השוארת שהשיאה טוב

היא בין הנשים אמיצה ואמיצה בין השוארים, נקראה מאז ילדותה אמא של טוב, הוטקדה במטבח אמה וחוכמת אביה ונבחרה כשהיא נערה על ידי גבר בגובה שבט כפי שמתארים אותה, להיות אשתו, והוא היה בעל ואח ואב, היה עולם פרטי שלה והיא הייתה עולמה. סיפור חייה של הדוקטור סעד אל-צباح, אללה יאריך את ימיה ואת פעילותה התרבותית מרובה המובילה למצב אנושי ייחודי מבחינת רצינות והשקעה ובניית העצמי, ומצב שירי מהפכני שכמעט אין דוגמתו בין השוארים ומצב ייחודי בשירות ההוצאה לאור והכנסת המיוחדים בסביבה הספרותית, והיא קודם לכן בת כווית ויותר מכולם שיבחו את ים החול שלה. היא יצאה להשגת השכלה מדעית בעידוד בעלה עבדאללה אלמוברק, והוא היה מתרגש בשמחה כשהיא קיבלה תואר אקדמי והוא כתב לה שירה. שמעתי עליה ולא ראיתי אותה, והדבר הראשון שקראתי לה היה ניתוח כלכלי פורסם בעיתון אל-אנבא, היא בוגרת כלכלה, אך השירה ליוותה אותה מאז ילדותה מתוך תשוקה לקריאה.

לאחר זמן מה התחלתי להיחשף לשיריה, שכן העבודה בתוך העיתון בדיעבד מרחיקה את העיתונאי מהפעילויות הספרותיות מחוץ למערכת העיתון ומשטיחה את העיתונאי משורר כך שהוא גוזל את שורות השירה שלו כדי שהן יהפכו לאמירה במאמר. ואותה שנה הבחנתי כי אחד מאלה שקראו לעצמם מבקרי ספרות, היה אם שמע על כך ששורר או סופר יבקר בכווית, ממהר לפרסם מאמר שמבקר אותו, כאילו הוא אתגר אותו מתוך רצון לפרסום במעין התגרות על גובה ספרותי. והועבר שמועה שלשורר הגדול ניזר קבאני יבקר בכווית, והמבקר המוזכר פגש במבקר בדחף עליו לא מבחרי מתוך ביקורת שירית ספרותית אלא לקח לו כי הוא לא עושה מה שהוא אומר בנוגע למהפכה וביקורת על הכיבוש והזנחה הערבית השלטונית, ולכן כתבתי תגובה שלי באומרי שניזר לא מציג את עצמו כראש מהפכה ולא כמחייה ולא כמפריע אלא הוא שורר ואם הוא כתב הוא אמר מתוך מצפון העם וזה מספיק לו, ואם הוא נאהב הוא מדבר בלשון האוהבים כי אינו אוהב אלא את בלכיס שהוא אהב ונשאה. וכך העלה המקרה בזה של ניזר לבקר בכווית ולטפוס עיתון אל-ואטן, ונדהמתי כשהוא שאל עלי כדי להודות לי על תגובתי לטובתו ואמר כי הדוקטור סעד אל-צווח העבירה לו זאת. לאחר מכן, התמידה הדוקטור בכתיבת מחשבות חברתיות ופוליטיות מגוונות ובחרה את מנוחה יום חמישי בעיתון אל-ואטן ושלחה לי את מאמריה שהיו קצרים ומביעים ופרסמתי אותם, והתחלתי לקבל הזמנות להופיע בערבים השיריים שלה בכווית, הייתי בתחילת דרכי כשורר, אך כשקיבלתי תפקיד בעיתון אל-ואטן ופרסמתי שיר בשם הסימפוניה הדמית שגרם לתגובות בלתי צפויות בקרב הקוראים, קרא לי המנהל מוחמד חאלד קוטמה ואמר האם זה שירך? אמרתי כן, הוא אמר תוכל להתפרסם אם תמשיך בשירה, אבל אם אתה רוצה עיתונאות, שכוח על השירה, אמרתי אני שוכח כי אני רוצה לחם ולא שירה.

ולאמת היא שהאדון קוטמה היה לו השפעה על שאיפת קדימה עם האדון מוחמד מסעד אלצאלח, מהראשון למדתי עיתונאות מודרנית ומהשני למדתי את הקיצור בכתיבת המאמר והסיום עם משפט סרקסטי או כואב.

אחרי שהוסרו מאוחר מכווית עם עיתונאים אחרים והוטלת פיקוח על העיתונים ופוזר האום, הלכתי לקהיר למשרד אל-קבס וגם שם נפגשתי עם הדוקטור סעד כשבאה לתערוכת הספרים בקהיר ואז לכנס כלכלי כי היא נצרת נאצרית כמו בעלה השיח' עבדאללה אלמוברק. עזבתי את קהיר בשנת 77 כדי לכתוב ספר על אודות 20 שנה לעשוקתה, ופצחה במקביל המהפכה ולכן נשארתי שם והתמקדתי בכתיבת יומני המהפכה לקבס ונעצרתי באפריל 88, בעוד שאני לובש את בגדיי והחיילים סביבי בחדר השינה שלי לחשתי באוזן אשתי וכשהיא לא הייתה מאוחדת באותו הזמן, כשתרחיק אותך לחוץ אל תדאגי ותתקשרי לדוקטור סעד בלבד. לאחר שעברתי שחרור, נאסרה לי היציאה עד תחילת התשעים וחזרתי לקהיר ומצאתי הזדמנות לכתוב ספר על מה נתקלתי בו כחדשות השהידים מהמקום בזמן המהפכה, והכנתי את הספר להוצאה לאור והודיתי בהקדמה שלי לדיקות המחזירה דור הבית באוירה של הדוקטור סעד שתרמה להוצאות התקנה בקהיר ואח''ך נסעתי לעמאן כדי להציג הרצאה במוסד שומאן באמצע יולי 90 ונתתי את טיוטת הספר להוצאה לאור עלות הפרסום והיה זה ספר בשם דם המהפכה כאשר בחרתי תמונה שער של אחד מיצירות הקודש של נגי אלעלי, ואז חזרתי לכמה ימים לירדן וצילצלתי לאל-קבס בבקשה להאריך את חופתי עד סוף החודש, ואמרו לא, קח מה שאתה רוצה כי המצב אצלנו מכוער.

באמת היה מכוער בבוקר השני באוגוסט, הוא גם יום הולדתי, התעוררנו למתקפת כווית, אז נהיינו כאילו בחלום, ואני דמיינתי את מצבה של הדוקטור שהיא לעל ידי הייתה יותר משוארת לאומית מהפכנית, ובעלה הקדיש את חייו לשירות לאומיותו ולכווית והוא התרחק מהקטנות. הם תרמו שניהם למאמץ המלחמתי המצרי מאז 67 ותמכו במהפכה הפלסטינית ומאמצעי המלחמה במלחמה האיראנית-עיראקית וחשבו את עצמם קורבנות של העוזרים. כמה כואב זה הכזב וכמה קשה לשמור על התחושה הערבית הלאומית בזמני החזרה. נשאר לי לומר שהספר לא זכה לקריאה נרחבת כי יצא בתחילת חודש אוגוסט גם, וקיבלתי רק עותק אחד לאחר מכן. ספר דם המהפכה הושלך על קו החימר בזמן ההיא כמו שהושלכה הבעיה כיום.