מגנדי ונערו עד נרנדרה מודי.. מה השתנה? הודו, פלסטין או העולם?

עמדת הודו בעידן של גנדי, נערו ואינדירה גנדי לגבי פלסטין לא הייתה סתם ביטוי דיפלומטי חולף, אלא הייתה המשך לחזון היסטורי שהתפתח בהקשר של שחרור מהקולוניאליזם שהנחה מהטמה גנדי, ובמסגרת מנהיגותו של נערו, תנועת אי ההזדהות ראתה בתמיכה בענייני העמים המוחזקים חלק מהזהות המוסרית והפוליטית שלה. אז, פלסטין לא הייתה נושא ברשימת האינטרסים, אלא מראה המשקפת את זהות הודו כמדינה אחרי קולוניאליזם הנוטה לצדק כמוהו شرط לקיומם של זכויות בינלאומיות.

בעידן נרנדרה מודי, הודו מחדש את סדרי העדיפויות שלה. עליית הלאומנות ההודית, התעניינות גוברת בתפקיד ככוח גדול במערכת הבינלאומית, והגברות שותפויות הביטחוניות, הטכנולוגיות והצבאיות עם ישראל, כאשר ערך היבוא הצבאי מישראל הגיע לעשרים מיליארד דולר וחצי בין השנים 2020-2024, כל אלה מרכיבים המגדירים מחדש את הקשר עם פלסטין ממקום של סולידריות עקרונית למקום של חישובים אסטרטגיים.

ושאלת כאן נראית דחופה: האם הודו השתנתה? האם פלסטין השתנתה? או שהעולם של היום כבר לא אותו עולם של אתמול?

ראשית: שינוי במבנה המדינה ההודית

הודו כבר לא אותה מדינה שרואה בתמיכה בתנועות השחרור אישור לזכויות המוסריות שלה. בצל השינויים הפנימיים ועליית שיח לאומי בעל אופי דתי ברור, סדרי העדיפויות במדיניות החוץ הפכו למעשיים יותר, וקשורים יותר לאבסורד ולביטחון, לאישות המשרתת את מעמדה מול סין ופקסית, ומעניקה לה השפעה בשוקי הנשק והחדשנות.

בהקשר זה, הקשר עם ישראל מתפרש כשותפות אסטרטגית, ולא באופן שמזכיר עמדת סולידריות עם עמו המוחזק תחת כיבוש. כאן הממד הערכי פשוט נחלש אל מול ההיגיון של הכוח, במיוחד בעידן של פופוליזם לאומי שמנחה את מודי היום.

שנית: התערערות המעמד הסמלי של פלסטין

אך הייצוג מחייב להכיר בכך שגם פלסטין, במיוחד לאחר האשליה של אוסלו, לא נמצאת בתודעה העולמית כפי שהייתה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. אז, התנועה הלאומית הפלסטינית, על כל מורכבותה, הייתה יש לה נרטיב ברור יחסית: עם המאבק להשגת חירות לאומית וזכות לקבוע את גורלו. הייתה שם מובנה פוליטי מקיף, ודימוי מוסרי קשה לעקוף.

היום, הגוף הפלסטיני סובל מאי הסכמה פוליטית עמוקה, ודעיכה בקפיצת המקביליו הייצוגיים, ובלבול בהגדרת המיזם הלאומי. צדק של המקרה לא ירד אבל היכולת להגן עליו מפני עיוות ולחצים חלשה. והנרטיב שהיה פעם טהור וברור נותר חשוף להפרעות, או בגלל הפיצול, או מפני חוסר יכולת של המערכת הפוליטית להתחדש, או בגלל ערבוב השיח המוסרי בהסתה האזורית. ונראה שנושא זה מהווה איום ממשי על ההזדמנות לנצל את השינוי העולמי סביב השקר של הנרטיב הציוני בעקבות השמדת ההמונית, למרות שההזדמנות הזו עדיין פתוחה לבניית אסטרטגיה שנשענת על חזון ושיח מציאותיים, ומסוגלת לנצל את מה שקרה בעקבות זה. כאשר הערך נחלש, קל למדינות להתמקם מחדש מבלי לשלם מחיר מוסרי שלא ניתן להזכיר.

שלישית: עולם לאחר מוסר וצדק

והעולם עצמו השתנה. לאחר סיום המלחמה הקרה, המרכזיות של תנועות השחרור מצפון העולמי פחתה. עלו שלהבות לאומניות, והתקדמו שיקולים של ביטחונית ביזינס המקדמים על פני מושגים של צדק ושחרור. הפוליטיקה מנוהלת בהיגיון של ניהול סיכונים ולא בהיגיון של יצירת ערכים. באקלים הזה, הקואליציה בין ממשלה הודית לאומית קשה לממשלת ישראל האולטרה-ימנית אינה נראית כהתרסה, אלא היא חלק מהרשת הרחבה יותר של הקואליציות בין כוחות שרואים בביטחון כמודל של ניהול קונפליקטים, ולא כמובנה של פתרונות צודקים.

אז מה השתנה?

הודו השתנתה, כן. והעולם השתנה, ללא ספק.

אבל האתגר הפלסטיני העמוק ביותר טמון בשאלת העצמית; האם אנו היום מחזיקים במיזם לאומי שלם שמחזיר את פלסטין למקום שלה כמה שאלה של צדק אוניברסלי, ולא כמקרה ביטחון אזורי?

לא הבעיה היא במדינה שבחרה בברית כלשהי שונה, אלא שהעלות של הבחירה הזו מבחינה מוסרית הפכה לנמוכה. וכשזה קורה, עלות זו תעלה רק כאשר הנרטיב הפלסטיני ברור, כללי, ותואם, ומגוי מתוך מוסדות נציגות חיים ופעילים.

אינדירה גנדי עמדה עם פלסטין כי פלסטין הייתה חלק מהתודעה השחרוריות העולמית.

והיום, כאשר נרנדרה מודי מקים ברית שחורגת מעבר לאזור עם ממשלה המואשמת בביצוע פשעי השמדה נגד העם הפלסטיני, ובפני מה שמכונה "הברית הסונית" טורקיה וערב הסעודית, שעדיין מייצגת מצב תיאורטי ולא רק אירן ומה שמכונה המתח חזרתי; השאלה לא צריכה להיות פילוסופית על בני אדם בלבד, כולל בתפקידה הערבי והאסלאמי המגוון הריוט את שלה כל יום, אלא היא צריכה להתפשט למערכת הפנימית. המשפט הצודק לא נופל, אבל הוא יכול להיתפס כאשר לאנשים יש כושר על מה להגן על המעמד שלה, ולארגן את הכוח שלה, ולחדש את המיזם שלה.

והשאלה שצריכה להטריד אותנו היא לא: למה הודו השתנתה? אלא: האם יש לנו את היכולת לגרום לכל סטייה מהצדק לעלות מחיר פוליטי ומוסרי באיזון בעולם?