מתי תיגמר המלחמה?

מחבר: رامي منصور

לפני שנתיים, ביום זה, השביעי באוקטובר, ישראל נראתה כאילו נשברה, אפילו לשעות ספורות, במבצע צבאי מונע שהיוזמים שלו ציפו שיגרור או יכבול את בעלות בריתה באיראן ולבנון, בפנים ובגדה המערבית, במרד ומלחמה שתסיים את הגדרות הישראליות בפלסטין ובאזור.

שנתיים לאחר מכן, מה שקרה זה שישראל היא זו שהזיזה למלחמה נגד איראן, והשיקה מלחמה רחבת היקף נגד חיזבאללה, אלא שהלכה צעד נוסף בעוינותה, והפציצה את דמשק, דוחה וסנעה, כלומר הפציצה חמש בירות באזור, ואומרת כי ההגיון של הכוח הצבאי הוא הבסיס, ולא השיח על נורמליזציה או אחר; היא אומרת לנו שאינה בית עכביש אלא מצודה צלבנית מבוססת וידיה ארוכות.

כשישראל חיזקה את מעמדה הצבאי באזור בפעולה ממשית של כוח, ולא רק באיומים ובתזזדום, הרי השביעי באוקטובר ומה שאחריו במלחמה הפתוחה על רצועת עזה מייצג רגע היסטורי מבחינת ההתמקדות הקשה במעמד ישראל במדינה, ובמיוחד באפשרויות הציבוריות, כשל это יוביל לתוצאות במשך שנים עתידיות.

ולמרות שהיא חיזקה את מעמדה באזור ומנסה להפעיל את שליטתה הצבאית באיזור, זה אינו אלא סיבוב מסיבובים המגיעים, שכן המלחמה עם איראן לא הפכה להיות נוכחת, וגם בלבנון; בנימין נתניהו הצהיר, בטקס ראש השנה העברי שהתקיים בוועדת הצבא הגרמנית לפני כשבועיים, שהשנה הבאה תהיה "שנת מלחמה לחיסול המוקד האיראני".

היריד במעמד של ישראל בארץ, במקביל לחיזוק השפעתה האזרחית, אולי הוא אחד מהשקולים העיקריים שדחפו את דונלד טראמפ להכריז לאחרונה על תכניתו להפסיק את המלחמה בעזה. מצד אחד, הוא מנסה בכך לשבור את הבידוד שנכנסה אליו ישראל, כפי שנראה בכנס ניו יורק להכיר במדינה הפלסטינית ולתמוך בפתרון שתי המדינות, כאשר ישראל נראתה במצב חסר תקדים בינלאומית, גם משאר המדינות התומכות בה, כמו בריטניה, צרפת ואחרות. ומצד שני, הצגת התכנית כאילו נתמכת מפרקים ערביים ועם השתתפותם, מהווה ניסיון להפחית את הנחיצות שחווים הערבים מול העמים שלהם, כשהם נראו חסרי אונים ובקצה החולשה על הרקע של הכחדה מתמשכת בעזה למשך שנתיים, ועל הרקע של הפעולות העוינות הישראליות נגד בירות ערביות. לכן, טראמפ חזר לאחרונה על השבח לראשי הערבים ולארדואן.

ובאמת, לא הציגו לראשי הערבים את התכנית שטראמפ הכריז עליה, היא שונה ממה שהוצג להם קודם לכן בניו יורק ונראתה להם מאוזנת. ואפילו ההערות שלהם ותיקוני ההצעה, לא התקבלו באופן כללי. למרות זאת, הם בירכו על ניסיונות טראמפ והם משתתפים כעת במאמצי התיווך להפסקת המלחמה.

התכנית, בפועל, היא תנאים ישראליים שהוקמו כמיזם אמריקאי בדחיפה ערבית, והם התאימו לזה; מי מעז להכעיס את טראמפ ולסרב ליוזמותיו, גם אם הם שטחיות? סבל מהעונש, יקרוס עליו רעש ודיבורים.

מאידך, חמאס הגיבה בתגובה שאינה רגילה, שמונעת מעזה "את גיהנום טראמפ", ואינה מצרפת אותה בהסכמת התנאים הישראליים להסכם כפי שבאו ביחס לתכנית. היא רואה שחיובי הישראלים הוא נטל כבד עליהם ועל עזה, ומשתמשים בו להצדקה להמשך המלחמה ולהחמרתה, אז היא קיבלה בשלב הראשון של התכנית: שחרור האסירים והפסקת המלחמה, ולקיים מו"מ על השלב השני. האמונה הכללית היא כי האסירים הישראלים הם כלי מיקוח האחרון בידי חמאס לעצור את המלחמה, אבל במציאות מה שחשוב לתנועה ולמאבק ככלל בעזה הוא סוגיית מסירת הנשק. מסירת הנשק כאשר הצבא הישראלי נשאר באזורים רחבים מעזה פירושה כניעה. ואם השאלה היא: מי מבטיח כי המלחמה לא תתחלל מחדש לאחר שישראל מקבלת את האסירים שלה? היא נכנסת גם לגבי השאלה: מה הם הערבויות לכך שהמלחמה לא תימשך וכי הכיבוש יבער את כל שטח עזה אם ההתנגדות תמסור את נשקה?

לכן, נושא הנשק והנסיגה הישראלית מעזה או החזרת העניין בגבולותיה, יישאר הנושא המורכב ביותר בשלב הבא.

וחזרה לשאלה: מתי תיגמר המלחמה? האם היא תתחלל מחדש לאחר שחרור האסירים הישראלים?

לפני שיש תשובה, יש להדגיש כי נתניהו רוצה וממשיך להדגיש את המשך השליטה הישראלית על רצועת עזה, כלומר המשך המלחמה, והוא מסרב לקיומם של כוחות בינלאומיים או ערביים, וזוהי עמדה עקרונית, בהנחה שגזה היא אדמה ישראלית או חלק מ"ארץ ישראל". הוא רואה שהמלחמה מציינת הזדמנות היסטורית להשגת כל תכניותיו, سواء בעזה או בגדה המערבית או באזור, גם על סיכון הבידוד הבינלאומי. הוא גם מתעקש על פירוק הנשק של ההתנגדות בעזה.

מול הנתונים הברורים הללו, ההסכמה על השלב הראשון, כלומר שחרור האסירים, נחשבת כ"סיכון מחושב". מצד אחד, שחרור האסירים הישראלים לוקח מנתניהו את הראיה הבעייתית להמשך המלחמה. מצד שני, הפסקת המלחמה, גם אם זמנית, יכולה להניף לחצים בינלאומיים וערביים אמיתיים הפעם שלא יתחלל מחדש, שכן הראיה נעלמה.

הימים הקרובים הם רגישים בנוגע למו"מ על הפסקת האש, ונתניהו עשוי להיכשל בכך בהתעקשותו על סירוב שחרור אסירים פלסטינים כמו מרואן ברגותי, ובתחזוקתו את דרישתו להנחיל את ההתנגדות למסור את נשקה, ובזה להנחיל עליהם לקבל את כל הפרטים של תכנית טראמפ הישראלית כפי שהיא: או למסור את הנשק או מלחמה.

אך מאידך, מו"מ זה הוא הקרוב יותר לגרום להפסקת המלחמה, גם אם נתניהו ינסה לתחזק אותה מחדש לאחר שחרור האסירים הישראלים, אם יקרה, והאמונה היא בעמידה על הלחץ הבינלאומי והציבורי העולמי כדי לסיים אותה סופית.