אם היה לפלסטין "מדד אושר"

בכל שנה מצפה העולם ליציאתו של דוח האושר העולמי שמודד את רמת האושר במדינות בהתאם למדדים כלכליים וחברתיים שונים, בניהול גופים הקשורים לאומות המאוחדות. לרוב מדינות עם יציבות כלכלית וחברתית מובילות את הרשימה, בהן החיים נראים יותר ניתנים לחיזוי ויותר משופעים בשירותים והזדמנויות.

אבל הדוח הזה מעלה שאלה שונה כשמסתכלים על המצב הפלסטיני: איך אפשר למדוד אושר בחברה שחיה במצב של חוסר ודאות תמידי?

על פי המדדים המסורתיים, התשובה עשויה להיראות קלה. המדדים הכלכליים אינם גבוהים, שיעור האבטלה גבוה, וההגבלות המוטלות על התנועה והעבודה ברורות, בנוסף לאופק פוליטי לא יציב. על פי חישובים קרים אלה, פלסטין עשויה להיראות כמקום רחוק מכל דירוג חיובי במדדי האושר.

אולם המדדים הללו, למרות דיוקם המספרי, לעיתים לא מצליחים לקלוט מה באמת קורה בתוך החברות.

בפלסטין, וב trotz כל המורכבות, החיים היומיים ממשיכים בקצב בולט. השווקים פעילים, האוניברסיטאות מלאות בסטודנטים, יוזמות קטנות צומחות כל הזמן. לא משום שהנסיבות קלות, אלא משום שהחברה פיתחה עם הזמן יכולת מיוחדת לארגן את החיים בתוך משברים.

ופה מתגלה הפרדוקס: מה שמכנים הדוחות הבינלאומיים "מדדי רווחה", נתפס במציאות הפלסטינית כסוג שונה של מדדים לא כתובים. האושר לא תמיד מתבטא ברמת ההכנסה, אלא ביכולת של אנשים לשמור על קשרים חברתיים, ובמשך החיים המשפחתיים, ובהתעקשות על חינוך ועבודה גם בתנאים המורכבים ביותר.

המשפחה המורחבת, השכנים, ורשתות הסולידריות החברתית, כולם ממלאים תפקיד מכריע בהקשר הזה. כשאפשרויות הכלכלה מתמעטות, רשתות אלה הופכות למערכת תמיכה ממשית המסייעות לאנשים להמשיך. וזה מה שהופך את החברה ליותר מסוגלת להסתגל למשברים בהשוואה למה שעשויות לשקף המספרים בלבד.

אבל חשוב גם לא ליפול לרומנטיקה מופרזת סביב התמונה הזו. החיים היומיים נושאים עמם כמות רבה של לחץ, חרדה וחוסר ודאות, במיוחד בקרב צעירים המתמודדים עם שאלות קשות לגבי עבודה ועFuture. ולכן, השיח על "האושר הפלסטיני" לא צריך להפוך להצדקה למצבים הקיימים או להתעלם מאתגריהם.

אולי העניין טמון במשהו אחר: האושר כאן הוא לא מצב קבוע, אלא מיומנות חברתית. יכולת לייצר רגעים מתוך חיים רגילים בתוך מציאות לא רגילה. יכולת לשמור על קשרים ומשמעות גם כאשר התנאים נראים נגדיים.

ואם היה לפלסטין מדד אושר מיוחד, ייתכן שהוא לא היה מודד רק את רמת ההכנסה או השירותים, אלא דברים אחרים: עוצמת הקשרים החברתיים, היכולת להסתגל, וההתעקשות להמשיך למרות הלחצים.

אולי מדדים אלה לא ימקמו את פלסטין בראש הטבלאות הבינלאומיות. אבל הם עשויים לחשוף משהו חשוב יותר: שהחברה הלומדת איך להגן על משמעות החיים בתנאים מורכבים, מחזיקה בעוצמה מסוג שונה... עוצמה שלא מתגלה בקלות בסטטיסטיקות.