עזה וחישובי נקמה של נתניהו

בהקשר של הידיעות המועברו על קרבה להגעה להכרזה עקרונית בין ארצות הברית ואיראן, קיימת תחושת אכזבה וכעס בישראל, כאשר נראה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו חי את אחד מהשלבים הקשים ביותר בפוליטיקה שלו. נתניהו, אשר השקיע שנים רבות בהסתה נגד כל הבנה עם טהראן, מוצא את עצמו מול מסלול פוליטי שנוצר למרות התנגדותו, ובזמן שמתרבים האותות על ירידת יכולתו להשפיע על ההחלטות האמריקאיות.

באותו הזמן, מדיה ישראלית מדברת על כך שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מנע מישראל לבצע פעולה צבאית רחבת היקף בעזה, בעוד שהצבא הישראלי ממשיך להרחיב את שליטתו בשטח בעזה, כך שהאזורים הכפופים לשליטתו מגיעים לכ-70% משטח עזה. ובזמן שהבחירות הישראליות מתקרבות בחודשים הקרובים, ודרגת נתניהו בשורת סקרים יורדת, נראה כי יש לו צורך דחוף לחפש הישג שיפצה על הכישלונות הפוליטיים והאזוריים שהצטברו.

והדבר לא מוגבל לעזה. הממשלה הישראלית ממשיכה לדחוף לפעולות התיישבות מסוכנות בגדה המערבית הכבושה, בניסיון לרצות את בסיס התמיכה הימני שלה ולהשיב את הדיון הפנימי לכיוונים שמשרתים את האג'נדה הפוליטית שלה. אך עזה נותרת הזירה המיוחדת והפחות יקרה עבור נתניהו, והיותר אפשרית לשימוש במאבקיו הפוליטיים הפנימיים.

מנגד, השיחות המתקיימות בקהיר בין הפלגים הפלסטיניים למתווכים נושאות רמזים שונים. הדיווחים המועברים מדברים על אווירה חיובית ועל התקדמות בכמה נושאים הקשורים לסידורים של היום שאחרי המלחמה, כולל נושאי המנהל, הבטחון ושיקום. למרות שהמחלוקות סביב נושא הנשק נמשכות, מה שמת highlighted בשיחות אלו הוא קיומה של קרקע פוליטית שניתן לבנות עליה אם תתקיים רצון מצד הצדדים השונים.

לגבי נתניהו, הסכנה אינה טיפוחי נייר הדרך או בפרטי נושא הנשק עצמו, אלא בכך שכל התקדמות פוליטית משמעה שהרגע המכריע לגבי עתיד המלחמה מתקרב. המלחמה שהפכה לכלי לניהול המשברים הפנימיים והחיצוניים שלו עשויה להפוך למעמסה אם יכפה עליו לעבור לשלב שאחריה. ולכן כל דיבור על סידורים פוליטיים או הבנות חדשות לא נראית בישראל מנקודת מבט של סיום סבל עזה בלבד, אלא מנקודת מבט של השפעתה המיידית על עתידו הפוליטי של נתניהו.

נתניהו לא רק מפחד מכישלון המלחמה, אלא גם מצלחה של כל חלופה למלחמה. כי הצלחה במסלול פוליטי או הבנות חדשות בעזה תוביל אוטומטית להעלאת שאלות קשות בישראל: אם ניתן להגיע להבנות אלו עכשיו, מדוע נמשכה המלחמה כל כך הרבה זמן? מדוע נהרגו מספר כה עצום של פלסטינים וישראלים? ولماذا לא تحقق הו обещות להיגמר עם חמאס או לשוב את השבויים בכוח?

מכאן, האתגר הגדול ביותר העומד בפני נתניהו אינו בהסכם האמריקאי האיראני או בירידת מעמדו הפוליטי פנימית בלבד, אלא גם בהופעת רמזים על אפשרות לדחוף למהלך פוליטי בעזה. ההתקדמות שמדברים עליה הצדדים המשתתפים בשיחות קהיר מציינת את המעבר ההדרגתי מהגיון המלחמה הפתוחה לחיפוש אחרי סידורים ליום שאחרי, וזוהי בדיוק השעה שנתניהו מפחד ממנה. כי כל התקדמות לקראת סיום המלחמה או שיקום או ארגון מחדש של ניהול השטח תפנה לדיאלוג ישראלי פנימי בנוגע ליעילות המלחמה הארוכה ומטרותיה שלא הושגו.

עבורו, סיום המלחמה מבלי להשיג את מה שכינה "הניצחון המוחלט" אינו מהווה פתרון פוליטי, אלא עשוי להפוך לכתב אישום שיתבע אותו בבחירות הקרובות. ולכן לא נראה בלתי אפשרי שהוא ינסה לחסום כל מסלול פוליטי שאינו תואם את رؤייתו, או להיעזר בהסלמה חדשה בעזה כדי לערבב את הקלפים ולהטיל עובדות בשטח חדשות.

עזה הפכה עבור נתניהו ליותר מסתם זירה של עימות צבאי. זהו הקלף האחרון שהוא עדיין מאמין שהוא יכול להשפיע על מהלך האירועים לאחר שהחלו נושאים אזרחיים אחרים להימלט מידיו. לאחר ההבנות המתגבשות עם איראן, ודחיפות הבינלאומיות, ורצון המעצר להטיל את הדורשות הישראליות על בעלי הברית, עזה הפכה להיות הדווקא הזירה היחידה שבה הוא יכול לטעון שהוא עדיין קובע את מהלך האירועים. ומכאן בדיוק היא מקבלת את מקומה המרכזי בכל המשברים הפוליטיים והאזוריים של נתניהו.

במהות התמונה, עזה אינה נראית כמקום של מלחמה פתוחה בלבד, אלא הזירה שבה מצטלבים כל המשברים של נתניהו. מכישלונו להשפיע על מהלך ההבנה האמריקאית האיראנית, ירידת מעמדו הפוליטי פנימית והתקרבות הבחירות, ררוב חוסריכולתו להציג תמונת "הניצחון המוחלט" שהבטיח לישראלים, כל המשברים הללו מתרכזים בעזה. ככל שירדו היכולות של נתניהו להשפיע על הנושאים האזרחיים הגדולים, כך יגדל גם הפיתוי שלו לנסות לשוב אחיזה בשטח שבו הוא עדיין מחזיק במרחב תנועה רחב. וכשאיראן הפכה רחוק מידיו, וلبنان כפוף ליחסי כוחות יותר מסובכים, עזה נותרת המעגל החלש והיותר נוטה לשלם את המחיר של חישוביו הפוליטיים והנקמניים.

ולכן לא ניתן להסתכל על כל הסלמה צבאית אפשרית או על הארכת משך המלחמה בנפרד מהמשבר הפוליטי שחי בו נתניהו. ככל שיצטמצמו אפשרויותיו ויתרחב בידודו, יגדל הסיכון שעזה תהפוך לזירה לסילוק חשבונות ולהשגת הכישלון. 

בזמן שהפלגים והמתווכים מדברים על הזדמנויות שעשויות לפתוח את הדלת בפני סיום המלחמה ושיקום, נשאלת השאלה החשובה ביותר: האם נתניהו ייתן לסיים את המלחמה אם הישארות המלחמה היא מה שמבטיח את הישרדותו הפוליטית?

עד כה התשובה נראית קרובה לשלילה. ולכן הפלסטינים בעזה ממשיכים לשלם את המחיר הגבוה ביותר, לא רק כתוצאה מהמלחמה הישראלית, אלא גם כתוצאה מההערכות האישיות של נתניהו ומאמציו הקבועים להימלט קדימה. ובזמן שמתרחש האסון ההומניטרי הבלתי נראה, הצורך הופך דחוף להחלטות אמיצות שמניחות את חיי האנשים מעל החישובים הפוליטיים הצרים, ופותחות את הדרך לסיום ההשמדות ולהפסקת המלחמה, לפני שעזה תהפוך לחלוטין לקורבן למבוי הסתום הפוליטי הישראלי שאין לו שום קשר לכך.