הכנסת הישראלית: מהכשרת ההתנחלויות להריסת מרכיבי המדינה הפלסטינית

מה שמתרחש בכנסת הישראלית בחודשים האחרונים חורג ממדיניות פנימית או החלטות כלכליות חולפות. זהו מסלול שלם למחיקת מרכיבי המדינה הפלסטינית על הקרקע, כלכלית, משפטית וגיאוגרפית, תוך התעלמות מכל ההסכמות החתומות, כולל אוסלו, והחלטות מועצת הביטחון, והחוק הבינלאומי ההומניטרי, ובעיקר אמנת ז'נבה הרביעית האוסרת על העברת אוכלוסיות כובשות לאדמות הכבושות.

המסלול הזה החל בהחלטה להכשיר התנחלויות חדשות בצפון יהודה ושומרון, אחרי שכמעט כולן נחשבו למוקדי התנגדות לא חוקיים גם לפי החוק הישראלי. צעד כזה הפך את ההתנחלויות האלה לישויות רשמיות הקשורות לרשת הדרכים ולתשתיות הישראליות, מה שהגביר את ההמשכיות של קיומן והפך אותן ליציבות כלכלית ודמוגרפית. 

צעדים אלה הובילו למעשה לכך שהערים הפלסטיניות הגדולות מוקפות ובכך מבודדות את שטחי החקלאות שלהן ומפרקות את הקשר הגיאוגרפי אשר נחשב לאחת מעמודי התווך של המדינה הפלסטינית העתידית.

לאחר מכן אישרה הכנסת הישראלית סדרה של החלטות המעלים את מכניקת בעלות על אדמות באזורים (א) ו-(ב) ו-(ג), כולל ביטול הסודיות ממסמכי הבעלות וביטול חלק מהגבלות על מכירת אדמות ושינוי מכניקת הרשמתן, המאפשרים לקונים ישראלים לתקשר ישירות עם בעלי האדמות הפלסטינים. 

לפי אמצעי התקשורת הישראליים הפתוחים, צעדים אלה כוללים אלפי דונמים שהיו תחת הגנת החוק הירדני לפני שנת 1967, דבר שמבאים לפתיחת הדלת להרחבת ההתנחלויות בצורה מאורגנת ומסודרת.

כמו כן, הרחיבה הממשלה הישראלית את סמכויות הפיקוח שלה לכלול אזורים (א) ו-(ב) בצד התירוצים של הפרות בנייה או בעיות מים ועתיקות, מה שמאפשר לבצע פעולות הריסה והפקעה גם בתוך אזורים המנוהלים רשמית על ידי הרשות הפלסטינית. 

מסתכלים על הפירוק המשפטי והמנהלי הזה כמפר את ההסכמים החתומים, כולל אוסלו, ואת החלטות מועצת הביטחון הבינלאומית המדגישות את חוסר הלגיטימיות של ההתנחלויות.

באותה נשימה, הכנסת שואפת להצר כל פעילות כלכלית פלסטינית עצמאית, ודוגמה בולטת לכך היא הפרויקט של היזם הפלסטיני بشار المصري, שמתכנן להקים מסעדה ומלון מול חומות העיר העתיקה בירושלים. 

הפרויקט תומך במגוון תחומים אסטרטגיים כמו תיירות, דיור ושירותים, וכולל את פעילותו של المصري ביהודה ושומרון, ירושלים וסניף עזה, כולל העיר ראוואבי, שנחשבת לעיר הפלסטינית הראשונה המתוכננת והמודרנית.

ההתקפה נעשית בהקשר לתביעה שהוגשה נגדו בארצות הברית על ידי משפחות נפגעי ישראלים במתקפת 7 באוקטובר, אשר עדיין לא הוכרע, וייתכן שיימנע את השקעותיו בירושלים על בסיס תיק זה.

הקשיים בפרויקטים כאלה לא מצביעים רק על אובדן פרויקט יחיד, אלא על שליחת מסר של מרתיע לכל משקיע פלסטיני או פלסטיני-זר שחושב לתמוך בכלכלה הפלסטינית בעיר הקדושה ובמדינה כולה.

ופרופ' ישעיהו קרוזר, ראש ועדת הפנים בכנסת הישראלית, התקיף את היזם הפלסטיני بشאר المصري, והאשים אותו "בתמיכה בטרור".

במובן הזה מתבהרת המדיניות הישראלית: הכשרת ההתנחלויות החדשות, במיוחד בצפון יהודה ושומרון, עיצוב מחדש של חוקי האדמה כדי להקל על השליטה הישראלית, הגדלת סמכויות המנהל הישראלי באזורים של הרשות הפלסטינית, וכיוונים לעבר ההשקעות הפלסטיניות החיוניות כדי לערער את עמידותן הכלכלית.

מסלול זה אינו מכוון כלפי הכלכלה כמטרה, אלא כעדות אחרונה לעמידות הפלסטינית על הקרקע ואחד מעמודי התווך של המדינה העתידית.

מה שמתרחש היום אינו סתם ‘‘שיפוטים משפטיים’’ או התרחבות בהתנחלויות, אלא תכנית מסודרת למחוק מרכיבי המדינה הפלסטינית בהדרגה: אדמה, ריבונות, הסכמות בינלאומיות וכלכלה. 

כאשר התהליך הזה מנוהל בחוקים שמתעלמים מהחוק הבינלאומי והחלטות האומות המאוחדות, סביר להניח שהמאבק על הקרקע הוא על הלגיטימיות של הקיום הפלסטיני עצמו.

השאלה כעת היא: האם המדינות והקהילה הבינלאומית יישארו ידיים קפופות, או שיש סיכוי למנוע את חורבן יסודות המדינה הפלסטינית לפני שיהיה מאוחר מדי?