כשעזה מופצצת בשם זכרון הקורבנות: הציונות אינה מייצגת את היהודים... אלא פוגעת בהם

מחבר: بسام زكارنة

בעוד העולם מציין את יום השואה כהזדמנות אחת מהפשעים הנוראיים ביותר נגד האנושות, חוזרים בעזה מראות שמזכירים לנו מה שלא צריך לחזור על עצמו לעולם: אזרחים תחת הריסות, ילדים נשלפים מתחת לחורבות, בתי חולים מופצצים וערים הופכות להריסות – כל זאת לעיני העולם, לא בצל אלא באור המצלמות.

אך מה שיותר מסוכן מהפשע הוא לשאת אותו בשם הקורבן.

איך הפך הפחד מחזרה על ההיסטוריה להצדקה להתעלם מחזרתה בצורת אחרת?

יש להפריד: היהודים אינם הציונות

היהדות היא דת עתיקה ועוקביה הם אנשים מגוונים – ביניהם אירופאים ואמריקאים, אסיאתים, מאמינים, אתיאיסטים, ליברלים ושמרנים וחלקם עומדים באומץ נגד מה שעושה ישראל היום.

הציונות איננה היהדות אלא אידיאולוגיה פוליטית לאומית שנולדה באירופה במאה ה-19 והתבססה על רעיונות קולוניאליסטיים וגזעניים כדי justify להקים מדינה על חשבון עם אחר, שהוא העם הפלסטיני.

רבים מהיהודים הביעו את התנגדותם לבלבול המסוכן הזה. בכנס היהודי נגד הציונות (ווינה, יוני 2025) אמר אחד הדוברים:

"הציונות אינה מייצגת אותנו כיהודים אלא מהווה איום על ביטחוננו ופוגעת בזכר הקורבנות של השואה תוך ניצול זכרם."

מסר למצפון האירופי

אירופה יודעת היטב מה המשמעות של שתיקה מול השמדה ותחושת האשמה ההיסטורית לאחר השואה לא צריכה להפוך לתירוץ לשתוק שוב אלא להתחייבות מוסרית לא לאפשר לחזור על הטראומה – באיזה צורה שהיא נגד כל עם, ובמיוחד אם ידוע שחלקם גם מעניקים כסף ונשק לביצוע השמדה בעזה וחלק מהמדינות משתתפות למעשה ביבשה, בים, באוויר ובתחום המודיעיני. ואם השתיקה היא שיתוף פעולה?! מה פירוש התמיכה והמעשה על הקרקע?!

הסולידריות עם קורבנות האתמול לא יכולה להצדיק את הסבל היום.

ולא נכון שכל קול המתריס נגד מעשיה של ישראל יהיה נתון להאשמות מיידיות באנטישמיות בזמן שעשרות אינטלקטואלים יהודים – ובהם Survivors מהשואה – יוצאים ואומרים בבירור: "לא בשם אותנו."

מה שמוזר באמת הוא הדרך שבה התקשורת המערבית מציגה את הקולות הללו. כאשר יהודים, גרמנים, אמריקנים, איטלקים, ספרדים ואחרים ממדינות שונות בעולם מפגינים נגד ההשמדה בעזה, מתפרסם המידע בכותרות כמו: "אנטישמים מפגינים"... אפילו כשמפיקים המפגינים עצמם יהודים.

זוהי לא סתם כיסוי מוטה אלא שטיפת מוח שיטתית שעורכת את משמעות המחאה ומסלפת את האמת.

שאלות אל המצפון המערבי:

  •    מתי מתהפך זכר הקורבן לכיסוי לרשע?
    •    מתי הופך השקט על הפשע לשיתוף פעולה בו?
    •    האם ההגנה על החוק הבינלאומי וזכויות האדם מפסיקה כאשר הקורבן הוא "פלסטיני" והרשע הוא "בעל ברית מערבי"?

אל תדרכו על זכר השואה... בעילה של הגנתו

מה שקורה בעזה לא "זכות הגנה עצמית" אלא מבצע צבאי נרחב שתועד על ידי מצלמות העולם רגע רגע, ומומחים למשפט בינלאומי מתארים אותו כהפרה בוטה של העקרונות האנושיים הבסיסיים.

הסתמכות על המצב הזה או שתיקה עליו אינה מכבדת את קורבנות השואה אלא מנחיתה את זכרם מתוכנו.
כמו שלא צריך להעניש את הדורות החדשים בגרמניה על מה שעשו אבותיהם, כך גם אין לחייב את הפלסטינים לשלם מחיר על טראומה שהם לא יצרו.

אנחנו דורשים מאירופה דבר פשוט אך עמוק:

לא לחזור על הטעות בשתיקה ולא לסגור עיניים כאשר ילדים נרצחים כי הקורבן אינו מחזיק באשרת כניסה אירופאית.

ושהיא תגיד – בדיוק כמו אחרי השואה –: "אף פעם מחדש"... לכולם.