איראן מדליקה את האזור והחברות במפרץ מחשבות בזהירות

בעיצומו של הסלמה איראנית נמשכת, גוברות החששות האזוריות לגבי ביטחונה של המפרץ ויציבותן של הבריתות הערביות. ההתקפות החוזרות על מתקני הנפט ונוכחותם של גורמים חיצוניים משאירות את האזור בצומת עימות נרחב, בעוד המדינות במפרץ פועלות בזהירות רבה, מחשבות את צעדי המשתנים, ומאזנות בין הרתעת איראן לבין הגנה על האינטרסים החיוניים שלהן.

ביום הרביעי של המלחמה נגד איראן, נתחל ירידה משמעותית במספר הטילים והמטוסים הבלתי מאוישים ששלחה טהרן לעבר ישראל ומדינות האזור. למרות שהצבא הישראלי אינו מפרסם את המספרים המלאים במהלך המלחמה, הערכות מצביעות על כך שמספר השיגורים ירד בשיעור של כשלושה רבעים לעומת היום הראשון של העימות, אז נאלצו רוב הישראלים להישאר שעות רבות במקלטים.

עם זאת, ירידה זו בנפח השיגורים אינה אומרת בהכרח שההסלמה נחלשת. המלחמה מתרחבת גיאוגרפיתผ่าน השלכות המרחיבות למדינות נוספות במזרח התיכון. נראה כי ההנהגה האיראנית מהמרת כי ההצתה של עימות אזורי רחב יותר עשויה לשמש כגורם הרתעה עבור ארצות הברית ובנות הברית שלה, ואולי מאוחר יותר ליצור תנאים המכתיבים סיום אש בתנאים נוחים יותר עבורם. לכן איראן ממשיכה לשגר טילים ומטוסים בלתי מאוישים בכיוונים שונים, מתוך ניסיון להרחיב את מעגל ההתנגדות ולהעלות את עלות המלחמה עבור אויביה.

בהקשר זה, מנסה ארצות הברית לגייס תמיכה בינלאומית רחבה יותר לפעולותיה הצבאיות, אך ניסיון זה עד כה מוגבל במסגרת העמדות הפוליטיות וההצהרות הדיפלומטיות. המדינות האירופיות הגדולות כמו בריטניה, צרפת וגרמניה לא הצטרפו עדיין לברית הצבאית שוושינגטון שואפת להקים. ואילו המדינות הערביות, במיוחד במפרץ, מתמודדות עם ההתפתחויות בזהירות רבה, למרות כעס הגובר כלפי איראן.

צניחה זו במחשבות של המפרץ אינה משקפת היעדר איום כמו שהיא משקפת את המורכבות של החשבונות הפוליטיים והביטחוניים. המדינות הללו מוצאות עצמן בפני משוואה רגישות: מצד אחד הן נתונות להתקפות ישירות או לא ישירות מצד איראן, ומצד שני הן מבינות כי ההשתתפות במלחמה אזורית פתוחה עלולה לשאת סיכונים משמעותיים על יציבותן הכלכלית והביטחונית.

בהקשר זה, דיווחים תקשורתיים ציינו כי בכיר המקורב למשפחה המלכותית בערב הסעודית אמר כי ריאד עשויה להצטרף למלחמה אם מתקני הנפט שלה ייפגעו בהתקפה חדשה. עמדה זו משקפת את רמת הרגישות שמייצגת התשתית הנפטית עבור הממלכה, שכן כל פגיעה משמעותית בה עשויה להוות מכה אסטרטגית לכלכלה הסעודית ולשווקי הנפט העולמיים.

ההצהרה הזו הגיעה על רקע דיווחים על פיצוצים ונזקים במדינות שונות במפרץ, ביניהן האמירויות, קטר וכווית, בנוסף לפגיעות במתקני נפט סעודיים. הערכות מצביעות כי אחד מהמוקדים שעמדו למתקפה מפיק כעת כמחצית מיליון חביות נפט ביום, דבר שתרם כבר לעליית מחירי הנפט בעולם.

אולם המִשְׁחָק הפוליטי המובהק בסיפור הזה מתמקד בנאום המופנה כלפי המדינות הערביות המהססות להצטרף למלחמה. בעוד שהביקורות והלחצים מופנים כלפי המדינות שעדיין שוקלות את עמדתן, מתעלמים מהעובדה שישראל עצמה קיבלה את החלטת העימות منذ البداية והחלה בפעולות הצבאיות שלה נגד איראן לפני מספר ימים. ואם איראן, לפי הנרטיב הישראלי, סובלת מנסיגה ביכולתה הטילית ומחפשת תמיכה מצד בעלות הברית שלה כמו הח'ותים כדי לפצות על ירידה זו, השאלה שמתעוררת היא: מדוע מופעל לחץ על המדינות שעדיין חושבות על עמדתן, בעוד ששאלה זו לא נשאלת לגבי הצד אשר יזם את המלחמה וממשיך להרחיב אותה?

ההתפתחויות האחרונות גם רומזות שאיראן אולי טעתה בהערכה שלה לגבי עמדת המפרץ. הציפיות האיראניות היו מבוססות על האפשרות של קיומו של פיצול בתוך מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, ושהרוב המכריע של המדינות יעדיפו להימנע מהסלמה ולשמור על איזונן הפוליטי והכלכלי עם טהרן. אולם האינדיקציות הראשוניות מצביעות על נטייה הולכת וגוברת לכיוון תיאום עמדות בין שש המדינות, במיוחד לאור פגיעות ישירות בביטחונן.

אפילו ירדן, שניסתה בתחילה לשמר מדיניות ניטרלית, שלחה מסרים ברורים לטהרן כי פגיעות בביטחונה מהוות קו אדום. בדיווחים עולה כי הממלכה השתתפה בהכחשת התקפות אוויריות שנשואות אל שטבה האווירי, במהלך מהלך שמצביע על שינוי הדרגתי בעמדתה.

כמו כן, משרד ההגנה הבריטי הודיע כי מטוסי קרב מדגם F-35 פעלו בשמי ירדן והפילו מטוסים בלתי מאוישים איראניים במסגרת מבצע הגנתי להגן על ירדן, בתמיכה של מטוסי "טייפון" ומטוסים לתדלוק. זו הפעם הראשונה שבה מטוס קרב בריטי מדגם זה מפיל מטרה במהלך פעולה מבצעית ממשית, דבר שמצביע על היקף המעורבות הצבאית המערבית בהגנה על בנות הברית באזור.

במקביל, דוחות תקשורתיים ישראליים חשפו על שיחים מתנדחים לגבי אפשרות שישראל תשתף בהגנה על האינטרסים האמריקאים באזור המפרץ, במסגרת שיתוף פעולה הגנתי הדדי בין וושינגטון לתל אביב. כמו כן דנים אפשרויות לספק קשת הגנה למדינות המפרץ שנמצאות תחת התקפות איראניות חוזרות.

עם זאת, יש לפעול בזהירות רבה עם חלק ניכר מהחדשות הללו, שכן חלק גדול מהן עדיין במסגרת הדלפות תקשורתיות והערכות פוליטיות, ואינו בהכרח משקף החלטות ממשיות. כמו כן, הקשרים בין איראן חלק מהמדינות במפרץ, במיוחד האמירויות, עדיין מסובכים ומורכבים כלכלית, דבר שמקשה על המעבר לעימות ישיר כהחלטה רגיש במיוחד.

בשל כך, לא צפוי שעל מדינה כלשהי במפרץ תתקבל החלטה בודדת על כניסה אל המלחמה. החלטה כזו, אם תתקבל, סביר שתצא מעמדה קולקטיבית של מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, לאחר הערכה מקיפה של הסיכונים וההשלכות.

בסופו של דבר, המצב האזורי נראה מדאיג ופתוח לאפשרויות בלתי צפויות. ההתקפות על מדינות המפרץ, או הוצאת ביטחונן הכלכלי והאנרגטי לסיכון, לא רק שמאיימים להרחיב את גבולות המלחמה בין המדינות, אלא גם עשויים לפתוח דלת לנוכחות גורמים חדשים בזירת הסכסוך. החשש אינו מוגבל רק לאפשרות הצטרפות מדינות אחרות לעימות, אלא גם להופעת קבוצות חמושות או רשתות חוצות גבולות שיכולות למצוא בכאוס הזה סביבה אידיאלית לפעולה והסלמה. ברגעים כאלו של חוסר יציבות אזורית, בדרך כלל צצות כוחות לא מסודרים, אם בגלל מניעיהן האישיים או דרישה מצד צדדים המבקשים לנהל את הסכסוך מאחורי הקלעים. ובעת הזו, ייתכן שהמלחמה לא תשאר רק עימות בין מדינות, אלא תהפוך לזירת חוסר שקט אזורי שנמצאת במצב קשה לקבוע את גבולותיו או לנבא את תוצאותיו.