הפלת מדורו: ישראל המשתף הגדול ביותר

התקשורת הישראלית פרסמה את השמחה העזה לאחר מעצרו של הנשיא הווינצואלי ניקולאס מדורו על ידי ארצות הברית. למרות שישראל שיחקה תפקיד שולי במהלך הזה, היא צפויה להרוויח את היתרונות הגדולים ביותר מהמהלך האמריקאי הזה.

ווינצואלה אינה זירה של ישראל, ולא איימה עליה ישירות. טראמפ פעל ממניעים אישיים, הרחק מכל קשר ישיר לישראל. עם זאת, השינוי המשטרי הצפוי בקרקאס יגרום ככל הנראה לכך שווינצואלה תצא מהציר האויב של ישראל.

במשך עשרות שנים, ווינצואלה תחת שלטון מדורו ולפניו צ'אבס היו שותפה קרובה של איראן, כולל שיתוף פעולה בטחוני, תמיכה כלכלית, והתחמקות מהסנקציות האמריקאיות והבינלאומיות, בנוסף לבריתות פוליטיות עם סין ורוסיה נגד ארצות הברית. במהלך המלחמה נגד ישראל, מערכת היחסים הזו התחזקה, כולל תמיכה כלכלית ווינצואלית בחיזבאללה לאחר התקפות ישראליות.

האנליסטים הישראלים מצביעים על כך שהמעבר של ווינצואלה למערכת דמוקרטית יציבה ימצב את זה כאובדן נוסף של בלוק מאיראן, והפעם על ידי ארצות הברית באמריקה הלטינית, דבר שיהיה בשורה גדולה לישראל.

מנהיגת האופוזיציה הווינצואלית מריה קורינה מאטשדו הביעה את תמיכתה בהגברת הקשרים עם ישראל, והיא יצרה קשר עם ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו כדי להביע את הערכתה להחלטות שלו במהלך מלחמת ההשמדה בעזה, ולצלחת ישראל בעסקת שחרור בני הערובה בעזה, ולמאמציה נגד הציר (האיראני), שאינו מהווה איום רק על ישראל אלא גם על העם הווינצואלי.

כמו כן, שר החוץ של הכיבוש הישראלי גדעון סער הצהיר כי ווינצואלה הייתה מרכז של רשת בריתות נרקו-טרוריסטיות, הכוללת אלמנטים מחיזבאללה ומפעלי ייצור נשק איראניים, ומדורו הכריז מפורשות כי מדינתו היא חלק מציר ההתנגדות.

חיזוק שלטון המתקשר למערב בווינצואלה מתממש עם מגמה רחבה יותר ביבשת בשנתיים האחרונות, שבהן נבחרו מנהיגים הידועים כהתקשר למערב ועוינים לאיראן בכמה מדינות. אפילו הנשיא הארגנטינאי חאבייר מילאי השיק יוזמה להקמת ברית תומכת בארצות הברית ובישראל, וווינצואלה צפויה להצטרף אליה, דבר שיחליש את זרועות הטרור וחיזבאללה באזור ויתמוך במחנה המערבי – דבר החיובי לישראל.

האנליסטים הישראלים רואים במעצר מדורו חיזוק למעמד ישראל במערכת העולמית החדשה הנתמכת על ידי ארצות הברית. למרות החששות התיאורטיות מהתגובה הסינית או הרוסית, המהלך המוגבל של מעצר מדורו לא מאיים על מאזן הכוחות העולמי, שונה מכל כיבוש של מדינה אסטרטגית גדולה.

לאחר שבועות של שקט יחסי, טראמפ ונתניהו המשיכו לדחוף את המערכת העולמית והאזורית החדשה קדימה. מבצע קרקאס, שעוקב אחרי מצור ימי ופגיעה בתעשיית הסמים והנפט, הוציא את ישראל מתחום האירועים כדי שהיא תהיה המרוויחה הישירה מהאירוע.

כמו כן, המיקום הישראלי – במקביל לכוחות האמריקאיים בקרן האפריקאית – מאפשר שליטה על מצריים אסטרטגיים ולחנוק כל ניסיון איראני למזיק למסלולי המסחר העולמית, יחד עם חיתוך מקורות מימון לחיזבאללה ולבני בריתו. לפי האנליסטים הישראלים, המבצע מהווה צעד משולב בתוך האסטרטגיה לחיסול יצרני (הטרור) מווינצואלה אל נמל אילת וקרן אפריקה.

בתוך ישראל, נעשה שימוש בשמחה מהמבצע כדי לחזק את הנרטיב של כוח ואימפריאליזם, כאשר אחד האנליסטים תיאר את המבצע כהחזרה של "האמפריאליזם הישן" ותפס מדינת הכיבוש כשחקן מרכזי בתוך "העולם החדש" שצייר טראמפ.

אך מעבר לפוליטיקה ולמעצבים אסטרטגיים, החלק האחרון של הסיפור מגלה משבר עמוק יותר: המערכת הבינלאומית לא קיימת יותר אלא כלוח מגע. מה שמכונה המערכת העולמית אינו אלא עולם טראמפ: סמכות מוחלטת של הכוחות הגדולים, שבה כל צד של העולם מתפתל מהאנושיות ועד לסביבה, מהרוח ועד לגרגר החול הקטן ביותר לטובת האליטה הקפיטליסטית.

בעולם הזה, מה שמתרחש בווינצואלה ובעזה אינו פשוט שינוי שלטוני או סכסוך אזורי. ישראל היום היא בעלת הברית החזקה ביותר עבור כל מערכת קפיטליסטית מושחתת, ומסוגלת להפוך כל אירוע אסטרטגי כדי לחזק את מעמדה האזורי, בעוד העם נשאר קורבן למשחק הגדול. עזה, במיוחד, יכולה להיות או ערש לאנושות חדשה או אנדרטה בוהקת לתקווה האנושית שנפסה.

מה שצריך לקרות עכשיו אינו רק מהלך פורמלי, אלא שינוי משמעותי בהבנתנו את העולם והצדק. אין גישה עולמית המבוססת על סולידריות וכבוד, אלא מחויבות וחזון לעולם שניתן להבין ולעצב, מקום שלא מתייצב לאף ביטוי הנמוך והמזוהם ביותר של האנושיות.

הדבר מתחיל בעזה, כשמה שנראה לעין מגיע בממדיו האמיתיים: האימפריאליזם הישן חוזר, בצורה הגרועה ביותר, ומספק את העוצמה של השלטון כמידה לגאולה האנושית, וישראל, בכל זה, אינה רק שחקן אלא סמל למה שהעולם עלול להפוך אם מתודולוגיה זו תמשיך.