המלחמה הבאה נגד איראן

שאלת השאלות המטרידה את הפלסטינים לאחרונה, ברחוב, בבתי אבלים, בפגישות עם חברים ואפילו בחדרים הסגורים, נוגעת לסבירות של התקפה צבאית של ארצות הברית על איראן או אפשרות של מלחמה חדשה באזור? במיוחד כשכולם רואים את האיומים האמריקאיים החוזרים ואת הכוחות הצבאיים האמריקאיים שמוזרמים לאזור, ואת הדרמה התקשורתית הישראלית על קרבת ההתקפה הצבאית.

בבסיס דעתי, קיימים שני אפשרויות ושלושה תרחישים בהקשר לחיזוי האירועים הפוליטיים ברמה העולמית, אך המגבלות של תחזיות מדעיות לגבי התרחשויות לוקחות בחשבון משתנים רבים שאינם ניתנים לשליטה ואינטרסים סותרים הקשורים להתנהגות המדינות מצד אחד, ולמנהיגים המניעים את הפוליטיקה הפנימית שלהן מצד שני, והאינטרסים של "המובילים" המשפיעים על החלטות פוליטיות מצד שלישי, והתנהגות הפרטים הרגילים מצד רביעי, שכולם בסך הכל משפיעים במידה בלתי מוגבלת על ההתפתחות של האירועים או מוגבלים בעיצובם, כאשר אחד משתנה אכן דומיננטי יותר על פני השני בהתאם לכל מצב ורמת חדירת משתנה זה בזמן ובמקום.

 האפשרות הראשונה היא שהממשל האמריקאי לא ינקוט בהתקפה צבאית על איראן, אלא השתמש בכוחות ובתעמולה התקשורתית ובאיומים כדי להפעיל לחצים על ממשלת איראן בנושאים של התכנית הגרעינית והטילים הבליסטיים. אפשרות זו נתמכת במה שנאמר במסמך האבטחה האסטרטגית שהוציאה הממשל האמריקאי בסוף השנה שעברה על כך שאין להתערב במזרח התיכון אלא להתמקד בפריחה באזור ובהשקעות, מבלי להיכנס להרפתקאות צבאיות שחוזרות על ניסיון ארצות הברית בעיראק, והתנהגות הנשיא האמריקאי לסחוט מדינות בדובדבנים נוספים ואיומיו להפעיל כוח כדי לשלוט על האי גרינלנד.

האפשרות השנייה היא שהארצות הברית תפנה לשימוש בכוח צבאי נגד איראן בשותפות עם ישראל או בלעדיה. אפשרות זו כוללת שלושה תרחישים: הראשון הוא לבצע חטיפה/רצח של המנהיג העליון או ראש המערכת האיראנית בדומה למה שקרה בוונצואלה. תרחיש זה משמעותו שיש הסכמות כלשהן בין הממשל האמריקאי לחלק מהמנגנון באיראן מצד אחד, ומצד שני, רצון מצד הממשל האמריקאי לשמר את ממשלת איראן תוך עשיית שינויים בטווח הארוך במדיניות האיראנית. תרחיש זה נתמך בהצלחה של ניסיון זה בוונצואלה לאחרונה ובמסמך האבטחה האסטרטגית האחרון של ארצות הברית.

ואילו התרחיש השני עוסק בהתקפה צבאית המתרכזת במפעלי הנשק הקשורים לטילים ולמה שנשאר מהמתקנים הגרעיניים וחלשת הכלכלה של איראן, מה שמעמיד את המערכת האיראנית בפני האפשרות להיכנס למלחמה רחבה יותר שתכלול את האזור ודרכי סחר הנפט, או האפשרות להיכנס למו"מ הקשור בתכנית הגרעינית ובייצור טילים כפי שישראל רוצה, וטבע של ממשלת איראן לכיוון שינוי בטווח הבינוני.

ואילו התרחיש השלישי הוא שהממשל האמריקאי ינקוט בהרפתקה חדשה באזור בניסיון להפיל את המערכת הפוליטית באיראן באמצעות כוח צבאי כמו שקרה באפגניסטן בשנת 2001 ובעיראק בשנת 2003. תרחיש זה מביא עימו שנים של חוסר יציבות באיראן ובאזור מצד אחד, ומעורבות ארצות הברית במשך שנים רבות בפעולה צבאית בתוך איראן מצד שני. תרחיש זה נתמך ברצון של פוליטיקאים ישראלים בכל הצבעים ומגוון עמדותיהם הפוליטיות, בעוד שמדינות האזור אינן רוצות עוד כאוס ויומנו לעבר היציבות, הפריחה, ההשקעות והפיתוח.

שתי האפשרויות הללו, יחד עם התרחישים של האפשרות השנייה, תלויות במצב רוחו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ובשינויים הרגשיים והפוליטיים שלו, מה שמקשה על התחזיות והופך אותן למוגבלות לאור שינויים פתאומיים במדיניותו, והצהרותיו סותרות, וחוסר האיזון בהתנהגותו, ורצונו המחולל להשמיד את עקרונות המשפט הבינלאומי וכללי הקשרים הבינלאומיים שהיו קיימים במשך השמונים השנים האחרונות.