לעבר עבודה משותפת מאוחדת לייצור סירת ההצלה המיוחלת

נוכח ריבוי הכישלונות והתקלות שחוותה האנושות כולה בכוכבנו הפגום והרעוע, לא ציפיתי שהחברה הזו, בעיקר החברה הירושלמית, זקוקה לכך שמישהו ימשוך את תשומת ליבה לכך שנוזלים מתוך המים המלוכלכים שמעצבים אחת מהיסודות החשובים של זהותה הלאומית - מערכת החינוך, למרות ההודעות והסיסמאות המתמשכות שהעבירו על כך: שומעים רעש ולא רואים תוצאות. אם המאמצים יוגבלו למחשבה מסוג זה, ולהתמקד רק בהשבת האבן לתקנה מבלי לשים לב לאנשים, עלינו לא להתרעם ביום שבו יופיע מי שיבקש לפשט ולפרסם את מה שמכונה בטעות "הדת האבראינית" עם נורמליזציה מלאה בכל צורותיה, כאמצעי להצלה, וכאן נמצא את עצמנו חוזרים על האמרה "אכלת ביום שאכל השור הלבן!"

כדי שלא נמשיך לרדוף אחרי חוט העשן, ולרפא את מצב הבלבול המנטלי, ואת ההרגשה המתמשכת של עייפות בעקבות חוסר הסדר במחשבה על מה לעשות, אני מתיר לעצמי לומר שהמה שדרוש למערכת החינוך בירושלים בעיקר, ולאנושות כולה, כדי לשמור על תפקידו בשמירה על האזרחות הלאומית שעליה נשענות כל המדינות בעולם.

ובצל ההתדרדרות והנפילה המסוכנת, המורגשת והמכוונת, בערכים, במוסר ובאמונות לכיוון השאול, המפורט כדלהלן -
• להתחיל בשוב ושוב בחשיבה מחדש ובדיקת החשבונות הנוגעים לתפקיד בית הספר (לפרטים נוספים ראה: תפקיד בית הספר בסולידריות החברתית, פרסומים של קיר 1995) ולהתאר את מצבו של המורה ולברר כיצד להגיע למצב של ריפוי מהתסמונת של שחיקה מקצועית, כך שיוכל לבצע את שליחותו החינוכית בצורה אינטראקטיבית כשהוא משוחרר מהרגשות של תסכול, שגרה ואי-יכולת, וליצור רגשות חלופיים בתודעתו שהוא אינו רק אשתקד, אלא עומד על סף המפגש, כדי להבטיח את הזכות המוצדקת של ילדינו לחינוך וללימודים בביטחון ובחופש, כזכות מוצדקת ולא כרווחה, למרות כל הקשיים והאתגרים הגדולים.
• מחשבה מחוץ לקופסה לגבי המקום והמרחב הנדרשים למימוש התהליך החינוכי-לימודי, כלומר לא רק בית הספר עם חומותיו וצוותיו, אלא להעניק תפקיד גדול יותר למשפחה, שהיא קו ההגנה הראשון בתחום זה, בשיתוף פעולה עם איגוד ההורים וכל מוסד קהילתי אחר שקשור, וללא חזקת מחשבות על מקבלי סיסמאות פוליטיות ועל גופים מדומים, עם הצורך להימנע ממזגנות ואישיות הדברים כדי שנימנע מגישה של הדחה ורדיפה, ככל האפשר, שהביאה לכישלון ולשקיעה בתוצאות הרצויות מהניסיונות הקודמים, ולעבוד במסגרת של שיתוף פעולה ושיתוף פעולה בלי שום הכשרה מצידה של כל צד, ושיהיה העבודה ברוח של אחריות משותפת, החל מהספקת הצרכים החומריים (ספרים, חומרי כתיבה, הזדמנויות להרחיב את ההבנות שלה תרבותית ואמנותית וכשחקנים חינוכיים)
כדי שתוכל להפוך את החצר, וצילם של עצי הזית את הפניות להכשרות והחינוך. כך נוודא קשר פורה בין לימוד/למידה חברתית דרך היכולת להסביר מה קורה סביבנו אם התלמיד יוחזק במיומנויות הלימוד על ידי התבוננות וריכוז ושל כך לחפש פתרון לבעיה ולא להסתגל אליה, ואין לפקפק כאן בשימוש באמצעים חינוכיים ועם טכנולוגיות זמינות ושימוש באפליקציות ובסרטים חינוכיים קצרים, עם הצורך להשאיר מרחב גדול להשתתפות במשחק אישי או עם בני גילם, כאן נוודא הזדמנויות מועילות לחינוך כפי שאנו שואפים, כי אנו לא שואפים למלא את החלל הידע, אלא וגם להשפיע על ההתנהגות ומסלולי האינטראקציה החברתית שיכולה להוביל להשפעה מתמשכת ומועדפת.
• לדרבן/ להעצים את תפקיד מוסדות האוקלבות האסלאמיים והנוצריים - כנסיות ומסגדים, לקראת השגת הפעלת אמיתית של האמונה האסלאמית והנוצרית ברוח מעשית, ולא רק להסתפק בדברים, על ידי החזרה להחלקת סמכות הערכים והמוסר ועקרון השותפות האחראית, וזיקה על החשיבה היצירתית וחיזוק המודעות הציבורית בחשיבות זו, ולשמור על כבודו של המורה והסטודנט, בהתאם ל"וכבָּרוּ את בני אָדם".
• כך צריך להיות תשתיות המערכת החינוכית-לימודית, שכן מזה יכול למערכת זו היכולת לספק צדדים לתהליך החינוכי-לימודי מיומנויות כהכנה לאתגרים ולתנודות נפשיות, ולוודא שלא תתרבה או תסייע להיווצרות דור אבוד/ דורות אבודים.
• לעיתונות (בכל השמות ובסוגים שלה) ולרשתות החברתיות תפקיד חשוב ופעיל בחיזוק כל מה שנאמר לעיל, אם יכוונו לכיוון הנכון, עם הבטחת מרחב גדול יותר לחופש החשיבה והביטוי
• כמו כן, יש תפקיד חשוב לאינטלקטואלים, סופרים ואמנים בתמיכה ובחיזוק המאמצים הרצויים.
• לא להזניח את תפקיד הסביבה והמציאות שעליהם חי הלומד והמורה מידי יום (חסימות המהרסות, הרג, גירוש, מעצרים והפקעה חופשית של תנועה והגבלות המופעלות על חופש החשיבה והביטוי, עם הצורך להימנע משנאה ונחש על, כאשר אנו ערים לכך שהקלקולים והבעיות הקיימות הן תוצאה של המדיניות הכוח הפוליטי שהוטלה בעקשנות רבה
לסיכום, תן לי חינוך ולימוד לאומי אמיתי, אני אתן לך קהילה מגובשת ובריאה המלווה בשמירה על השלום הפנימי וההתמדה כדי להבטיח את השמירה על הזכויות הלאומיות של כולם, ללא הפרות או הפליות או גזענות ומונחים שליליים בלתי רצויים.
כל זאת יהיה אם נקיים את עקרון החשיבה האנושית המשותפת האחידה, שנכתבת עליו כבוד האדם בלי קשר לגוון, מיניותו, דתו ושפתו, לאחר שכלנו תרמנו בבניית סירת ההצלה לכלל האנושות כולו ובעיקר לפלסטיני הירושלמי.