על הסיכונים המתרקמים בסוריה ולבנון

אם חדשות על ההסכמים הביטחוניים שהודלפו בין משטר א-שארע ומדינת הכיבוש נכונות, וסבירות גבוהה שהן נכונות, הראיה לכך היא שלא שמענו על "הכחשה" של משטר הגולן, ולא נראה שנשמע על כך בקרוב, ואולי גם לא נשמע על כך לעולם.. אם חדשות אלו נכונות, אז סוריה שהכרנו עד היום נמכרה והוקצה ממנה שטח שלא פחות מעשרת אלפים קילומטרים רבועים, בצורה של מחוזות שיצאו מהשליטה הפוליטית, כולל השלטון הפורמלי של המשטר "השלטון" בדמשק.

הסווידאייה הקימה צבא משלה, ויש לה כוחות סדירים עם נשק רציני וכבד, והיא כבר לא מוכנה לחזור ל"המדינה המרכזית" אלא על בסיס פדרלי שמכיר לה בא"עצמאות" מוחלטת למעט כמה צורות של שירותים משותפים עם הפדרציות האחרות שמתכוננות להיווצר בקרוב.

ולפי מה שהודלף על ההסכם הביטחוני בין משטר הגולן ומדינת הכיבוש, אז כל אזור דרעא יהיה מפורק מנשק, ושירותי הביטחון המקומיים הם הצורה היחידה המותרת ישראלית.

ומבחינת האזור שמצוי תחת שליטת מדינת הכיבוש בכל דרום סוריה, הוסכם שהוא יהיה כולו תחת הגנה ביטחונית ישראלית.

ואומרים, וסבירות גבוהה שהמה שנאמר, ומה שנאמר לגבי הגולן הסורי הכבוש הוא החוזה הפתוח לאורך 25 שנה, ויש חדשות על 50 שנה שמתחדשות אוטומטית, ובכך מתבצע למעשה המהפך להחלטת המדינה הציונית לסיפוח סופי להחלטה מכוונת סורית על כך דרך ניסוח החוזה הפתוח.

כאמור, מחוז "קוואסד" חדל מה"תקווה" להיכנס לתוך המדינה "המרכזית" המיוחסת, והענין נחתם לכיוונה של מחוז, כחלק מהמשטר הפדרלי העתידי.

צפון סוריה של כפר חלב ואידליב נשארה כולה תחת פיקוח זמני של טורקיה עד להקמת מחוז במערכת הפדרלית החדשה, והענין של החוף הסורי נשאר לתהליכים הבאים, כי כל החוף, וההרים העלווינים עדיין ללא פיקוח ישיר מאף אחד עד כה.

טורקיה הבינה את השיעור היטב, והדבר החשוב ביותר שהיא הבינה הוא שהיא כבר לא יכולה להשפיע, לאחר שמשטר הגולן הצטרף לארצות הברית ולשליטת ישראל, ואפילו היד הקצרה תיכלא אם היא תנסה למרוד במציאות החדשה.

טורקיה נפלה בפח שהוצב לה, או שהיא עצמה הביאה את עצמה לשם, וכעת היא לא יכולה לשנות את המשוואה הזו אלא אם תשתמש בקלפים החזקים שלה, או את אלו שהיא עדיין מאמינה שהם חזקים נגד משטר הגולן עצמו, וזהו דבר שטומן בחובו סיכונים עצומים למדינה הטורקית עצמה.

עם ההסכמים החדשים שהודלפו, מצביעה המדינה הטורקית כי היא נותרה חסרת כוחות בתפקידה האזורי, צומצמה, ונסוגה למעשה פנימה אל טורקיה עצמה, כי היא איבדה את יתרון ההתנגדות נגד כוחות "קוואסד", ואיבדה את שליטתה על הקבוצות שמקיימות כיום את עוצמת משטר הגולן, ותפקידה כרשות הוא תפקיד זמני עד ל"ההכרזה" הרשמית על המשטר הפדרלי החדש. ואפילו תפקידה באזרבייג'ן לא נחשב מכריע לאחר ההתנגדות של איראן ורוסיה על המיזם להפוך את האזור הארמני-אזרי למעבר השקעה שמקיף את איראן, ואזור שישפיע על גיאוגרפיית התחום החיוני של המדינה הרוסית.

לא זו בלבד, כי טורקיה כבר לא מוכנה, לא היא ולא קטר, לתמוך בפעולות חידוש מהירות לכלכלה הסורית כל עוד שהצטרפות משטר הגולן להסכמים הביטחוניים החדשים תרמה ישירות למצור על תפקידה האזורי של טורקיה בהתחשב בהידרדרות המצב החיים בסוריה בצורה טראגית, ולאור ש-90% מהשיחות על ההשקעות שיגיעו אליה הפכו למכירת נכסים של המדינה בנכסים ואדמות בפרט, והפכה מכירת נכסים אלו לפעולות מחרידות של שחיתות ושוחד וחלוקת שלל בין אֵמירה די למלחמה, והמנהיגים החדשים, ו"חיילי האומות" המגיעים מסין ואוזבקיסטן, ומשם צ׳צ׳ניה, ועוד מדינות המייצאות לוחמים וטרוריסטים שעליהם מפקחות, מזה שנים רבות, המודיעין המערבי. לא נציין כמובן את אלפי המנהיגים של "הנצורים" שמודעים בקפיקה למערכת הקשרים המתקיימת עם המודיעין הישראלי.

ובכך הפכה סוריה שהכרנו עד היום למדינה כושלת וחסרת יכולת, ולא שוכרת דבר מאלו שכבשה נכסים ועושר, כדי להשאיר את משטר הגולן ב"שלטון" עד שיגיע יום ההיפטרות ממנו, על ידי האמריקאים ומדינת הכיבוש, או ביד טורקית אם היא עדיין חושבת על תפקיד אזורי בעתיד, ו"הסונים של שָׁאם" עצמם הם חברים של טורקיה, והם לא עוד חברים של הגולן.

ברור כי דונלד טראמפ פרש מהתפקיד הישיר של ארצו בארץ השם לטובת התפקיד הישראלי, בעוד שיבחר בתפקיד הישיר באיראן ובאזור המפרץ, ולכך התפקיד הסורי החדש הוא לשחק עם הקלפים הלבנוניים לאחר שהאחרון הפך למשטר המוגדר מוגבל פוליטית בארבע הערים, דמשק, חומס, חמא, וחלק מחלב.

לאחר הכישלון בניסיון לשלות את הנשק של "חיזבאללה" הלבנוני, וכישלון האמריקאים בכפיית מדינת הכיבוש על הפסקת העיקול ונסיגה מהגבעות החמש, הפתרון האפשרי היחיד כעת הוא לפוצץ את המצב הפנימי בלבנון, בתקווה להקים "ברית סונית-נוצרית" עם עזרתו של משטר הגולן, על מנת לכפות על המרכיב השיעי "להסכים" למשוואה חדשה שניתן להחליף בהגירה של תושבי הדרום, ולהפוך את הדרום לאזור השקעה נדלניית שמתחבר לפרוייקט השקעה שנמשך עד לסוריה באזורים שיתקרעו לטובת מהלך זה שמכונה שלב "השגשוג" הבא, וזה מתפרסם על ידי תום ברק עצמו.

אם הכישלון בהניסיון החדש לפוצץ את לבנון ולחסום את המרכיב השיעי יוביל, תקום האמריקאית-ציונית לכנס את לבנון למוגנות "נוצרית", ול"הר הדרוזי", ולברית סונית עם משטר א-שארע שייתכן שתוביל להקצאה של טריפולי, והשארת ביירות המערבית אזור מגע ועימות בין הסונים לשיעים, כפי שהצביעו מידע והערכות מסוימות במעגלים מודיעינים מערביים וערביים.

והמשוואה הלבנונית החדשה מתבהרת מיום ליום שהיא מציבה את המצב בפני שני אפשרויות ללא שלישית:

אף אם מדינה תסכים לשליטה הישראלית בדרום, וההסכמה כאן משמעותה סבירה על ריבונות מחוץ לאזור השליטה הישראלית, כלומר להסכים לשליטה הזו, או מאבקים פנימיים, ופדרליזציה של המצב הלבנוני בין מחוזות שלא חיים ביניהם על בסיס הסכמות חוקתיות, ולא חוקתיות, כולל ניסוח "טאיף", אלא על יסוד קבוצות דתיות ודתיות שיש להן ממשלותיהן הפרטיות, ומדינותיהן הפרטיות.

הניסוחים שמחשבים עבור מדינת הכיבוש בלבנון הם מדינה ממלכה לחלוטין, או שלא תהיה מדינה כלל, ולאחר שהתכלה רעיון משטר הגולן וכישלונו הצפוי, סוריה תחזור לאותה המשוואה, או מדינה פדרלית במקרים הטובים ביותר שתהפוך את סוריה למחוזות שלא מחזיקים בקשרים עם הארץ האם (סוריה) אלא על פני משטר כלכלי כרזה, והגנה ביטחונית שאינה יוצרת אף איום כלשהו.

זה מה שחושבות מרכזי מחקר פוליטיקה וביטחון לאומי במדינת הכיבוש, והיא זו המפרנסת את המרכזים המתקיימים לה באמריקה, וה"ימין הפאשיסטי" במדינת הכיבוש הולך רחוק יותר מזה, כי הכל עדיין בפתיחה, ויש סיכוי רחב להרחיב את המרחב הישראלי הוא הנושא שסומך בעדיפות על סדר היום לפני הכנות שאנחנו עשינו.

זה מה שהם רואים, ומה מתכננים, אבל כל זה לא יראה אור, ולא זו הגורל, ולא סביר שיקרה, כי מדינת הכיבוש הגיעה למדרגה הגבוהה ביותר של חולשה פנימית שהיא לא מפסיקה לעלות על פראנקלומיץ האלה כשאקדה, והיא תתמוטט פנימית לפני שתוכל להתקדם עם המהדרות הללו, ודבריה כוללים אידיאולוגיות ריקות יותר מאשר כמה עובדות ומציאות נתפסות להמיר למשוואות אמיתיות.