האם אמריקה תתקוף את איראן? קריאה מעמיקה במאבק האזורי והבינלאומי

עד כה אין מלחמה מאושרת ואין תקיפה צבאית שהוכרזה נגד איראן, מה שאנו רואים הוא הסלמה גדולה בשיח הפוליטי, ריתוק צבאי ואיומים ההדדים בין וושינגטון לטהרן, אך זה אינו בהכרח מעיד על כך שתקיפה צבאית מתקרבת תתרחש, ויתכן שההצהרות הללו הן חלק מדיפלומטיית לחצים ודיכוי ולא מבוא למלחמה כוללת.

איראן היא מדינה אזורית חזקה בעלת ארסנל טילים מתקדם המסוגל להשפיע על כל האזור, כל תקיפה אמריקאית פוטנציאלית עשויה להוביל לתגובה איראנית רחבה ועזה שתגדיל את רמות הסיכון לרמות חסרות תקדים, כשאיראן הכריזה במפורש שהיא תתייחס לכל התקפה כאל מלחמת קיום, מה עשוי להניע אותה להנחית מתקפות כוללות על ישראל תחת מה שמכונה מדיניות הקרקע החרוכה. התגובה עשויה להימתח לכלול נושאות מטוסים וbases אמריקאיות ומדינות נפט באזור, ובמסגרת זו משחקת עזה תפקיד אסטרטגי חשוב לא רק כחלק מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי אלא גם בשל מיקומה הימי ועושרה בגז פוטנציאלי, החלופה לגז הרוסי, ואף הופיעו רעיונות להמיר את הרצועה לאזור כלכלי או תיירותי לאחר רפורמטיה דמוגרפית ופוליטית, מה שהופך את השליטה בה לחלק מהחישובים הגיאופוליטיים והכלכליים של מזרח הים התיכון. כן הועלו כמה מעגלים רעיונות כמו הדרך "בן גוריון" כנתיב חלופי לתעלת סואץ, מה שמוסיף מימד אסטרטגי נוסף לסכסוך.

מדיניות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התאפיינה בהסלמה מתמשכת והרחקה מהפתרונות הדיפלומטיים המסורתיים, טראמפ איים על מדינות גדולות וקטנות, מאיראן וצפון קוריאה ועד סין ואירופה, תוך שימוש בסנקציות ואיומים צבאיים ככלי מיקוח מרכזיים. במזרח התיכון, מדיניותו תרמה לסיום פתרון שתי המדינות והשאיר את פלסטין ללא אופק פוליטי, מה שהשאיר את האזור במצב של מלחמה בעוצמה נמוכה הניתנת להתפוצצות בכל רגע, על אף השיח על שלום, כאשר הושקו יוזמות שניתן להגדירן כפורומי שלום טכניים או מכירת אשליות, ומטרתן לנהל את הסכסוך בכוח ולכפות מציאויות חדשות על הקרקע, כולל שליטה על הגדה המערבית ועזה וניצול משאביהן.

ארצות הברית היסטורית נוטה ללחצים ודיכוי וסנקציות במקום להיקלע למלחמה פתוחה, והמטרה של כל תקיפה פוטנציאלית אינה בהכרח להפיל את משטר איראן אלא לשנות את התנהלותה האזורית. המדיניות האמריקאית היא: "נפגע מבלי לשקוע", כלומר תקיפות מוגבלות בזהירות כדי לשלוח מסרים פוליטיים וצבאיים מבלי לגלוש לעימות כולל.

ארצות הברית פועלת לא בריק, אלא בזירה בינלאומית מורכבת שבה מתערבבים אינטרסים של רוסיה וסין בסוגיות כמו פלסטין, לבנון, סוריה, תימן, סודן ועד ונצואלה, בנוסף למתחים ביחסים עם אירופה, כולל על המחלוקות הקשורות לגרינלנד, מה שמקשה על המצב הבינלאומי. כל הסלמה אמריקאית כלפי איראן עשויה להדליק יותר מגזרה אחת בו זמנית, וזהו תרחיש שוושינגטון מבינה היטב את סכנותיו. מצידן, מדינות ערביות ומדינות אחרות משקיעות מאמצים ברורים להורדת המתח ולמנוע שקיעה לעימות כולל מתוך הבנה שכל מלחמה תהיה לה השפעה הרסנית על כל האזור, והמדינות הערביות, ובעיקר מדינות הנפט, יודעות כי מדינותיהן ונפטן הן המטרה הבאה לאחר השגת היציאה מהסכנה האיראנית.

המראה הנוכחי קרוב יותר למאבק רצונות ולהודעות דיכוי הדדיים ולא להחלטה ברורה על מלחמה, והסכנה האמיתית אינה טמונה במלחמה מכוונת אלא באי-הערכה או טעות בחישובים, במיוחד בצל מדיניות הסלמה חסרות פתרונות פוליטיים ברי קיימא, שמשאירה את האזור תלוי על סף פיצוץ מתמיד.