אסאם אלנג'אר... מדור העושים מנהיגים שצורכים מהמצבים

בהיסטוריה של תנועת פתח, ההנהגה לא הייתה מעולם פריבילגיה למי שעמדו על הבמות, אלא הייתה תכונה לאלו שנשאו את העול, שילמו את המחיר ונשארו נאמנים לרעיון כאשר הזמנים השתנו והפנים השתנו. ומנקודה זו אפשר לקרוא את ביוגרפיה של אסאם אלנג'אר, שלא היה מקרה חולף בנוף הלאומי או המוסדי, אלא היה המשך חי לבית הספר הראשון של פתח, בית ספר שרואה במאבק מחויבות ולא סיסמה, ובארגון אמון ולא אינטרס, ובכבוד קו אדום שלא ניתן לוותר עליו.

כמו שהאשם טוויזר "אבו ג'יהאד", בנו של השדה ולא בנו של הדיבור, התהווה תודעתו של אסאם אלנג'אר ממקום הפעולה. הוא נכנס מוקדם למערכה על החירות והתמודד מול הכיבוש ללא היסוס, נע בין בתי כלא למען פלסטין, נותר עמיד בעת החקירה, חזק במאבק, מאמין שהחירות לא נלקחת אלא בסבלנות ובעמידות. לא הייתה חווית המעצר שלו סיפור גבורות בלבד, אלא חלק מדרכו הארוכה שבחר במודעות מלאה והמשיך בה ללא התחייבויות או מהומה.

בנסיונו הארגוני, אסאם אלנג'אר התקרב מאוד לבית הספר של סלאח חלף "אבו איָד", שראה בפתח את מוח המהפכה וישרושתה, והוא לא היה חבר במועצה המהפכנית בתור מינוי אלא בתור עיקרון, הגן על הסדר והתמודד נגד הסטייה, וסירב לשחק עם הכיוון לא לאינטרס אישי ולא למטרה אישית אלא מתוך אמונה שפתח לא תהיה אלא בהתחייבות, בעמידה ובנאמנות לערכיה המקוריות. הוא לא שתק כאשר השתיקה הייתה קלה יותר ולא התפשר כאשר הפשרה הייתה דרך הבטחת שלום. קולו נשמע ברור גם כאשר היה ברור שזה עלול להיות יקר.

בעבודה המוסדית, אסאם אלנג'אר נתן הבנה פתחאווית אמיתית לתפקיד האיגוד, רואה בו סעד לאנשים ולא חזית להשפעה, וההתנגדות הייתה יומיומית לאי צדק ולא ניהול משבר. הוא נבחר פה אחד לא בגלל שהוא היה הנוכחות התקשורתית הכי גדולה אלא בגלל שהוא היה הכנה והמחויב. הוא השתתף בשביתות ובמחאות והתקדם בלא משוא פנים ודאג לזכויות העובדים במגזר הבריאות ובאחרים ללא אפליה או חישובים צרים. הוא שילם מחיר כבד על עמדותיו, הפסיד את עבודתו בסוכנות הסעד ונעצר כי סירב להיכנע, אבל הוא לא איבד את כבודו לעצמו ולא את האמונה של מי שבחרו בו. וכמו שעשו המנהיגים הגדולים בפתח, הוא בחר בהפסד אישי על חשבון ההשמטות של הזכויות הכלליות.

אסאם לא היה تابع לזרם או לאדם, אלא מנהיג של האנשים שייצג את קולם. קולותיו לא נרגעו כאשר הזכויות הופרו ושכבת הגנה שלו לא ירדה כאשר ההתקפות הלכו והחמירו והגיעו למשכורות של אסירים ושוהים בדיונים, הוא שיתף את חבריו במאבק ובמעצר מהממשלות השונות רק כי הם סירבו להיות עדים שקר או לנטוש את אלו שהניחו את אמונם בהם. הוא נשא שלוש אמונות גדולות: פלסטין, פתח, והאיגודים ונשא את כולן שלמות ולא מוחסרות ולא מכר אחת מהן לא משנה מה המחיר.

למרות הרקע הלוחם והארגוני, אסאם אלנג'אר נשאר אדם קרוב לאנשים, טהור נשימה, אוהב את האדמה, נאמן למשפחתו, נדיב בנוכחותו ובביתו. הוא חי כפי שהאמין: חופשי וישר, בלתי נכנע. כבודו היה במרכז חייו ועמדותיו הוכיחו שהחירות לא היא סיסמה אלא פעולה שנבחנת ברגעים הקשים ביותר.

הצבת שמו של אסאם אלנג'אר בהקשר של ההנהיגים הגדולים של תנועת פתח אינה מחמאה או רגש אלא קריאה הוגנת להיסטוריה. הוא דומה להם לא כי שימש בעמדותיהם אלא כי נשא את אותם ערכים: עמידות, יושר, סדר, ונכונות תמיד לשלם את המחיר. במותו, פתח מפסידה אחד מיהודיה הנאמנים ומאבק המוסדות מאבד מצפון חי ופלסטין מאבדת דגם נדיר של אדם שחי את הרעיון במלואו ולא ויתר עליו.

שלום על נשמתו ושלום על כל מי שהלך בדרכם הראשונה של פתח ונשאר עומד. אלה לא נעלמים, הם הופכים לחלק מהמשמעות ומצפן לדורות הבאים.