמות ופיתוח הבנות כלכליות בעיקר, וכן חיזוק הקשרים עם האיחוד האירופי, מה שמוביל לחתימה על הסכם להגדלת הסיוע והתקציבים המוענקים ממנו לירדן במידה רבה.

עם זאת, הדבר החשוב ביותר בסקירה הפוליטית הירדנית הוא השיעורים שנלמדו בתחום הצבאי והאסטרטגי מהמלחמה בעזה ומההתפתחויות האזוריות בעקבותיה. ניתן לדון כאן בשלוש מסקנות עיקריות, הנוגעות למקורות האיום על הביטחון הלאומי הירדני, הגדרה מחדש של האינטרסים האסטרטגיים והבריתות האזוריות, ולבסוף השינוי במושג המלחמות ומערכת היחסים שלו עם הטכנולוגיה הצבאית.

המסקנה הראשונה נוגעת לחיזוק האמונה כי מקור האיום המרכזי על ירדן, במהלך השנים האחרונות וכפי שיהיה בעתיד, היא הממשלה הימנית הישראלית. אך ברור, באותו הזמן, שישנה העדפה מוחלטת במעגל הפוליטי והבחירות הישראליות ובנטיות חברתיות ישראליות כלפי שלום ופתרון שתי המדינות, וישנה הסכמה בקרב המפגשים הפוליטיים והצבאיים הישראליים על סיפוח יו''ש וסיום השלטון הפלשתיני מבחינה פוליטית, לוגיסטית וחוקית, דבר שמשמעותו השלכות ברמות שונות ובסיכון גדול על ירדן, וזה מה שדחף לדיונים פנימיים בקרב מעגלים קרובים לחצר המלכה על תרחישים ובחירות אסטרטגיות ירדניות, והקמת ועדה הכוללת מספר פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים להציג את תוצאותיה למטבח ההחלטות.

חלק מהדיונים מתייחסים באופן ברור לצורך לעדכן את המדיניות הירדנית כלפי יו''ש וישראל ולגייס מעורבות ירדנית יותר גדולה בנושא זה, ולנסות למנוע (או להתמודד) עם הצעדים ההולכים ומתרבים שמבצעת הממשלה הישראלית, בהחלטות ובמדיניות, במטרה להוביל לסיום הסוגיה הפלשתינית ולסיום ההשגחה ההאשמית על ירושלים וסיפוח יו''ש והשליטה על השטחים ואיום על הקיום הפלשתיני שם.

המסקנה השנייה מתבצעת בכך שהאינטרסים האסטרטגיים הירדניים מחייבים חיזוק הקשרים עם הציר החדש הנבנה, הכולל את סעודיה, טורקיה, קטר ומצרים, אם כי ירדן מודעת לחלוטין למשבר הגדול ביחסים בין סעודיה ואיחוד האמירויות, שהן בעלות ברית עם ירדן, עמדתה במקביל היא התרחקות וניטרליות, ואסטרטגית חיזוק (והעמקת) הקשרים עם סעודיה שדומה קשריה עם ירדן במידה רבה, ועם טורקיה שהיה בעבר מקור לאי נוחות לירדן, בשל היותה ברית אסטרטגית הנוגעת לתנועות האסלאם הפוליטי. כיום פיטוי שתקופת אחרי עזה והמדיניות הישראלית האזורית קרובות בין עמאן ואנקרה לרמה עמוקה, ויוצרות בעמאן מניע להביא לסווג את הקשר הזה כאסטרטגי בשלב הבא.

קיימת שטח רחב באינטרסים ובראיה המשותפת בין ירדן וטורקיה, בעמדותיהם כלפי ישראל, המצב בסוריה והמצב הבינלאומי גם כן, שני הצדדים הם חברים בארצות הברית באזור, אך הם חוששים מהמדיניות של טראמפ וממערכת יחסיו עם בנימין נתניהו ומעכבים את המלחמה על איראן, ורוצים לראות סוריה מאוחדת, ומפחדים מהשתלטות ישראל על יו''ש וירושלים.

המסקנה השלישית והאחרונה היא שהתורגמה דרך מסר שנשלח על ידי המלך לראש מטה המשולבות של צבא ירדן, בו הוא מבקש ממנו לארגן מחדש את הצבא ולבצע הטמעת טכנולוגיה ולימודים מדעיים ולפתח את הכוחות כך שיהיו גמישים ויעילים ויכולים להתמודד עם המושג החדש של מלחמות צבאיות, במיוחד באזור הזה, המוקף בסכסוכים ובטבע המורכב של זה, בין סכסוכים צבאיים בין צבאות מסודרים ומיליציות, ותפקידם המתרקם של רכבי המילחמה ומלחמות סייבר. ברור שישנה תכנית מלאה לפיתוח הכוחות המזוינים הירדנים כדי להתמודד עם הסוג החדש הזה, כולל תעשיות צבאיות והגברת שיתוף פעולה, וסימן לכך הוא ההסכמים הירדניים - טורקיים הנוגעים לתעשיות ההגנה וספינות הים, וישנה שיחה על שיתוף פעולה יותר גדול עם מספר מדינות אירופאיות גם בתחום זה.