המרד של מרוקו

מחבר: سهيل كيوان

עיירות מרוקו המערבית מרדו תחת סיסמה עיקרית, והיא "העם רוצה להפיל את השחיתות". במפגנים, שהתרחשו בערים הגדולות של מרוקו, השתתפו מאות אלפי בני כל הדורות והמעמדות החברתיים.

היוזמה הגיעה מהדור "ז" (Z), שזהו הדור שנולד בעידן מהפכת התקשורת והרשתות החברתיות שהפכו לחלק מההוויה האישית שלו, ומבעד לכך הוא מביע את עצמו ואת כישוריו ויכולותיו, תקוותיו ומחאותיו.

דור זה, שמספרם נע בין 14 ל-25 שנים, מהווה כ-25% מאוכלוסיית מרוקו, ואילו אלו שמתחת לגיל 34, מספרם מוערך בכ-10 מיליון בני אדם.

הקריאה לפעולות המחאה הגיעה על רקע מותן של שמונה נשים בהריון בבית חולים ממשלתי בעיר אגדיר, בעקבות רשלנות רפואית, חוסר כוח אדם מרופאים ואחיות, וכישלון לספק ציוד מספיק ומודרני בבית החולים, דבר שגרם להתפרצות הכעס על המצב הכללי.

המקרה הזה הדגיש את חוסר תשומת הלב של המדינה בשני תחומים בסיסיים: בריאות וחינוך, כך טוענים מארגני ההפגנות. מאידך, המדינה קיבלה כספים רבים לבניית מתקנים מודרניים כהכנה לאירוח גביע העולם لكرة القدم בשנת 2030, בעלות של 6.5 מיליארד דולר, בעוד שרק חצי מהסכום הזה מוקצה למשרד הבריאות והגנה חברתית.

ממשלת המשטר המרוקאי פנתה להתרכז בכדורגל, בשל הפופולריות שלו, במיוחד לאחר ההצלחות הגדולות של הנבחרת המרוקאית במונדיאל קטר 2022. אך לצד המתקנים המודרניים שיבנו ברמה עולמית, קיימים במרכז הבמה, ובסמוך להם, עוני ועיכוב בשירותי הבריאות והחינוך, ואילוץ ההורים להוציא סכומים גבוהים על חינוך פרטי, בשל חולשת החינוך בבתי הספר הממשלתיים.

במרוקו, אשר מספר תושביה עולה על 38 מיליון בני אדם, שיעור האבטלה הכללית עומד על יותר מ-13%, אך הוא מגיע לכ-37% בין בני הנוער שהובילו את המרד הזה. שיעור האבטלה הזה עולה בערים לעומת הכפרים, כאשר בערים הוא מגיע ל-45% בין בני הנוער בגילאים 15 עד 24.

שיעור האבטלה בין נשים עומד על כ-19%, מה שמעיד על כך שישנם מיליונים שיכולים לעבוד ומובטלים. האבטלה, במהותה, פירושה עוני, והיא גם משמעותה שחיתות.

מרוקו מדורגת במקום ה-99 במדד השחיתות העולמית, לפי דוח 2024. אין מערכת תמיכה חודשית למובטלים, על אף שישנן מספר תוכניות שמנסות להקל על ההשפעות השליליות של האבטלה ולספק מקומות עבודה.

בה בעת, אין אפשרות להפריד בין שירותי הבריאות והחינוך לפוליטיקה; העם המרוקאי רואה בממשלתו הנוכחית ממשלה מושחתת, ודורש לסלק אותה ואת ראש הממשלה שלה עזיז אחנוש. השחיתות מתבטאת במינויים, בעבודות ובמכרזים, ונחשב כי התחום הבריאותי הוא אחד מהתחומים הכי מושחתים.

השחיתות כוללת גם מינויים לעבודה ממשלתית, עסקאות ורכישות ממשלתיות, רישיונות למגוון תחומי חיים כמו בנייה וחנויות, וחוסר עצמאות של המערכת השיפוטית, דחיית העמדה לדין על עבירות, ושחיתות בתכנון ובנייה, ופלוס חלוקת אדמות, המופקדות על קשרים פרטיים, כמו גם בשירותים ובסיוע החברתי, ובניצול משרות במשטרה ובממשלות מקומיות ואחרות.

הרוב המכריע של העם המרוקאי מסרב לנורמליזציה עם ישראל, וקבוצות, ארגונים, אגודות ומרצים באוניברסיטות ואינטלקטואלים, המייצגים את הרוב הזה, עשו צעדים על מנת להודיע על סירובם לכך. שיעור התומכים בנורמליזציה ירד מ-30% בשנת 2022 ל-13% בסוף 2024, ואין ספק שבזמן הנוכחי הוא נמוך הרבה יותר.

על אף התנגדות רחבה כל כך לנורמליזציה, עם הפגנות המוניות נגד זה, המשטר משיך בכך, מתעלם מרצון העם שנתמך עד תום עם פלסטין. אין ספק שזה תורם מאוד להגדלת רמת הכעס הציבורי, במיוחד אחרי השיחות על מטענים בעלי אופי צבאי שסירבו נמלים אירופיים לקבל, בעוד הם הגיעו לנמלים מרוקאיים כמו טנג'יר.

העם והמפגינים לא הרימו כרזות נגד המלך, אלא נגד הממשלה והשחיתות, ונגד הנורמליזציה. ובכל זאת, קולות מערכות ששואגות חרדות, כאילו מדובר במערכת של סיסי, החלו להפחיד את העם המרוקאי מגורלה של סוריה, לוב ותימן.

הם מבינים, לאור מה שמתרחש בעולם של חוסר קבלה על עוולות ובריוניות הכיבוש, כי רוחות הכעס נגד שחיתות המנהיגויות ונגד הנורמליזציה לא יפסיקו בגבולות מדינה אחת, אלא הן רוחות חזקות שמטיילות באזור ובעולם.