עיצוב מחדש של הכוח הישראלי: צבא בלב מאבק פנימי בליכוד

הזירה הפוליטית הישראלית חווה אחת מהתגלויות החזקות ביותר מזה שנים, כאשר הסכסוך בין שר האוצר ישראל כץ לרמטכ"ל איל זמיר הופך לעימות פתוח שהופך את אחדות הממשלה לאיום וחושף שבר פנימיים עמוקים בתוך הליכוד עצמו. ביום אחד בלבד, עבר הסכסוך מהמנודים סביב מינויים צבאיים לשיח על שינוי ממשלתי כולל שעשוי לסלק את כץ ממשרד הביטחון, ולהחזיר את חלוקת המרכזים הכוח סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתמונה שמעידה כי ישראל חווה שלב של מיון מחדש של הסמכות בין המוסד הצבאי לבין המערכת הפוליטית לאחר מלחמה ארוכה והתרחבות הכישלונות שאף אחד לא מעוניין לשאת באחריותם.

עלייתו של זמיר לראש העימות לא הייתה סתם מקרה. הוא צוייר בתקשורת הישראלית כקצין עצמאי המנסה לבנות מחדש את הצבא לאחר הקריסות של 7 באוקטובר, והוא מוביל חקירות פנימיות שהסתיימו בפיטורי קצינים בכירים והפניית הערות מנהיגותיות למוקדמים וקצינים שנחשבו בלתי ניתנים למגע בתוך המוסד הצבאי. במהלך הימים האחרונים, התברר כי זמיר כבר לא מוכן להסתגל לניסיונות להטיל עליו אולטימטומים פוליטיים. ההודעה שהוציא דובר הצבא, שמוערך כי זמיר נוסח אותה בעצמו, נושאת סגנון חסר תקדים בביקורת על שר הביטחון, והאשימה אותו באופן מפורש בפוליטיזציה של המוסד הצבאי והשימוש בתיקי החקירה הפנימיים ככלי בחירות בתוך הליכוד. ההודעה הזאת סימנה רגע שובר מסורות ופרץ קו אדום שנשמר במשך עשרות שנים: הצבא לא תוקף את שר הביטחון בפומבי, אך זמיר בחר במאבק ישיר, ממונע על ידי תחושה פנימית כי עצמאות הצבא נמצאת בסכנה.

מנגד, ישראל כץ מופיע, על הרקע של אטמוספירה ימנית רגישות מאוד כלפי הצבא, כפוליטי הנלחם על הישרדות. כץ רואה את הסכסוך עם זמיר כהזדמנות לחזק את מעמדו בתוך הליכוד מול מתמודדים שמעלים באופן עקבי כמו אמיר אוחנה, וטלי גוטליב, ומשה סעדה, ובועז פסמוט. ובזמן שהבחירות המקדימות של המפלגה מתקרבות, כל החלטה וכל הצהרה הופכים לחלק ממאבק פנימי שמטרתו להראות כוח ולהביע עמדות מול ציבור ימין שרואה בצבא מוסד שדרוש לדחוף ולהשיב לרגלו. לכן, פנה כץ להקפאת המינויים הצבאיים, ולהחזרת חקירות שננעלו בעבר, והטלת בדיקות חדשות הנוגעות לתוכנית "חומת יריחו", במעשה שנחשב על ידי הצבא לניסיון ברור לסחוט את המוסד הצבאי ולערער את סמכויות הרמטכ"ל.

ההתפתחות המסוכנת ביותר הייתה כניסתו של נתניהו לתמונה, לא כמתווך בין כץ לזמיר, אלא כי צד שלישי השואף לשוב לשלוט במשרד הביטחון לאחר שמשרד הפך למוקד מתיחות שמאיים על מעמדו. במהלך ישיבות סגורות, חדל נתניהו לעבור ביקורות חדות על שני הצדדים, אך היה נוקשה יותר עם זמיר, שעליו האשימו מקורבים לראש הממשלה שהוא מתנהג "במאוד עצמאות" ומבצע את מה שהובטח "להיפך". תוך כדי סתירות הסיפורים סביב המבודדות במשרד ראש הממשלה, נחשפה מידע על כוונת נתניהו לבצע שינוי ממשלתי שיכלול את פיטוריו של כץ ומינוי גדעון סער לשר הביטחון, והעברת אייל כהן לחוץ, והחזרתו של כץ למשרד האנרגיה. ואם כי ההכחשה המהירה ממשרד נתניהו, עצם העלאת התסריט הזה חושפת את עומק המשבר ואת כמות התלהבות הסכסוך בתוך הליכוד, כאשר כל צד מתחיל להטיל ספק בנאמנותו של השני.

בהקשר הזה, הצהרות של גדי איזנקוט הוסיפו שכבת מורכבות נוספת. איזנקוט האשים את נתניהו ואנשיו ברצון להיות רמטכ"ל חלש ומרוכז, בדיוק כמו שהם רוצים חמאס, והאשים את כץ בהעסקה ב"שטויות" ובהרעשת האמון בצבא ברגע שבו ישראל זקוקה למינימום של יציבות לבלום את הגבולות הצפוניים ולעבור על כישלונות הדרום. הדיבור הזה החזיר את הדיון בתוך האופוזיציה והקואליציה כאחד סביב עתיד המוסד הצבאי, ועד כמה המדינה יכולה להפיק לקחים מהמלחמה האחרונה בתנאי הקרבות הפנימיים הללו.

המשבר הנוכחי חורג מעבר לזמיר וכץ. מדובר בעימות בין שלוש כוחות המנסות לעצב את עתיד ישראל: הצבא השואף לשוב למקצועיות ועצמאות, הימין המפלגתי שרואה בצבא מוסד שחשוב להכניס אותו לרצונו הפוליטי, ונתניהו שמנסה לשמור על שליטתו وسط קריסת מערכת הנאמנויות שבנה את שלטונו עליה. בעת שזמיר שואף להעביר רפורמות צבאיות עמוקות המיועדות לבנות מחדש את מוכנות הצבא, כץ מתעקש לעכב כל צעד שיכול להתפרש כהישג על ידי הרמטכ"ל. והצבא החל לרמוז כי המתקפה על זמיר היא התקפה על מבנה המוסד הצבאי עצמו, וכי המשך המשבר ישבש את תהליך ההפקת לקחים ויעשה את הצבא פגיע יותר בפני האתגרים הבאים.

כך, הסכסוך מתהפך מעימות תפקודי למאבק על צורת המערכת הפוליטית לאחר המלחמה, ועל מי שמחזיק בסמכות ההחלטה בישראל. ואם זמיר הצליח לרשום נקודות מול שר הביטחון, הימים הקרובים עשויים להביא להסלמה גדולה יותר, בין אם מתוך הליכוד או ממשרד ראש הממשלה. התמונה הישראלית מתקדמת לשלב של מיון מחדש רחב, שעשוי להפעיל שינוי ממשלתי, או לעימות פתוח בין הצבא לממשלה, ואפילו לסידור מחדש של בית הליכוד כולו. ובכל מקרה, מה שמתרחש חושף כי ישראל חיה במשבר מנהיגות עמוק, וכי הצבא עצמו נמצא בלב מאבק פוליטי שעשוי לשרטט מחדש את עתיד הסמכות לעשור שלם.