מלחמה ללא عقل.. מי באמת מנצח ומי משלם את המחיר?

בעיצומם של האירועים המואצים במזרח התיכון, התמונה נראית במבט ראשון מורכבת ומלאה בהצדקות פוליטיות וצבאיות. אך כאשר מנתחים את התמונה, מתגלה משוואה פשוטה הרבה יותר: יש מי שמרוויח ויש מי שמשלם את המחיר, וההבדל בין שני הצדדים הוא ענק.

בצמרת המרוויחים עומדים נתניהו וטרמפ, כאשר המלחמה עבורם превращается לכלי פוליטי במובהק. ההסלמה מעניקה למנהיגים הללו הזדמנות לסדר את המצב הפנימי ולהימלט מהמשברים ומקבצי השחיתות ומהוועדות החוקתיות, ולחזק את השיח הביטחוני שיבטיח את המשך התמיכה הציבורית או הפוליטית שלהם. בהקשר זה, ההחלטות הגדולות לא תמיד נובעות מאסטרטגיה ארוכת טווח, אלא הן משקפות חישובי הישרדות והשפעה.

וזה לא מוגבל רק לפוליטיקה אלא מתפרש לרשת רחבה יותר של מרוויחים, הכוללת מעגלים כלכליים הקשורים לתעשיית הנשק ולהשקעה במשברים, משאבי משפחת טרמפ ועד חברי הקונגרס והסנאט האמריקני, המובילים חברות ושולטים בשווקים הגלובליים. מלחמות, בהיסטוריה, פותחות דלתות עצומות לרווחים, בין אם דרך עסקאות נשק, שיפוץ או ספקולציות בשוקי האנרגיה, זהב ועוד. כאן הסבל האנושי הופך למספרים בתקציבים, והכאוס נעשה סביבה פורייה לאינטרסים צרים.

בהקשר של ההצהרות הפוליטיות המואצות של הנשיא טרמפ ונתניהו, חוזרות עמדות המשרתות את המרוויחים ואינן משרתות את אמריקה וישראל. הן משקפות שליטה מלאה על התרחשויות האירועים ומספקות תמונה חסרת ערך של תוצאות בשטח, כגון אישורים על סגירה או פתיחה של מיצר הורמוז או השגת הישגים צבאיים משמעותיים או ניטרול אויבים מהשורה הראשונה. עם זאת, הנתונים בשטח ומה שמתרחש על הקרקע לעיתים קרובות משקפים תמונה שונה, כאשר אינדיקציות להמשך המלחמה בצורה חריפה יותר ולהחלפת מכות במקום הכרעה המתקבלת לכאורה דרך אותן הצהרות. במקביל, טרמפ חוזר על טענות באשר לקיום מסלולי מו"מ או הבנות המתגבשות, בעוד העובדות מצביעות על היעדר תוצאות מוחשיות בשטח, מה מחזק את חוסר ההתאמה בין השיח הפוליטי לבין המציאות בפועל. בנוסף, ההוצאות על החיסול של מנהיגים מהצד האיראני וחיזבאללה, בהן מתגאים נתניהו וטרמפ, אינן מסתיימות בהפסקת הכוח המתנגד או החלשת הביצוע, אלא מובילות לעליית מנהיגים נבאיים וחזקים יותר, פחות נכונים להתפשר, במצב שבו חסרות דמויות בעלות ניסיון בניהול מו"מ, סכסוכים והכנה של הסכמים מאוזנים. זה, בתורו, תורם להחמרת המצב ולהארכת המלחמה במקום לסיימה.

מנגד, עומדים המפסידים בצד השני של המשוואה, והם רוב מוחלט, עמים שלמים שמוצאים את עצמם בלב סכסוכים שאין להם שליטה בהם, מהאזרחים באזורים של סכסוך ועד לקהילות המושפעות בצורה בלתי ישירה.

בישראל עצמה, התושבים משלמים מחיר הולך ומתרקם בין אם דרך מוות מהטילים או מהירי, או שהות במקלטים, או הגירה לארצם המקורית, או לחצים כלכליים וריחוק חברות, או שחיקת משאבים אנושיים, או חרדה מתמשכת המלווה את החיים היומיים בעיצומם של מלחמות מתמשכות. ואילו באיראן ובמדינה הלבנונית, התמונה חד משמעית יותר קשה, כאשר האזרחים התמימים סובלים מעלות ההסלמה, באמצעים כמו תקיפות אמריקאיות ישראליות על בתי ספר ובתי חולים, ורצח ילדים וחפים מפשע ללא רחמים או רסן אנושי או חוקי, בנוסף לשחיקה כלכלית, עליית מחירים, מחסור במקורות אנרגיה, מזון ומים, ואפילו היווצרותם לעיתים צמוד למוקדי סיכון ישירים.

מעגל ההפסדים הולך ומתרחב לכל העולם, שכן מלחמות אינן נשמרות רק גיאוגרפית, אלא השפעותיהן נמשכות לכלכלה הגלובלית לאחר סגירת מיצר הורמוז ותקיפות על משאבי אנרגיה ועל מאגרי הנפט באיראן, במפרץ ובישראל, תוך לעיתים קרובות תסיבוכת והתמודדות בשוקי האנרגיה ועליית מחירים, מה שגורם לעלייה באינפלציה ולהפחתת הכושר לקנות של מיליונים ברחבי העולם. כמו כן, המשברים ההומניטריים מתעצמים עם עלייה בשיעורי המעבר, הגירוש והעוני, מה שיוצר מציאות שבירה שהתוצאות שלה מחזיקות לדורות, ועשויות להוביל למלחמה אזרחית או בינלאומית, ואפילו גרעינית, שתהרוס את העולם.

בהקשר זה, מדינות המפרץ נחשבות לאחת הקבוצות המפסידות הגדולות, משום שאדמותיהם הפכו לזירות פתוחות למלחמה וסכסוך תחת הנוכחות הצבאית האמריקאית והבסיסים שהופכים אותן למרכז הקרב. מציאות זו שמניח לחץ מתמשך על הריבונות שלהן ומביאה את מתקני הנפט שלהן להיות יעד מיידי בכל הסלמה, מה שמעביר איום מוחשי על היציבות הכלכלית והפוליטית שלהן, ואולי מחזיר לייעודים של חוסר יציבות כלכלית וביטחונית אשר תפסיד להן את ההשגות של עשרות שנים של פיתוח ויציבות פוליטית.

לא ניתן להתעלם מההיבט הסביבתי, שכן חורבן התשתיות והתקפות על מתקני אנרגיה מביאות לנזקים ארוכי טווח המשפיעים על בריאות האדם ועל האיזון הסביבתי באזור ובעולם.

בסופו של דבר, התמונה מתבררת בלי סיבוכים:
המרוויחים הם מיעוט מוגבל, בעוד המפסידים הם רובן המוחלט של העמים, המדינות, והכלכלה הגלובלית, ועד לסביבה. מלחמות, גם אם נראות רווחיות לקבוצות מצומצמות, משאירות חותם ארוך טווח שמקשה על הכלכלה, ומשנות את פני העולם לעבר חוסר יציבות נוספת על מנת לחישובים צרים של כמה צדדים, במקום להנחות אותו לפתרונות.

ובסופו של דבר, השאלה האמיתית נשארת:
אם כולם מפסידים… למה המלחמה נמשכת?