התערבות "ליברלית" למנוע רשימה ערבית מאוחדת!

איריק האפסם המאוחר טוען כי הדמוקרטיה המודרנית מותאמת למידות ולגבולות של המדינה הלאומית המודרנית, וברגע שהגבולות הללו הפכו לנזילים וחדירים, החלה הבלבול לדמוקרטיה. נראה שהוא צדק בכל מה שכתב בנושא זה, במיוחד לגבי חדירת מדינות או גופים בעלי אינטרסים לסבבי הבחירות במדינות אחרות, דבר שמאבד את ההגינות או הרלוונטיות של הדמוקרטיה בהגדרות הפשוטות ביותר שלה, "שלטון העם". הגדרה זו מתבטלת כל עוד הרצון הבחירתי הוא רצון של גופים מחוץ למדינה ומחוץ לעם.

אני מציין את זה מול מה שאני רואה כהתערבות בוטה של גופים בחברה הישראלית ובקהילות היהודיות בסיבוב הבחירות הקרוב שאנחנו מתחילים להרגיש בכל דבר סביבנו, במיוחד בכלי התקשורת. לא שהתערבות זו לא התרחשה בעבר, אך הפעם היא נוקטת צורה בוטה יותר מאי פעם. או נאמר אחרת, כל עוד ניצחון גופים ישראליים עבור האינטרסים של הפלסטינים בישראל וסיפוריהם, זו צורת תמיכה ושותפות. אך כאשר מדובר בניסיון צורות שונות להשפיע על מי שלוח המצביעים הערביים, או לתמוך ברשימה ערבית אחת ולדכות רשימות ערביות אחרות, או לדכא את הקול הערבי בכלל, זו התערבות שנדונה והפכה לפוגעת. ובמינימום, היא מגיעה ממנטליות קולוניאלית ומאמצים לחדש את המנדט על האזרח הפלסטיני בישראל דרך ניצול מצוקתו הקיומית: "אם לא תשתף פעולה איתנו, בן גביר מחכה לך". וכאן נציין מספר דברים המתרחשים עכשיו בין הבחנה בין שותפות ושיתוף פעולה לבין התערבות בוטה.

חלק מהפעילים מהחברה היהודית, ורובם אקדמאים ופעילים בתחום המגזר השלישי, דוחפים את מנסור עבאס לעזוב את החברה שלו בפנים ואת העם הפלסטיני שלו וללכת ברשימה נפרדת כדי לאפשר למחנה המתנגד לנתניהו לצרף אותו לקואליציה לאחר הבחירות. זה למרות שחלקם ביטאו התנגדות לשיתוף פעולה עם מנסור עבאס, כאשר נתניהו ואנשיו התחילו בקמפיין כדי לדחות אותו ולהפיל את הלגיטימיות שלו כהיהודי "אחים מוסלמים"! ואותם – ואנחנו מכירים אותם אישית – למרות כל הדימוי "הדמוקרטי" ו"הליברלי" שהם נוטלים, לחוצים על מנסור עבאס להמשיך להתרחק מעמו "החולים בשחפת" או "המחבלים האפשריים" ו"הלא חוקיים" משום שהם יכולים ל Marketing אותו לבד. והם בזה חוזרים לתקופה שבה "האקדמאים" של מפלגת "מַבַּאי" חלקו את הערבים בין מתונים לקיצוניים, בין ערביי ישראל לערביי אש״ף! הם חושבים כמו שחושבת הימין הפשיסטי באשר ללא חוקיות הקול הערבי באופן כללי אלא אם כן הוכח שהוא פלסטיני ללא זהות פלסטינית או הכריז על יציאתו מעמו ומפניו לחלוטין לישראל הקיימת על בסיס חוק הלאום. הלגיטימיות בעיניהם לערבי ללא ערביות ולפלסטיני ללא פלסטין. עם זאת, הם יותר "עדינים" ו"מתנדבים" בדיבור מאשר הליכוד והימין הפשיסטי הגלוי בסירובו לאזרחות הפלסטינים או זכויותיהם כאלו שהן. מהמנהגם לפרש את זה עם הרבה מאוד מילים ותביעות והסברים אקדמיים "גבוהים", שיחזירו את זה מאחוריהם כמה ערבים.

בחלק שני של התערבות זו, יש חלק מהאנשים שמתקדמים יותר למטרות לשבש את הקמת הרשימה הערבית המאוחדת – "המשותפת". ודיברנו על הניסיון הזה מאז תחילת השיח על הבחירות הקרובות – עשויות להתקיים או לבלוע על ידי מלחמת השמדה נוספת. כאן, שוררת בקרב הארגונים הללו אמונה שהמחנה המתנגד לנתניהו יקבל מספר רב יותר של מקומות וכי בליבו בלבד הוא יוכל להכריע את הסיבוב הבחירות מול הקואליציה הנוכחית. ולכן, במקרה כזה טוב יותר להשאיר את הקול הערבי מפוצל וחלש – 11 מקומות במקום 15 או 16 מקומות ברשימה מאוחדת – כדי לשמור על הסיכויים של מחנה זה טובים יותר להשגת המקומות. עלייה במספר המושבים לרשימה ערבית מאוחדת – 15 מקומות ומעלה – באה לדעתם על חשבון כל אחד משני המחנות, המתנגד לממשלה ולקואליציה השלטת. וזה אומר עלייה במשקל האיכותי של הקול הערבי וביכולת השפעתו. זו מצב שבו אחד משני המחנות יכול לעטוף את השני, לפלג את חבדו ולמשוך קבוצה ממנו לקואליציה שלו. עם זאת, הסיכוי שהערבים יארגנו את עצמם מחדש ויבנו את ישותם לאחר מלחמת ההשמד הנקראת הוא סיכוי שלא רוצים האלקטורט היהודי מכולם עד כולם – שים לב לקמפיין הגזעני של מפלגת גנץ ועלייתה על הקצה הימני הפשיסטי! המפתיע הוא שחלק מהערבים בינינו (ביניהם "פעילים" ופוליטיקאים ועיתונאים ודמויות) נלחמים נואשות במעורבות במשחק המלוכלך הזה שמתיימר לשמור על ההפניצות של החברה שלנו ומלחמותיו שירות לאלקטורט הישראלי. ושירות זה אין בו אלא תועלות אישיות ולא כפי שמדווחים שזה יביא תקציבים לחברה הערבית. זהו שיח שלא עובר את בחינת המציאות של ההשמד וההגירה והדיכוי היומיומי, במיוחד בנגב "מעוז" הרשימה המאוחדת ומאגר הקולות העיקרי שלה!

בעבר הייתה יותר מעד סבבי בחירות שיתוף פעולה ותיאום בין גופים בחברה הישראלית לבין גופים בחברה הפלסטינית בישראל ערב סבבי הבחירות. והצורות הבולטות של שיתוף פעולה היו ניהול קמפיינים לשיפור שיעורי ההצבעה בקרב האזרחים הפלסטינים. היה ברור שסוג קמפיינים כאלה מסייעים לשותפים בהם באותה מידה. אך היום חלק מהישראלים רוצים להתווכח על תועלתם של השותפות הללו או לאיים בפרקם במידה שהנבחרות הפלסטיניות insist על הקמת רשימה מאוחדת. מכאן אנחנו יכולים להבין את פעולת השיווק המוגזמת שמבינים הארגונים הללו למנסור עבאס אישית. ומכאן, גם, הולך מנסור עבאס עם הקבוצות הללו על חשבון עמו ומחוזו גם במחיר של התקפות על חבריו ברשימות הערביות האחרות בוקר וערב בכל פרסום תקשורתי שמקנה לו מארחים ולהאשים אותם בכל אשמה אפשרית כמו חור באוזון והם הסיבה לגזענות הגזענים ולפגיעותיהם.

מה שהבאתי כאן הוא דבר מובן על התערבות בוטה ופוגעת של גופים בחברה הישראלית בניהול החברה הפלסטינית, אך מה שדיברתי עליו קשה יותר הוא פונה למעגלי החברה הערבית הפוליטית המסרבים לגישה זו. מה אתם מתכוונים לעשות?