מלחמת יוני 67 (ההכרזה מחדש) והגדרת פלסטין

עד למתקפה הישראלית ב-5 ביוני באותו יום בשנת 67, אשר הובילה לאבדן שאר פלסטין (הגדה המערבית וירושלים שהיו תחת שלטון ירדני, ורצועת עזה שהייתה תחת ניהול מצרי, בנוסף לסיני ולגולן הסורי); כל שיח על פלסטין התייחס לפלסטין המנדטורית שבין הים לנהר שכוללת את פלסטין הכבושה מאז הנכבה, ומושג "ישראל" הוגדר כישות הכובשת את שטחי ה-48, בלבד.

נאומיה ודוקטרינתה של ההתנגדות הפלסטינית שהחלה לפני הנכסה, וכל השיחות והשלטים הערביים; דיברו על שחרור כל פלסטין בגבולותיה ההיסטוריים. אז לא הוזכר – כמו היום – מדינה פלסטינית בגדה וברצועה או בגבולות יוני 67; כי שטחים אלו היו כבר תחת שלטון וניהול ערבי, מלבד החלטת החלוקה 181 משנת 1947 שהבהירה חלוקת פלסטין למדינה יהודית ולאחרת ערבית לא מחולקת על שטח של 45 אחוז משטח פלסטין.

בעקבות מלחמת יוני 67, התקבלה החלטת מועצת הביטחון מספר 242 המחייבת את ישראל לסגת משטחים שנכבשו במלחמה, ולמצוא פתרון צודק לבעיית הפליטים; וההחלטה לא הזכירה את המילה "פלסטין" או "פלסטינים", אלא הופנתה לישראל ולמדינות הערביות המשתתפות במלחמה (מצרים, סוריה וירדן) ולא התייחסה להחלטת החלוקה וכאשר דיברה על הפליטים לא הזכירה את הפליטים הפלסטינים אלא את הפליטים באופן כללי.

מלחמת יוני 67 הציבה אתגרים משמעותיים בפני אש