שתי מדינות ושניים פלסטינים

אי היכן שתפנה את העין במדינות הערביות החוות הפרעות ומלחמות פנימיות, מסוריה ולוב וסודן ועד תימן וסומליה ופלסטין, תמצא יד של מדינת אמירות וקטאר, ושתי המדינות הללו אינן מתערבות לטובתן או בהגנה על הביטחון הלאומי שלהן אלא ככלים לטובת וושינגטון וירושלים.

ואינני יודע אם זה במקרה או מתוכנן שכך או כך קיימת דמות או אישיות פלסטינית שהייתה לה מעמדה בפלסטין לפני שהיא עברה שינוי מסיבי שמעורר שאלות ועובדת לטובת אחת משתי המדינות הללו כדי לבצע תוכניות שקשורות לבעיה הפלסטינית ולעיתים לתפקידים אזרחיים.

בקטאר נמצא עזמי בשארה, פלסטיני משנת 48, נושא אזרחות ישראלית וצאצא נוצרי, שהוא אקדמאי, הוגה דעות, וכותב פוליטי, והיה ראש התאגדות הלאומית הדמוקרטית ואחד מהבולטים והמייסדים שלה בישראל, כמו כן היה נציג לשעבר שלו בכנסת (הפרלמנט הישראלי) לפני שזה האחרון הצביע על הסרת החסינות הפרלמנטרית שלו באשמת ריגול עם חיזבאללה ותמיכה בקבוצות טרור כפי שהם טוענים, ועזמי מחליט לעזוב את ישראל ולשת-settle בקטאר מדינת בסיס עידיד האמריקנית, היכן שממוקמת גם הנהגת חמאס, והופך לאחד הקרובים לאמיר שלה אשר שם לרשותו כספים עצומים כדי שיוכל לבצע משימות ביטחוניות ומדיניות עבור המערכת הקטארית ומי שמנהל אותה.

עזמי משמש כנשיא המרכז הערבי למחקרים ולימודי מדיניות, כמו כן היה מהפנים הבולטים בתקשורת בערוץ אל-ג׳זירה לפני שהקים את ערוץ (אל-ערבי) שלו, והופך לאחד התאורטיקנים והמגנים של הכאוס והפילוג בעולם הערבי ובמיוחד בזירה הפלסטינית היכן שהוא עומד בחוזקה לתמיכה בפיצול ובחיפוש אחרי חלופה לארגון אש"ף.

בעיר האמירויות של א״י קיימת דמות פלסטינית שהייתה ונותרה מעוררת מחלוקת והוא מוחמד דחלאן מעזה. הוא נטל על עצמו בגרות צעירה מספר תפקידים בכירים ברשות הפלסטינית, ביניהם ראש המשרד לביטחון מונעי בעזה בתחילת שלטון הרשות ויועץ לביטחון הלאומי וחבר בסנאט הפלסטיני וחבר בוועדה המרכזית של תנועת פת"ח, והוא היה קוטל יחסים עם ההנהלה העליונה, הוא הסתכסך עם הנשיא אבו עמר ואחריו אבו מאזן כאשר הוטחו לו האשמות בשחיתות והוא פוטר מהוועדה המרכזית של תנועת פת"ח ופולש לביתו ברמאללה, ומקים את מחנהו במדינת האמירויות בהכוונה אמריקנית והופך ליועץ ביטחוני ופוליטי לנשיא המדינה ומבצע תפקידים בטחוניים וביטחוניים ברמה האזורית והאמירויות הקימה לו ערוץ טלוויזיה (אל-גד).

דחלאן היה נוקשה במאבק נגד קבוצות האסלאם הפוליטי, כולל חמאס, לפני שהוא משנה את עמדתו ומתקשר עם חמאס ואף מוציא אותה ממצוקתה לאחר נפילת משטר מוחמד מורסי האחים בשנת 2013 במצרים, בתמורה לאישור לקבוצתו (הזרם הרפורמיסטי בתנועת פת"ח) לפעול בעזה ומציאת מקום רגל לאמירויות בעזה בתחרות עם המיקום וההשפעה של מדינת קטאר.

על אף שמוצאם פלסטיני והשוני ברקע החברתי והתרבותי שלהם, שתי הדמויות מבצעות תפקידים שלא משרתות את מדיניות קטאר ואמירויות ואת האינטרסים האישיים שלהם יותר מאשר משרתות את עמם ואת הבעיה הפלסטינית.