הסכם הפסקת אש בעזה: בין שקט זהיר לאתגרים של היום שאחרי

מחבר: براء المحسيري

 אחרי חודשים ארוכים של מלחמה מדממת על אדמת עזה האהובה שהשמידה בני אדם וטיפסה על חורבות, הוכרז על הסכם להפסקת אש בין הכיבוש الإسرائيلي וחמאס בתיווך מצרי וקטארי ומאמצים טורקיים ובחסות אמריקאית.  ההסכם הזה הגיע בעקבות לחצים בין-לאומיים אינטנסיביים ועקביים, ובתוך מצב אנושי קטסטרופלי שחי בו האזור המופצץ.  עם תחילת כניסתו לתוקף, עזה נשמה לרווחה, אך התמונה על הקרקע מורכבת יותר ממה שנראה לעין, שם  בין ההריסות והחורבות וריח הדם, ישנה סצנה שבה מתערבבות הבעות של שמחה על ההצלה ושאלות גדולות לגבי העתיד.
שלב ראשון: השקט הוא האדון של התמונה
מרגעי הכניסה הראשונים של הפסקת האש לתוקף  כדי ליישם את ההפסקת האש, ירד על האזור שקט לא רגיל שלא הורגלו אליו תושבי עזה.   קולות הירי והפיצוצים הפסיקו, והכוחות הישראליים החלו בנסיגה הדרגתית מכמה אזורים בתוך עזה לעבר סביב הערים בשלב ראשון של מימוש ההסכם, במיוחד במרכז ובדרום.   מצידה, חמאס הודיעה על התחייבותה להסכם, אך הדגישה במקביל כי “הפסקת האש אינה אומרת סוף ההתנגדות”.  בצד הישראלי, שרר אווירת המתנה וזהירות, כאשר ההנהגה הצבאית שמרה על כוחותיה במצב כוננות מחשש לכל הפרה מצידו של הפלסטיני לפי הודעת צבא הכיבוש.
תיק האסירים והחטופים: עמוד ההסכם וקריטריון ההצלחה ב-72 שעות
החלפת האסירים נחשבת לאחד מהסעיפים הבולטים של ההסכם, שתתבצע בפיקוח בין-לאומי ובתמיכת הצלב האדום ובשקט ללא שום טקסים או תצוגות כפי שהורגלנו בעבר.  ולפי מה שנקבע, חמאס תשחרר את החטופים הישראלים בתמורה למנות של אסירים פלסטינים. יש לציין שהעסקה נושאת אופי אנושי, אך ביסודה הייתה צעד פוליטי עמוק שנשלט על ידי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ והמתווכים האירופיים כסוג של התאם ללחצים הציבוריים שהופעלו על ממשלותיהם במהלך החודשים האחרונים.
פתיחת המעברים.... עורק החיים
לפי מה שהוכרז בשלב הראשון של הסכם הפסקת האש, ייפתחו 5 מעברים לכיוון עזה, כולל מעבר רפיח לכיוון מצרים, ויתאפשר הכניסה של 400 משאיות ביום לפחות  שיכללו משאיות מזון, דלק ותרופות, והחלו צוותי האומות המאוחדות והצלב האדום לחלוק סיוע על השכונות הרוסות. אך היקף האסון  מעלה על כל האפשרויות. ולפי הודעת האומות המאוחדות ישנם 170 אלף טון של סוגי סיוע שונים הממתינים לתיאום ישראלי להשלמת תהליך הכנסתם באופן דחוף לעזה כדי לסייע לחלוקת המשאבים לתושבי עזה הכואבים ולתמוך בבתי החולים של עזה בצרכיהם.
מי ישלוט בעזה? מה שאנחנו לא יודעים על הסכם עזה
אולי הדבר הכי מסוכן שלא נכלל בהסכם הוא פרטי השלב הבא, שהיא שלב מהותי שלא פחות חשוב מאלה שקדמו לה, אך היא תידרש למו''מ מאוחר יותר מה שמדגיש את הפער הפוליטי שבו נתקל אזור עזה כיום.  באמצע ירידת הכוח הצבאי של חמאס והיחלשות המבנה האזרחי, חזר השיח על “היום שאחרי המלחמה”. ארצות הברית והאיחוד האירופי דוחפים לעורכת ממשלה אזרחית  (טכנוקרטים) זמנית,  בעוד ההודעה של הנשיא האמריקאי קשרה את העברת הסמכות לעבאס בעזה למספר רפורמות שעליהן צוין במספר מקרים.  חמאס מצדה אישרה את סירובה להידחות ומדגישה שהיא חלק מכל פתרון פוליטי שמגיע.
שיקום: דרך ארוכה המלווה במגעים
הערכות הראשוניות מצביעות על כך ש-80% מהתשתית של עזה התהרסה לחלוטין, והעדיפות היום אחרי הכנסת הסיוע ההומניטרי היא תוכנית להסרת ההריסות, כאשר דיווחים של האומות המאוחדות והבנק הבין-לאומי העריכו שהעלות לשיקום עזה תעלה על 52 מיליארד דולר. כנסים בין-לאומיים לגיוס כספים החלו להתארגן בקהיר ובדוחא, אך המימון תלוי בתנאים פוליטיים וביטחוניים.
מה שראוי לציין הוא שאנו היום בזמן הטוב ביותר לגיוס בין-לאומי כדי לאלץ את ישראל לשלם פיצויים לתושבי עזה כפי שהאיץ הקהילה הבין-לאומית לגרמניה לשלם פיצויים ליהודים.
היבט האזורי והבין-לאומי: מפגש האינטרסים ואיזון תפקידים
נראה כי מצרים השיבה את מעמדה כמתווך מרכזי בתיק הפלסטיני, וקטאר מילאה תפקיד מרכזי בהפסקת האש ובביטחון הסיוע הכספי והאנושי. ארצות הברית ראתה בהסכם “נקודת מפנה”, אך עדיין לא הציעה תוכנית ברורה לשלב הבא, כאשר היא ממשיכה להשתמש בכלים האזוריים שלה כדי לכפות את מדיניותה בהגנה על מדינת הכיבוש.
בסופו של דבר: שלום זמני מחכה לפתרון קבוע
מה שהושג עם הסכם הפסקת האש הוא הפצת כוחות בלבד עד כה והניסיון למנוע הגעה למגע ישיר להקבעת ההסכם ולתת הזדמנות לטיפול במצב ההומניטרי באזור, וכאן נציין כי ההפסקה הנוכחית אינה אומרת סוף לשנתיים של מלחמה, אלא התחלה של קרב חדש לקביעת עתידה של עזה. בין חורבות הערים המושמדות, נכתבות עכשיו תכנים של שלב מעבר רגיש שבו ייקבע צורת השלטון ודגם השיקום.