כשערביות הופכת למפעל מכונן... המילון ההיסטורי של השפה הערבית כדוגמה

ההשקה של המילון ההיסטורי של השפה הערבית אינה אירוע טהור לשוני, ולא הישג אקדמי מנותק מהקשר ההיסטורי והפוליטי, אלא זהו מעשה חינני במלוא מובן המילה, שמחזיר לשפה הערבית את מקומה הטבעי כלשון אומה חיה, המסוגלת לייצר ידע ולתעד את עצמה כעצמה.

המילון הזה אינו מסתפק בתיעוד מילים ומשמעותן, אלא עוקב אחרי חיי המושג הערבי לאורך הזמן: מהיווצרות המילים ואיך השתנה משמעותן, ואיך התבטאה הערבית בשינויים החברתיים, הפוליטיים והאינטלקטואליים שעברה האומה במהלך מאות בשנים. אנחנו בפני פרויקט המחזיר כבוד לרעיון ההיסטוריה בשפה, ושובר את כמעט הניתוק הלשוני בין העבר להווה, לא כמתאר את העבר כאתר של קידוש, אלא כמקור להבנה ולבנייה מחדש.

בעידן של שלטון ידע, גלובליזציה תרבותית, אינטיליגנציה מלאכותית והתפתחות טכנולוגית עמוקה, השפה לא נותרה רק כלי תקשורת, אלא הפכה לשדה של ריבונות. העמים שאינם מתעדים את שפתם, ואינם מבינים את התפתחותם הפנימית, מאפשרים לאחרים להגדיר את מושגיהם ולפרש מחדש את היסטורייתם, ולקבוע להם את מקומם בסולם הידע העולמי.

מכאן, המילון ההיסטורי של השפה הערבית הוא שחזור של ההיסטוריה והעושר והעוצמה של השפה הערבית וההיסטוריה שלה המתמשכת לאורך מאות שנים, ודחייה סמויה של תפקיד המיעוט בייצור ידע. זהו הכרזה היסטורית בכך שהוא מציב את השפה הערבית לא רק כשפת מורשת, אלא כשפת מדע, ניתוח והצטברות, המסוגלת להיענות לקדמה אם תינתן לה הרצון הפוליטי, האינטלקטואלי והפרקטי, וזה מה שסיפק בידינו מילון היסטורי של 300 אלף ערכים מילוניים, וטיוטה של קרוב למיליארד מילים המפוזרות מעשרה אלפים מקור בביבליוגרפיה, בנוסף לכך עשרה אלפים שורשים דקדוקיים.

נכתבו הרבה על המילון הזה והחשיבות שלו בימים האחרונים, ויכתב עוד יותר במהלך העשורים והמאות הבאות. אם הספרים עמידים יותר מבעליהם, והפואטיות שאנו קוראים חיות על אף שהמאות שבהן נכתבו התרוקנו והיה יקר, אז פרויקט כזה חיים עשרות רבות, יותר ממה שאנו מדמיינים כיום. מה שחשוב לי, כחלק מהחברה הפלסטינית בפנים, הוא לציין את הקשר של עבודה זו עם הדוקטור עזמי בשארה, אשר קידמנו את היווצרותנו הראשונה במוסדות שהוא בנה לפני גלותו, ושם בגלות שבה הוא עובד על גירושו.

מעולם לא היה הוגה דעות מנותק במגדל קלפים, ולא אינטלקטואל המתמקצע רק באבחון וביקורת, אלא הוא היה - ומאז שהיה בארץ לפני גלותו בכוח - שחקן מכונן ומנהיג פרקטי שאיחד בין ייצור הרעיון לבין בניית כלים מוסדיים וארגוניים בשטח.

בפנים הפלסטינית, תרם בשארה להקמת ובניית מספר מוסדות מחקריים, תרבותיים, פוליטיים וזכויותיים, אשר יצרו ועדיין מהווים תשתית אמיתית לייצור ידע ביקורתי, לשימור זהות לאומית, וליצירת דורות של חוקרים ואינטלקטואלים ופעילים בתחום הציבורי. מוסדות אלו לא היו תגובה זמנית, אלא פרויקטים ארוכי טווח, שיצאו מתוך הכרה מוצקה שהרעיונות לא חיים ללא מוסדות שיגנו עליהם, ושהידע לא מצטבר ללא מסגרות שמארגנות אותו ומבטיחות את המשכיותו.

תפקוד זה המקביל בבית משליך על מרבית מסלולו המאוחר של בשארה, שכן המילון ההיסטורי של השפה הערבית לא נראה כאן כפרויקט נפרד או חוטא, אלא המשך טבעי להבנה עמוקה של תפקיד האינטלקטואל, שהוא להפוך רעיון למבנה, חזון לפרויקט, וחלום למעשה.

בערביות, לפי עזמי בשארה, אינה סיסמת רגש שמתרוממת בשעת משבר, ולא נאום רטורי המנוצל כפי שהוא יצר על פני עשרות שנים של משטרים ומנהיגויות ערבים, אלא פרויקט עבודה שנמדד ביכולתו לייצר ידע שמועיל לאומה, ובניית מוסדות והישגים.

ערביות לפי הבנה זו נמדדת בעומק ההשפעה מייצור الفكر ובניית מוסדות ובעלות על כלים מושגיים להבנת מציאותנו ולשנותה. המילון ההיסטורי הוא דוגמה לערביות כפעולה מוחשית, לא כהצהרה סמלית, ועל תרבות כזירה של מאבק שאינה פחותה בחשיבותה מהפוליטיקה.

כשנאמר שההישג של המילון הוא "קרדיט להמחויבות", ההתחייבות כאן אינה הבטחה אישית, אלא התחייבות היסטורית לשפה ככף מאגדת של זיכרון וזהות וידע. ובו זמנית זו פתיחה לאופק חדש בפני דורות של חוקרים, תלמידים ואינטלקטואלים, כדי שיטפלו בערבית כשפה חיה פועמת, הניתנת לעדכון, ומסוגלת לייצר ידע מודרני בשפת אנשיה.

ברגע ערבי מעמוס אכזבה ופירוק, בא הישג זה להזכיר לנו שפעולה קשה עדיין אפשרית, ושהערביות שהיא נבנית בפועל ובידע ובמוסדיית, לא ברעש ובהצגת תצוגות, מסוגלת להשאיר השפעה עמוקה שחורגת מהשעה החולפת.

המילון ההיסטורי של השפה הערבית הוא אבן פינה בפרויקט השבת האמונה במוח הערבי. וכך בלבד בונות אומות, מלה מלה ומשמעות משמעות.