התיקון הנדרש מאיתנו.. תמיד

מחבר: سمير حليلة

הממשלה הפלסטינית ומכון מס עמדו על המשבר הכלכלי הכללי שהכלכלה הפלסטינית סובלת ממנו באופן כללי, ועל משבר המצעסה המתרקם והשפעתה הישירה על הציבור של עובדי השירות הציבורי וכוחות הביטחון הפלסטינים, במיוחד בגדה המערבית.

בסקירה הסופית של הסיבות למשברים הללו, הממשלה הישראלית והכיבוש תופסות את האחריות הראשית, תוך שמדובר בניסיון לחנוק את הכלכלה הפלסטינית באופן כולל במטרה להחליש אותה ולדחוף להגר, וניסיון לפרק את הרשות הלאומית ולפגוע בלגיטימיות שלה בפני הציבור שלה.

מבלי להציג את ההצעות שהציעו הרבה מומחים ומוסדות כדי לעבור את המשבר הזה, אני מרגיש שאנחנו עומדים מול אחריות הרבה יותר רחבה מאשר טיפול בבעיה של משכורת החודש הזה או האחר, למרות חשיבותה לעמידות הציבור ולהמשך מתן השירותים הממשלתיים. החזרה של פלסטין במהלך השנים לעבור לחצים כאלה ובצורות שונות דוחפת אותנו לחפש פתרונות בינוניים טווח ועם אופי מבני יותר, לא כתחליף למענה הישיר אלא כהשלמה לו. סיכום זה מתבסס על דוח הבנק העולמי שפורסם ביוני של השנה על סקירת ההוצאות הציבוריות של הרשות הפלסטינית, שבו יתכן שנוכל יחד לתכנן את המתארים של תכנית רפורמה בבינוני טווח לאחר הכרת העובדות החשובות הנוגעות לשירות הציבורי ולשירותי הביטחון אצל הרשות הלאומית הפלסטינית.

הנתונים הבסיסיים

הסיוע הבינלאומי לתקציב הרשות ירד באופן משמעותי בעשור האחרון מ-2 מיליארד דולר בשנה לכ-400 מיליון דולר (מ-27% מהתמ"ג בשנת 2008 ל-2% ממנו בשנת 2023). הרשות הצליחה דרך ממשלותיה המתמשכות להעלות ולשפר את הכנסותיה בצורה רבה, אך ללא יכולת לכסות את החוב השנתי המצטבר. לכן היא פנתה להלוואות ממקורות מקומיים כמו הבנקים (2.88 מיליארד דולר בסוף 2024), רשות הפנסיה (3 מיליארד דולר) ועובדי הרשות (1.47 מיליארד דולר), והסקטור הפרטי (1.5 מיליארד דולר) מה שהביא את החוב הציבורי בסוף השנה שעברה להיות 11.8 מיליארד דולר כלומר 85.7% מהתמ"ג.

הרשות אספה את הכנסותיה לפני המלחמה ב-3% מעזה ו-97% מהגדה המערבית, בעוד ש-29% מההוצאות שלה היו על עזה מאז 2007.

באופן שלבי, אחוז גביית ההכנסות מהתמ"ג הכולל בפלסטין הוא ברמה האזורית והבינלאומית, והוא נע סביב 26% מהתמ"ג, בעוד שההכנסות המסיות לבדן נע סביב 20.3%, מהן מהאחוזים הגבוהים באזור.

ממוצע המשכורות של עובדי הרשות נע סביב 14% מהתמ"ג, בעוד שממוצע במדינות האזור נע סביב 11%. כאשר בדקו את הסיבות לגובה חשבון המשכורות, נמצא כי שיעור העלייה השנתי הוא 3% במשכורות הבסיס (בגלל העלאת מספר העובדים), ו-2% בתוספות והעלאות. מספר העובדים במשרות הציבוריות וכוחות הביטחון עלה ובסוף 2024 הגיע ל-155,614 עובדים מתוך 153,574 עובדים, בעוד שערך המשכורות השנתיות עלה מ-6.4 מיליארד שקל בשנת 2011 ל-8.4 מיליארד בשנת 2021.

חלקה של הגדה המערבית עלה מ-57% מהעובדים בשנת 2011 ל-72% בשנת 2021 והגיע בסוף שנה 2024 ל-116,458 עובדים בגדה 75.4% ו-39,156 עובדים בעזה 24.6%.

אך הנקודה החשובה ביותר נשארה כי העלייה המשמעותית ביותר בעלות המשכורות לא הייתה בעלייה במספר העובדים, אלא בעלייה העצומה המתמשכת בתוספות והעלאות על המשכורת, כאשר רוב העובדים הציבוריים מקבלים כל מיני תוספות הלא קשורות לביצועים מקצועיים או תפקידים פונקציונליים. וכמובן שגידול במשכורות לא השפיע על הביצועים הממשלתיים, כאשר התדרדר הביצוע של פלסטין בהשוואה ממקום 43/100 בשנת 2010 למקום 29/100 בשנת 2020, בעוד שממוצע האזור היה 42/100. ההכנסות המקומיות עלו מ-4.3% מהתמ"ג בשנת 2015 ל-6% בשנת 2022 בעוד שהממוצע באזור הוא 5.1%, למרות שגובה המס על רווחי חברות בפלסטין (15%) הוא נמוך מהממוצע העולמי (22.6%).

אילו הוצאות הממשלה, עלו בין 2015-2022 והגיעו ל-30.4% מהתמ"ג, שזה הרבה יותר מ ירדן ומצרים ומרוקו וממוצע האזור. על אף שהרשות מתארת את הוצאותיה כבסיס לצמיחה ומול ממשלות ישראל, אך הוצאות אלו לא הצליחו ליצור צמיחה מתמשכת או ליצור מקומות עבודה חדשים, כאשר חצי מההוצאות הולכות למשכורות, בעוד שהשקעות נעות סביב 2% שזה הרבה פחות מרוב מדינות העולם. על אף שוצאות החינוך והבריאות היו סביב הממוצע העולמי, הוצאות הביטחון והביטוח הסוציאלי היו הרבה יותר גבוהות.

מתוך סעיף השכר, עולה שהוצאות השכר במגזר הבטחון היו 37% ובחינוך 33% ובבריאות 11%. אך בדיקה מעמיקה במגזרים אלו הראתה הערות בסיסיות, ובין היתר: במגזר הבריאות; שליש מתקציבו מכסה את ההעברות לבתי חולים מחוץ למערכת הבריאות, ומספר העובדים לא מספק יחסית לאזור מלבד עזה, בנוסף להערות נוספות. בתחום החינוך יש עוד חוסר בשכר המורים וחולשה במערכת לפני הצמיחה בעוד שהממוצע ממש דומה לדירוגים הבין לאומיים.

ברור כי הסיבה לעלייה המתקדמת בְּחשבון המשכורות היא חוק שירות הציבור לשנת 2005 וחוק שירות הביטחון לשנת 2007 וחוק הדיפלומטיה לשנת 2007, וכל תהליך רפורמה אמיתי חייב לעסוק בעיונים ובעבודות עם חוקים אלו עברו יותר מעשרים שנה מיום פרסומם ויישומם.值得注意的是，正式的工人数量入党服务服务人数达到仅89%，其余是仅限于仅限固定工人。

הצעדים הנדרשים

מצפים כי הוצאות המשכורות בשנה הבאה יגיעו ל-8.8 מיליארד שקל ומספר העובדים יגיע ל-156,000. הנדרש הוא להוריד את החשבון למספר שנע סביב 7 מיליארד שקל ומספר עובדים שנע סביב 148,000 עובדים. זאת ניתן להוציא לאור על ידי צעדי הפחתה לא רק על ידי פרישה מוקדמת, שאמנם יעילה במעט, אלא על ידי צעדים מחמירים לצמצום התוספות והעלאות השנתיות, והקפאה זמנית של העלאות השכר, בנוסף לעוד مجموعة של צעדים יוצרים שיכולים להמליץ להמליצויות השונות. усилия, которые следует приложить через несколько главных министерств, а также углубленный пересмотр законов, касающихся государственной службы и медицинского страхования, а также пенсионных систем и других, могут привести к настоящей экономической альтернатива.。

נשאלת השאלה אם זהו הפתרון למשבר הכלכלי הנוכחי..? כמובן שלא, אך מדובר בצעדים רפורמטיביים לטווח בינוני המונעים את נפילתו לתהום עמוקה אם הממשלה תמשיך לנהל את ענייניה על משל עצמי.

נדרש באופן מיידי להקים ועדה לרפורמה ממשלתית הנושאת באחריות למשימה הקשה הזו, ותשתתף בה ותתמוך בה הנשיאות הפלסטינית ותנועת פת"ח ואוניברסיטת הפלסטינים בשל חשיבותה. ותמוך בה בצורה מלאה, כי צעדי הרפואה יכולות לתרום להצלת הספינה הטובעת.

הדוח של הבנק העולמי הנזכר הוא עשיר במידע ובמכונים, ואינו כולל תרופה מוכנה על אף קיומם של תכנית עבודה סקטוריאלית וכללית. אך הוא מלא באינדיקטורים ובמטרות שבהן כל ממשלה יכולה להתחיל. ולמכאן נופלת לנו אחריות גדולה להוביל את התהליך הללו במקום להסתפק בניגוד ובדרישות מהקהילה הבינלאומית. האם יש מענה מאחד?!!.