המלחמה על איראן וסידור מחדש של הסדר הבינלאומי

עיתונאי וכותב שמתמחה בעניינים בינלאומיים, וחוקר בנושאי צדק ועימותים חמושים

העימות בין ארצות הברית לאיראן לא נשאר עוד עניין אזורי המוגבל לגבולות המזרח התיכון, אלא הפך לחלק מתמונה בינלאומית רחבה יותר שמתעצב על רקע שינויים גדולים במבנה של הסדר העולמי. הסכסוך סביב התוכנית הגרעינית האיראנית אינו נוגע רק למניעת מדינה מהחזקה בנשק אסטרטגי, אלא גם נוגע לניהול האיזונים הבינלאומיים ולוויסות דרכי הכוח באזור שנחשב לאחד האזורים הרגישים ביותר בעולם מבחינת אנרגיה, ביטחון וגיאופוליטיקה.

מנקודת המבט הזו, לא נראה כי ארצות הברית מעוניינת בהכרח להפיל את המשטר האיראני עד כמה שהיא שואפת למנוע את הפיכתו של איראן לכוח גרעיני צבאי. החזקה של טהראן ביכולות מסוג זה תוביל לשינוי עמוק במאזני ההרתעה באזור, ותעניק לאיראן מרווח רחב יותר להשפיע על תיקים אזרחיים המשתרעים מהכור המצרי ועד לشرق הים התיכון. והחשוב יותר, שהתפתחות זו תעמיד את ישראל מול מציאות אסטרטגית חדשה, כאשר היא תמצא לראשונה מול כוח אזורי המחזיק ביכולת הרתעה גרעינית פוטנציאלית.

אך החישובים האמריקאיים אינם מסתיימים בגבולות המזרח התיכון. וושינגטון רואה בהפצה גרעינית איום על הסדר הבינלאומי כולו. ככל שיגדל מספר המדינות המפ ECS יכולות טכנולוגיה גרעינית צבאית, יגדלו הסיכויים להיסחפות אסטרטגית, וסיכוני העברת ידע או חומרים רגישים לגורמים לא ממשלתיים או לרשתות חמושות בינלאומיות ייגברו. בעולם שחי כבר ברקע לחצים גדלים בין מעצמות העל, כל תקלה במערכת מניעת ההפצה עלולה לפתוח את הדלת למירוצי חימוש חדשים שקשה להכילם.

לאחרונה, מתרחשת עימות זה בהקשר בינלאומי המאפיין ירידת ההגמוניה החד צדדית של ארצות הברית ועליית כוחות אחרים כמו סין ורוסיה. לכן, התיק האיראני לעיתים הופך לזירה לא רשמית לניסיון התמודדות בין המעצמות הגדולות. טהראן, המנסה להפר את הבידוד המערבי שהוטל עליה, מוצאת במגעים עם בייג'ינג ומוסקבה הזדמנות להקל על הלחצים הכלכליים והפוליטיים, בעוד וושינגטון רואה בכך אינדיקציה נוספת לכך שהתיק האיראני חורג מהיותו משבר אזורי והופך לחלק ממאבק רחב יותר סביב צורת הסדר הבינלאומי העתידי.
במישור האזורי, כל עימות צבאי רחב עם איראן לא יישאר בתוך גבולותיה. רשת הבריתות וההרחבות הפוליטיות והצבאיות הקשורות לטהראן במספר זירות עושה את האפשרות להתרחבות העימות למציאותית. זה אומר שהאזור עלול להחליק לשלב ארוך של אי יציבות, במיוחד אם העימות יתחלף לסכסוך מרובה מזויות.

בתוך כל השינויים הללו, המדינות הערביות והאסלאמיות נמצאות במצב של מקבלות יותר מאשר כוחות פעילים בעיצוב מהלך העניינים. חולשה ביכולת לנסח חזון אזורי משותף, והשסעים הפוליטיים העמוקים, הפכו את האזור לזירה שבה מתלכדות אסטרטגיות כוחות המעצמות הגדולות יותר מאשר להיות מרחב לקבלת החלטות עצמאיות.

מה שמתרחש כיום סביב איראן לא ניתן להבין רק כמשבר בין שתי מדינות, אלא יש לראות בו כחלק מתהליך רחב יותר של סידור מחדש של האיזונים בסדר הבינלאומי. מדובר בעתיד ההרתעה הגרעינית, ובמעמד המזרח התיכון במפת הסכסוך בין הכוחות הגדולים, וביכולת המדינות האזוריות להפוך מזירות סכסוך לצדדים משפיעים בעיצוב עתידן.

ובסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר נשארת: האם האזור יישאר רק במעמד של זירה לתחרות הכוחות הגדולים, או שהוא יצליח בשלב כלשהו לבנות את האיזונים שלו שיראו אותו שותף בעיצוב הסדר הבינלאומי ולא סתם זירה להתרחשותו?