וושינגטון, טהראן ו"עסקת המאה": כאשר המזרח סובב סביב אמריקה

כל העיניים באזור מופנות לעבר גורל המו"מ האיראני-אמריקני. הסיבוב השני שיתקיים בז'נבה יסייע לקבוע את מסלול המו"מ, במיוחד מכיוון ששני הצדדים שואפים להגיע להסכם. זהו הסכם שלא יהיה מוגבל לתיק הגרעיני, אלא ההצהרות והדלפות האמריקאיות והאיראניות מצביעות בבירור על חיפוש בנוגע לתיקי הטילים, בעלי הברית של איראן באזור, שיתוף פעולה כלכלי לאחר הסרת הסנקציות והחיפוש בתחום הנפט האיראני וההשקעות האמריקאיות בו, במיוחד מכיוון שאחד מהמטרות החשובות ביותר המעסיקות את וושינגטון עם איראן היא סוגיית פיקוח על ייצוא הגז האיראני לסין, שהיא אשר תלויה בו ב-80 אחוזים.

הוכנה הדרך לסבב המו"מ באמצעות מתווכים ממדינות רבות. על אף שהעומאן רכשה על עצמה את האירוח של השיחות, ישנן מדינות רבות שנמצאות בעבודה בין שני הצדדים, במיוחד קטר, שביקר גם בה הסגן העליון של מועצת הביטחון הלאומית האיראנית, עלי לריג'אני, או רוסיה, המציעה הצעות להעברת אורניום מועשר ב-60 אחוזים לאדמתה, בנוסף לשחק תפקיד כערבה לטילים הבליסטיים האיראניים שלא ייעשה בהם שימוש תוקפני ולא יהוו יעד לאינטרסים אמריקאיים או ישראליים.

רוסיה כערבה

לפי מקורות דיפלומטיים, הכיוון של שני הצדדים עד כה הוא להגיע להסכם, שיהיה כולל עבור האמריקאים ולא להשאיר סדקים, גם אם זה יהיה באופן מדורג, כלומר, להתחיל בגרעין ולעבור לחיפוש בתיקים אחרים. לפי מקורות איראניים, יש התקדמות במהלך המו"מ, ולפי הסדרים המו"מיים, אמורים להגיע להסכם על הגרעין ולאחר מכן לעבור לטיפול בתיקים האחרים הממתינים, ואחד מהם הוא תיק הטילים הבליסטיים, שעליו ישראל מציבה תנאים קשים לגבי פירוקו או השמדתו, בעוד רוסיה מציעה להיות הגוף הערב לכך שטהראן לא תשתמש בטילים הללו, עד לשלב שבו מוסקבה תשתף פעולה בהסכם אי-התקפה בין טהראן לתל אביב, ומניעת כל עימות בין איראן לארצות הברית ולא להפוך את האיראנים לאוהדים של האינטרסים האמריקאיים ולאוהדים של וושינגטון.

המסלול האברהמי

האמריקאים מעלים גם את שאלת מעקב על השלום במזרח התיכון, ואם לא הגיעו להסכם רשמי וגלוי, אלא התחייבות ליציבות ולא להפרט של המסלול הזה מצידם של איראן ובעלי בריתה, אפילו אם מדינות אחרות באזור יחתמו על הסכמים עם ישראל, מכיוון שהממשל האמריקאי הנוכחי מתעקש על הרחבת הסכמות השלום או ההסכמים האברהמיים. אחד מהתנאים שהאמריקאים כופים הוא שיתוף של איראן בשכנוע חמאס לוותר על הנשק ולא להתנגד למהלך השלום, בעוד שברור כי איראן נוטה לאמץ את עמדת המדינות הערביות המופיעות בשאיפה ולדרוש פתרון של שתי המדינות.

בעלי ברית ונשק

תיק בעלי הברית יהיה נוכח גם הוא. מה שארצות הברית חפצה הוא לדחוף את איראן וחבריה להסכים לזרוק את הנשק ולוותר על סוגיית הקרב המזוין נגד ישראל, וליהיה עליהן להסכים למדיניות שתוכנן על ידי מדינותיהם, בנוסף לשילוב הנשקים שלהם במדינה. האמריקאים כמו כן מדגישים את הצורך של איראן להפסיק לסייע לבעלי הברית שלה בכסף ובנשק, ולהציע התחייבויות שאף אחד מבעלי הברית של טהראן לא ינקוט בפעולה נגד ישראל, זהו בעיקר מה שמעסיק את חיזבאללה. בעוד שאיראן לא הציעה כל התחייבות בנוגע לכך עד כה.

הגז וישראל

טהראן מציעה לאמריקאים לבטל את הסנקציות בתמורה לפתיחת השווקים שלה בפני חברות אמריקאיות להשקעה בתוך איראן, וחתימה על הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי בתחומים שונים, בנוסף להשקעות האמריקאיות בתחום הנפט והגז האיראניים, וכי זה יכול להוביל בהמשך להסכם שלום בין שני הצדדים, או לפחות להגיע לברית אי-תקיפה, שהיא תכלול את המדינות השכנות, ובמיוחד את המפרץ, במיוחד שהמדינות האלו שחקו תפקיד מרכזי במניעת קיום המלחמה האמריקאית נגד איראן. מנגד, טהראן דורשת להתחייבויות אמריקאיות ברורות לעניין שלא יתרחש שום תקיפה ישראלית על אדמתה ומתקניה, ולא לבצע ישראל שום תכניות פוליטיות או ביטחוניות בפנים האיראניים ולא לזעזע את היציבות או לשאוף להפיל את השלטון.

סיום ייצוא המהפכה

כל הדרך הזו לא נפרדת מהקשר לקיוו שהעלה טראמפ לגבי האפשרות להגיע להסכם עם איראן בחודש הבא. הוא רוצה להשיג מהירות ביצוע, שתתאים למהירות השינויים הפוליטיים והאסטרטגיים בעולם ובאזור. טראמפ שואף לשנות את כל הכללים הפוליטיים, וזה ישפיע על שינוי הבריתות. כל זה מוביל למסקנה אחת, שהיא שכל הכללים הפוליטיים שהוקמו באזור מאז מלחמת עיראק ועד שטפון אל-אקצא והמלחמה הישראלית הרחבה השתנו.

כל הסכם מסוג זה יתרום לשינוי המסלול האיראני כלפי האזור, ואחד מהאינדקטורים לכך הוא ירידת הכוח האיראני וסיום פרויקט ייצוא המהפכה. זה יבסס איזונים חדשים, וזה מה שנודעות ישראל שמנסה להציג את הפרויקט ההתרחבותי שלה, ששוחרר דרך מלחמתה על עזה והאזור. ישראל רוצה להתבסס על המרכיב הצבאי והמלחמתי והסיוע האמריקאי כדי לבטא פרויקט התרחקות, בעוד שהשנה החולפות לא היה לה יכולת לעשות זאת. ההתרחבות הישראלית מגיעה דרך הבריתות ונעזרות על בסיס הסכמי השלום, בעוד שכוחו של איראן צנח בעקבות המכות שסבלו עם בעלי בריתו, כמו כן רוסיה הראתה ירידה כתוצאה מהתעסקותה במלחמה האוקראינית, בעוד שסין לא נראית שיש לה פרויקט פוליטי ברור, והתמקדותה מושמת על האינטרסים הכלכליים, ואת זה ארצות הברית מנסה להמיט עליו.

מעמד איראן

אין ספק שכל שינוי באיראן, פוליטי דרך ההסכם, או שינוי של השלטון אם תהיה מתקפה צבאית או שינויים דרמטיים, יהיו לו השלכות גדולות על האיזונים באזור ובריתותיו, במיוחד על רקע הסכסוכים המפרציים, אשר יכולים אם יימשכו לבנות בריתות חדשות, ברמת המזרח התיכון, אסיה ואפריקה. כאן עשויות להופיע קבוצות חדשות, אם כי כולן סובבות סביב אמריקה, מהקשר המתקיים בין ישראל, הודו ואיחוד האמירויות ועד אפריקה, או מהצד השני מה שמבקש ערב הסעודית עם טורקיה ופקיסטן גם כן, בעוד שמדינות אלו מנסות להגן על איראן מכל מתקפה צבאית או התרסקות דרמטית של השלטון, במיוחד מכיוון שמדינות אלו לא מפלגות שלא תגיע מערכת באיראן שתהיה בעלת ברית עם ישראל, מכיוון שכך כל איזון הכוח יתערער.

מעמד איראן יהיה מרכיב אסטרטגי בקביעת האיזונים הכוחניים, בעוד שברור כי אמריקה מעוניינת למשוך כוחות ומדינות חדשות כדי לומר שהאזור המתרחב מאפריקה עד המפרץ ועד אסיה הוא בעל ברית של ארצות הברית, ושואפת להרחיב את היקף הבריתות שלה באסיה מכיוון שהיא שואפת לערער את ההשפעה של סין. כאן מתגלה המשיכה האמריקאית ליותר מדינות כמו ארמניה, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן וקזחסטן, ולשלוח להן הזמנות להשתתף בפורומים וכנסים שמנוהלים על ידי וושינגטון, כאשר כל המדינות הללו קיבלה סיבוב סביב ברית המועצות.

יריב חדש

אם איראן תהפוך ותהיה בקשרים טובים עם אמריקה ותגיע להסכם אי-תקיפה, או במקרה של התרסקות השלטון באיראן והגעת מערכת חדשה בקשרים טובים עם אמריקה ועם ישראל, אז זה עשוי לאותת על התנגשות בין הפרויקט הישראלי לגורמים וכוחות אחרים באזור, במיוחד מכיוון שישראל תישאר זקוקה מתמיד לאויב או יריב חדש באזור. זה עשוי למקם את ערב הסעודית או טורקיה בעמדה הזו, או את הברית הקיימת ביניהן.

כך ניתן להסיק כי התיקים לא חדלים להיות מופרדים זה מזה, אלא הם מחוברים ומקושרים. מה שהתחרות היא לא אידיאולוגית אלא על האינטרסים האסטרטגיים ואזורי ההשפעה מהמזרח התיכון ועד אסיה ואפריקה. כאן נשארה המעגל המרכזי היא איראן ואיך שהיא תשתנה, כי השינוי בה לא נוגע להישארות השלטון או נפילתו ולא לשינויים בתוכה, אלא איך תהיה המדיניות החיצונית שלה ובריתותיה.