בריחה למלחמה: איך המשברים של טראמפ ונתניהו מנהיגים את העולם לעימות מסוכן

בעיצומם של השינויים הגלובליים המואצים, המלחמה האחרונה נגד איראן מתגלית כאירוע החורג מגבולות הסConflict המיליטרי המסורתי, ומגלה מסלול מלא סיכונים המעמיד בסכנה את היציבות הבינלאומית. רחוק מהדברים הרשמיים המקשרים בין מלחמות בדרך כלל לבין ביטחון או יציבות, התמודדות זו נראית קרובה יותר למאבק המונע על ידי חשבונות אישיים ופוליטיים, שבהם האינטרסים של ישראל והשיקולים הפנימיים של המנהיגים הפוליטיים גוברים על אינטרסים של העמים, בעוד שהחברות נושאות את העלות הכלכלית והאנושית המתרקמת.

בארצות הברית, טראמפ מתמודד עם סדרת משברים פוליטיים פנימיים, כולל האשמות הקשורות למקרה ג'פרי אפשטין, המאיימות על מסלולו הפוליטי והחוקי. תחת לחצים אלו, ההסלמה הצבאית הופכת לכלי לבריחה מהמשברים הפנימיים, בעוד שתחושת דחייה הולכת ומתרקמת בקרב האזרחים האמריקניים כלפי בזבוז כספים ודמם של חיילים אמריקאיים במאבקים שאינם מייצגים את האינטרסים הישירים שלהם, במיוחד כאשר משאבים אלו משמשים לתמיכה בישראל בעוולותיה ובסכסוכים האזוריים שלה.

מנגד, במדינת הכיבוש הישראלי, בנימין נתניהו חי תחת לחץ של משפטי שחיתות מתמשכים, בעוד שאזרחי מדינת הכיבוש הישראלי סובלים מההשלכות של מלחמות חוזרות. המלחמה כבר אינה סתם התמודדויות צבאיות בגבול, אלא התפשטה להשפיע על חיי היומיום של האזרחים, כאשר האוכלוסייה סובלת מהרס התשתיות, מהתמוטטות הכלכלה, מהגירת חברות ואזרחים, ואפילו מקשיים בהגעה לשירותים בסיסיים כמו גישה לשירותים ציבוריים באזורים מסוימים. כל זאת מגביר את תסכולם של האזרחים ומשקף עלות פוליטית וחברתית גבוהה ביותר על פנים מדינת הכיבוש הישראלית.

מאז תחילת ההסלמה, המנהיגות הפוליטית בוושינגטון ובתל אביב, ובראשם טראמפ ונתניהו, הקפידו על שקרים והצגת תמונה שמרמזת על הכרעה צבאית מהירה. נתניהו הודיע שוב ושוב על חיסול היכולות של חמאס וחזבאללה, בעוד שטראמפ הצהיר על חיסול היכולות הצבאיות האיראניות ושליטה על האוויר, אך המציאות בשטח שונה. שיגור הרקטות מלבנון ואיראן ומתקפות על אתרים רגישים מראות כי מה שמוצהר אינו משקף את מצב העניינים, ושהמלחמה לא הוכרעה כפי שהיא מצטיירת בתקשורת, וכל החזיתות עדיין בוערות.

ההסתרה התקשורתית מעמיקה את הפער הזה, שכן הסיקור התקשורתי במדינת הכיבוש הישראלית, בארצות הברית, במדינות الخليج ובאזור נמצא תחת מנגנונים מחמירים עם הגבלות על צילום אתרי התקיפות ועל פרסום מידע שטח. ובמקרים רבים, אזרחים או עיתונאים מתמודדים עם איומים משפטיים שיכולים להגיע לחמש שנות מאסר כאשר הם מנסים לתעד את האירועים, הן בישראל והן במדינות الخليج שבהן נמצאות בסיסים אמריקאיים.

הדבר הרגיש ביותר הוא באזור الخليج, שאינו צד מקורי במלחמה המשוגעת הזו, אך נשא את נטל הבסיסים הצבאיים האמריקאיים המפוזרים בו. ישנם קולות הולכים ומתרקמים בכמה מדינות באזור הקוראים לסלק את הבסיסים הללו, מחשיבים כי הביטחון המקומי לא צריך להפוך להגנת אינטרסים אמריקאיים וישראליים, בעוד שהצבאות הגליליים נושאים את נטל הגנת הבסיסים הללו ומונעים רקטות נגד ישראל, במקום להגן על שטחיהם ישירות. מצד שני, איראן הדגישה כי מטרותיה מוגבלות לבסיסים הללו בלבד ולערים האיראניות, וכי ברגע שיציאת הכוחות או הפסקת הפעולה הצבאית האמריקאית נגדה יקרה, הפעולות תיפסקנה, וסילוק האמריקאים מגנה על מדינות האזור מפני עימות ישיר עם שכנתן איראן, שהביעה חוסר רצון בכל סכסוך עם שכניה, כאשר התברר שבקרב חברי הקונגרס האמריקאי הם חותרים לדחוף את מדינות الخليج למלחמה שוחקת עם איראן ומספקים להם נשק.

סכנת ההסלמה אינה מוגבלת לאזור, שכן המלחמה עם איראן עשויה למשוך את השלכותיה על המעצמות הגדולות, כאשר איראן מחזיקה בקשרים אסטרטגיים ובאינטרסים כלכליים עם רוסיה וסין, ועשויה להוביל את השתתפות אירופה בקואליציה המערבית לעימות בינלאומי רחב. ובעולם המאמין בנשק גרעיני עצום, כל הסלמה לא מחושבת עלולה לגרור את העולם למפגש קטסטרופלי עם איום קיומי פוטנציאלי על ארצות הברית וישראל.

ולבסוף, מלחמה זו חושפת סתירה קשה: משברים פנימיים ולחצים אישיים אצל המנהיגות משתנים לעימות עולמי המעמיד בסכנה את יציבות האנושות כולה, ובין הצהרות טראמפ ונתניהו לבין העובדות בשטח, האזרחים בכל מקום הם הקורבנות האמיתיים, בעוד שבמציאות מתבזבזת בתוך ספירלת ההטעיה התקשורתית הרשמית. ומה שמקשה עוד יותר הוא שנתניהו לא מצא נשיא אמריקאי טיפש יותר מטראמפ בין כל הנשיאים הקודמים שימשוך אותו למלחמה לא מחושבת עם איראן, אלא עם כל מדינות העולם. מלחמה זו עשויה בקלות להפוך לעימות אזורי רחב עם השלכות עולמיות ולהציב את העולם כולו על סף עימות שלא נראה כדוגמתו מזה עשרות שנים.