הערבי .. בין פטיש מציאות כואבת לבין אלון התקווה !?

מציאות כואבת שובה את הערבי מאוקיינוס עד מפרץ, מציאות בה השחור שולט על מוחו של הערבי? אותו אדם שחי תחת פטיש הפיזור? מצב של תסכול שעושה את דמותו קרובה לפיצול, - אם נוכל לתאר - בזמן שהוא חולם על חירות וכבוד, הוא מוקף בתסכול כתוצאה מעוני מרוד, הידרדרות כלכלית, היעדר צדק חברתי ומשבר בלגיטימציה פוליטית ותלות, וכעין גירוש עצמי מהאני ומהחברה שלו, מה שמגביר בו תחושה מרה שמרחיקה אותו מהחלום, שמרבים מבני עמנו מתרגמים אותו לבריחה אל העבר, הפצת אגדות וחיים על התהילה, ולפעמים גם לפנייה לאלימות ותלות.

סדרה של תבוסות הוטלה על האומות הערבית והאיסלאמית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית, וחלוקת ירושתן בין המדינות הקולוניאליות (בריטניה וצרפת באותה תקופה) והשתלת גוף זר בגוף האומה (ישראל) אינו אלא חנית שננעצה בצד הערבי, ומה שבא בעקבות זאת היה טבח שהמיט את חורבן על מיליונים מבני האומה, במהלך חיסול המהומות שהחלו בדרישה לחירות ולהסרת הגוף הרע מהגוף האומה באמצעים דיכוטומיים שונים. אבל מול העקשנות של העמים לחירות, היה ניסיון לקעקע אותם על ידי פירוק העולם הערבי למדינות קטנות והענקת עצמאות פורמלית לרובן ומינוי שליטים נאמנים, שמטרתם היחידה היא לשמור על כיסאותיהם ודיכוי העמים המתנגדים באמצעות מכוני מודיעין הקשורים למודיעין קולוניאלי, והפצת פחד ופרסום עוני, כך שההתמקדות של הערבי תהיה רק בהבטחת לחמו היומי ומחיקת כל רעיון מרד, והכנה של הדרך לקבלה ולהתמודדות עם הגוף הרע שננעץ בצידו.

ולאורך הקווים האלו, לשמור על נאמנות השלטון, אשר הם ערבים ומוסלמים רק בשמות, אך הם מערביים בטבעם, מבצעים את תפקידיהם המושחתים בהשגת מטרות הציונות ואימפריאליזם כדי לקבל את הסכמתם, ובכל זאת הם זוכים רק למבט נלעג ולזלזול מכאלה שמינו אותם. ודוגמה חיה לכך היא מה שהצהיר הנשיא האמריקני דונלד טראמפ על יורש העצר של סעודיה. ולאור השגת הנאמנות הזו, והבטחת הימנעות מסטייה מהקו שנקבע להם, הובא מצב של שחיתות כלכלית וחברתית ואפילו מוסרית, ומימון של מכונות מודיעין כדי לרדוף כל מי שיכול לנצח את בני עמו בעصנותם. כדי להעסיקם יותר, העניקו המדינות הקולוניאליות להם עצמאות פורמלית, אבל כאלו שציבו גבולות וזרעו פרסוק בבעיות גבול ביניהן, וזרעו תסביכים דתיים ושנאה בכל עַם, והשקעה במרות גבול תחת הכינוי "שחרור מה אדמה השתלטה" ובכך הסיחו את המבט מהשאיפות ותוכניות הגוף הרע להתרחבות בגוף הערבי!!

הערבי הגולל מתח שלו, חי בין פטיש המציאות הכואבת שסובבת אותו מכל צד, ובין אלון הרגשות והגעגועים לתחייה ההיסטורית והתקוות לשינוי קרוב, שמושך אותו מהמציאות הכואבת שלו, ולכן הוא רואה את עצמו נופל רגשית ונמשה מהר לאירוע כלשהו בהרגשה ובתחושת הכבוד והגאווה החסרות, ואפילו – המועברות על ידי גורם עליון – מזה זמן רב, כניסיון לברוח מהמציאות שלו, ואי לכך הוא מקיים את הביטוי הידוע: "המטביע נתפס בקיסם", בלי להתכוון לתוצאות שעלולות להותיר השפעות שליליות על מהלך חייו, מצב של מאבק מתמשך, מצב של פיזור בין מציאות פוליטית וכלכלית מוכתבת ומורכבת, ובין רגשות סוערים שמזינים אותו לעמקי העבר המלא תהילה, מה שעשוי להשפיע על החלטותיו ועמדותיו, ומה שמטיל עליו אתגרים גדולים בהשגת האיזון בין דרישות החיים הפרקטיות לבין חירות המחשבה וכבוד אישי.

אין ספק שזו מדיניות מתוכננת, שהתבססה על האיומים והעידודים, שנושאים את שמו של מחיקת העבר המפואר מהמוח של האדם, על ידי השקעת חברות בטיפשות ובסיפוקים והדרת תפקידם של אינטלקטואלים, מחשבים ומהפכנים, תוך איום מהם מישות דמיונית לפעמים, ושימוש באמצעי הביטחון לרדוף אותם ללא הרף ולאחר מכן לשים אותם תחת מיקרוסקופ ביטחוני לפעמים השנייה, או נותנים להם כסף ומשקיעים אותם בשחיתות בכל צורותיה, עד כדי יצירת דור שמכריז את השלטון ברצון או בכוח, כדי להימנע מההקצאה והדיכוי, או אולי כדי לשמור על הישגים, ונוכחות תרבות מערבית כמודל, והתכחשות לתרבותו ולתהילות אבותיו, תוך עליית פוליטיקאים וכלכלנים ואפילו אנשי דת משיחים, שליבם הוסרו והם מובלים לשרת את אדוניהם במערב, והעמקת התפקידים השטניים שלהם!!

אבל האם זו הסוף והאם הכניעה למציאות הכואבת אינה ייחודית? אין ספק שמי שאיבד את התקווה איבד את החיים החופשיים והכבודים, והאומה הערבית יש לה היסטוריה וכללים שונים שאינם ניתנים להשכחה גם אם כל הכוחות האויבים יזמו סביבם ויסגרו עליהם, והתקווה היא באל בדבר ראשון, ואז בעמים החופשיים עם ההיסטוריה העשירה, לא יכולים להכות או להישאר כנועים תחת חובת הדיכוי וההשפלה, ומכאן יש להעסיק את הכוחות והאפשרויות ולנצל את ההזדמנויות וליצור דרכים חדשניות ולהתמיד למטרות הרצויות במקסימום יעילות, זאת על ידי הרמת המורל, ובוסט רוח העוז והחלטה והתמדה وعدم נשמע למציאות, והתגברות על הקשיים, בלי להתכוון לצורות ההפסדים שהן עלולות לתרח על הקשיים שזמן שיימשכו צריך להיות מתגבר.